אניילה (אנייליצ'ה) נולדה בכפר סמרדז'וביצה בפולין. מנעוריה עבדה כאומנת בבית משפחת פישגרוּנד בקרקוב (אבי המשפחה סָלוֹ היה ממנהיגי תנועת הבונד בפולין), וגידלה שלושה דורות של בני המשפחה. גם לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה סירבה אנייליצ'ה להיפרד ממעסיקיה, והתלוותה אליהם בנדודיהם לפיוטריקוב טריבונלסקי שבמחוז לודז'. שם היא נכנסה מרצונה אל הגטו על מנת לחלוק עימם את גורלם. כאשר משפחת פישגרונד הצליחה לשכנעה לעזוב את הגטו ולשוב לקרקוב מצאה אנייליצ'ה דרכים להעביר להם חבילות מזון. ב-1942, זמן קצר לפני חיסול גטו פיוטריקוב טריבונלסקי, הצליח אבי המשפחה להבריח את בתו חנה בת התשע אל מחוץ לגטו, ובאמצעות קשריו עם המחתרת הפולנית העביר אותה אל דירתה של אנייליצ'ה בקרקוב.
למרות בריאותה הלקויה, החביאה אנייליצ'ה את חנה במרתף הבית וטיפלה בה באהבה ובמסירות רבה. כאשר גילו השכנים את המסתור נאלצו אנייליצ'ה וחנה הקטנה לעזוב את המקום והחלו להיטלטל בדרכים בעוד חנה מציגה את אנייליצ'ה כדודתה. הן אף נחקרו במשטרה הפולנית בגלל המראה היהודי של חנה. במהלך החקירה הוכתה אנייליצ'ה ושתתה דם, אולם לא פצתה את פיה. חנה, שלא יכלה לשאת את סבלה של אנייליצ'ה, הודתה שהיא יהודייה. רחמיו של אחד השוטרים הפולנים נכמרו עליהן והוא פתח להן דלת צדדית, ודרכה הן נמלטו. בהמשך הגיעו השתיים לוורשה.
אנייליצ'ה מצאה עבור חנה מחסה בבית היתומים "ביתנו" שבוורשה, שנוהל על ידי מרינה פלסקה (לימים הוכרה כחסידת אומות העולם). אנייליצ'ה שילמה את ההוצאות הכרוכות בשהייתה של חנה בבית היתומים, ואף התנדבה במטבח המוסד על מנת להישאר בקרבתה של חנה.
בתום המלחמה התברר לחנה פישגרונד שכל משפחתה נרצחה, והיא עברה לגור עם אנייליצ'ה, שהמשיכה לדאוג לה. חנה נישאה, למדה עריכת דין ובהמשך התגרשה. ב-1957 הגישה בקשת עלייה למדינת ישראל, וביקשה שיוּתר גם לאנייליצ'ה להגר עימה. רק ב-1969 קיבלו חנה, בתה מריה ואנייליצ'ה את אישור העלייה המיוחל, ויחד עלו ארצה. בישראל הן התגוררו יחדיו במרכז הארץ כמשפחה אחת קרובה. אנייליצ'ה העבירה את זמנה בבית ושימשה כסבתה של מריה.
אנייליצ'ה לא קיבלה כל תמורה עבור הצלתה של חנה, ופעלה אך ורק מטוּב לבה, מאהבתה לחנה ומנאמנות למעסיקיה. האהבה העזה והדאגה ההדדית הרבה בין אנייליצ'ה לחנה אפיינו את יחסיהן במהלך כל השנים. ב-16 בדצמבר 1969 הכיר יד ושם באנייליצ'ה קז'ישטונק כחסידת אומות העולם.
אנייליצ'ה קז'ישטונק הלכה לעולמה ב-1978 והיא בת 94. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הלטיני ביפו.
