אוגניוש (ז'נ ָיה) קויאטקובסקי נולד ב1918- כבן בכור להוריו אלכסיי קויאטקובסקי ואולגה (לבית קרוט) וכאח הגדול לשתי אחיותיו. הוריו האמידים היו הבעלים של אחוזת פרוגונוב, המרוחקת שלושה קילומטרים מן העיר טורצ'ין שבנפת לוצק במחוז ווהלין במזרח פולין. עם הכיבוש הגרמני עבד אוגניוש קויאטקובסקי כפקיד לענייני חקלאות בעיריית טורצ'ין. המשרד חילק תוצרת חקלאית לצבא, ומחלקה סמוכה הפנתה פקידים ואנשי צבא גרמנים לדירות בעיירה.
ב1942- נרצחו כל בני משפחתה של אוה (חוה) דודיק מן הכפר טרושצ'אנץ שבמחוז ווהלין. אוה ההרה בת ה,20- שאיבדה את בעלה באקציה, החליטה לעבור לטורצ'ין הסמוכה ולבקש מחסה אצל מכרה. משהגיעה לעיר נוכחה שבמקום מתחוללת אקציה, ולכן המשיכה במנוסתה עד שהגיעה לכפר ביאליסטוק (לא העיר,) שם הזדהתה כפולנייה. בסיוע משפחה מקומית ילדה את בתה, שלמרבה הצער נפטרה לאחר חודשים מספר, ואף שהפולנים חשדו ביהדותה של אוה, הם המשיכו לסעוד אותה. בעקבות פרעות שעשו האוקראינים בפולנים ברחה המשפחה הפולנית בת שבע הנפשות מן הכפר ונטלה עימה את אוה, שדיברה גרמנית, כדי שתסייע להם למצוא דירה. משהגיעו לעיר טורצ'ין באחד מימי ספטמבר פסעה אוה לבניין העירייה ונכנסה למשרד הראשון שראתה. היא פגשה גבר שהיה טרוד בעבודתו. היה זה אוגניוש קויאטקובסקי, שהרים את עיניו לעברה, הבחין מייד בהופעתה המוזנחת ובבריאותה הרופפת ושאל בתדהמה מה עושה יהודייה נמלטת בלוע הארי. אוה הסבירה לו את מבוקשה, ואוגניוש השיב לה שהבניין משמש גם כמפקדה מחוזית גרמנית וכי עליה להסתלק מן המקום, ָולֹא - יהיו חייה בסכנה. משהבין שאין לאוה מקום שאליו תוכל ללכת הציע אוגניוש לה ול"קרוביה" הפולנים להתגורר בדירתו. הוא שיכן את הנמלטים בדירתו ועוד באותו ערב תיקן את הגג הדולף, הביא מזון לנמלטים ולאוה הביא תרופות ופריט שהיה כה חשוב עבורה – מסרק כינים לשערה. אוגניוש טיפל בנמלטים במסירות רבה ותוך סיכון חייו גם כדי שהטיפול במשפחה הפולנית
יטשטש את העובדה שאחת מהם יהודייה. באחד הימים יצאה המשפחה הפולנית
לעבוד את אדמתה בכפר ביאליסטוק, ונרצחה על ידי האוקראינים. עתה נותרה
אוה לבדה. שבועות מספר לאחר מכן, בעת שאוה נכחה באחוזת פרוגונוב, הגיע אוגניוש לאחוזה וסיפר לה שמחפשים אחריה בדירתו שבטורצ'ין. מייד הרכיב
אותה על אופניו והביא אותה לכפר סמוך, שם הפקיד אותה בידי מכריו. אולם כאשר אף הם נאלצו לברוח לטורצ'ין הציע אוגניוש לאוה להתלוות לאמו החולה לבית משפחה צ'כית בכפר קטן הסמוך ללוצק ולסעוד אותה שם. השתיים נסעו בכרכרת סוסים מאחוזת פרוגונוב אל בית המשפחה הצ'כית, שם החלימה אמו. משהסתיים הטיפול והאם שבה לאחוזת פרוגונוב דאג אוגניוש להמשך שהותה של אוה בבית המשפחה הצ'כית בתמורה
למזון שסיפק להם.
בשלהי 1943 מילאו חיילים גרמנים שנסוגו מהחזית את הכפר, ושוב עמדה אוה בפני סכנה שזהותה תיחשף. בכפרי הסביבה היא כבר הייתה מוכרת, ולביתו לא יכול היה אוגניוש להביאה. לאור זאת החליט לעזוב את עבודתו, ויחד עם אוה עבר לעיר ז'שוב, שם גרה דודתו; אולם מאחר שזו חששה להסתירה, שב והעביר את אוה
לכפר רוגוז'ניצה הסמוך והציגה כאשתו. אוה שהתה במקום עד לשחרור האזור על
ידי הצבא האדום.
ב,1942- לאחר חיסול גטו טורצ'ין, נמלט ישראל שטרן אל אחוזת פרוגונוב שבבעלות משפחת קויאטקובסקי. לפני המלחמה הגיע שטרן לאחוזה כדי לקנות חיטה וסחורות אחרות, וכך הכירו הצדדים זה את זה. הוריו של אוגניוש ידעו את דבר יהדותו של שטרן, ולמרות הסכנה לחייהם, העסיקוהו בעבודות שונות. באחד הימים הגיעה המשטרה האוקראינית לאחוזה כדי ללכוד את שטרן. אוגניוש קויאטקובסקי מילט אותו בדלת אחורית מן המבנה שבו שהה, צייד אותו במפתחות דירתו בטורצ'ין ואפשר לו להסתתר בדירתו תקופת-מה. בעדותו ציין אוגניוש ששטרן הביא לדירה שתי נשים שאת זהותן לא הכיר, אך הוא סיפק לשלושה מזון. בשלב מסוים עורר הדבר חשד, ושטרן נאלץ להימלט ליער, אך מדי פעם הגיע לדירה כדי להצטייד במזון.
במהלך התקופה שבה הציל אוגניוש קויאטקובסקי את אוה דודיק, נקשרו נפשותיהם זו בזו. בתום המלחמה שב אוגניוש לז'שוב, אולם מכיוון שהיה מבוקש בגין הסיוע שהעניק ליהודים, נאלץ לעזוב עם אוה ליאסלו שבדרום מזרח פולין. כאשר שמעו שיהודים מתכנסים בוורוצלאב, המשיכו השניים לעיר. שנה לאחר תום המלחמה, ב,1946- החליטה אוה לעזוב את פולין. אוגניוש גמר אומר בליבו להצטרף אליה והציג את עצמו כיהודי כדי שיתאפשר לו לעזוב את פולין. בעזרת הג'וינט ומסמכים מזויפים הצליחו השניים לצאת את פולין למחנה עקורים באוסטריה, שם שהו בין 1946 ל.1948- משם היגרו לצ'ילה, נישאו ונולדו
להם שתי בנות, שלימים עלו לישראל. בצ'ילה עבד אוגניוש בעבודות שונות,
ובהמשך היה שותף בחנות תכשיטים. אוה לימדה תנ"ך ויידיש בבית הספר היסודי "חיים וייצמן," ובהמשך ניהלה את בית הספר.
ב1972- עלתה אוה לישראל וכמה חודשים אחריה, ב,1973- עלה אוגניוש קויאטקובסקי. השניים הגיעו ארצה בעקבות בנותיהם, וקבעו את ביתם בירושלים. בארץ עסק אוגניוש, שדיבר חמש שפות, בעבודות שונות.
אוגניוש לא סיפר מעולם לאוה אשתו על כך שהציל נוספים מלבדה. ביום העצמאות של שנת 1973 צלצל הפעמון בדלת בית משפחת קויאטקובסקי. בפתח עמד זוג שהציג עצמו כמר וגברת שטרן ואמר שבא להודות למר קויאטקובסקי
על כך שהציל בשואה את חייו של הבעל, הלוא הוא ישראל שטרן. האחרון הציע לאוגניוש לטפל בזיכויו בתואר "חסיד אומות העולם," אולם הוא סירב באומרו שעשה את שעשה כאדם, כדבר מובן מאליו ולא על מנת לקבל פרס.
רק שנים אחר כך ולאחר מאמצי שכנוע הסכים אוגניוש שאוה אשתו תביא את סיפורו לידיעת יד ושם.
בשמונה במרץ 1987 הכיר יד ושם באוגניוש קויאטקובסקי כחסיד אומות העולם. הוא הלך לעולמו ב1990- בגיל ,72 והובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ כפר מנחם. אנשי הקיבוץ הכירו את אוה מן הימים שבהם הגיעה ארצה והתארחה בקיבוץ עם תלמידי תיכון יהודים מצ'ילה שהיא הכירה להם את המפעל הציוני. כאשר ביקשה לקבור את בעלה בכפר מנחם נתן הקיבוץ את הסכמתו לכך, והוסיף שהדבר יהיה לו לכבוד. בבוא יומה נטמנה אוה לצידו של מצילה-בעלה.
