איוואן ואולגה ליכהולטוב וששת ילדיהם איוואן, קלבדיה, אנטונינה, אלכסנדרה, לובה ומריה היו תושבי פאודוסיה שבחצי האי קרים. איוואן, אולגה וילדיהם הגדולים עבדו בנמל. עם הפלישה הגרמנית התגייס אחד מבניהם לצבא האדום.
בסוף אוקטובר 1941 נסוג הצבא הרוסי מן העיר, ובנסיגתו פוצץ את מפעלי התעשייה כדי למנוע מן הגרמנים להשתמש בהם. הפיצוצים גרמו נזק למספר לא מבוטל של בתים, והותירו את דייריהם ללא קורת גג. קלבדיה ליכהולטובה בת ה-17 שמעה שגם בית חברתה לכיתה יֶקָטֶרינָה (קטיה) דוז נפגע, והלכה לחפש אותה. היא מצאה את קטיה ואת אמה מריה נואשות, מאחר שכל חפציהן נקברו מתחת להריסות הבניין. משפחת דוז ספגה אבדה קשה עוד לפני המלחמה, כאשר ב-1937 נעצר אבי המשפחה ניקולאי ונרצח על ידי שירותי הביטחון הרוסיים.
קלבדיה הביאה את קטיה ואת אמה לבית הוריה, שקיבלו אותן בברכה וניחמו אותן. אף שבית משפחת ליכהולטוב היה רק בגודל 14 מטרים רבועים וכלל חדר אחד ומטבח, מצאו עבורן המארחים מקום - הכול ישנו על רצפת החדר וחלקו יחדיו את כל שהיה ברשות המשפחה.
ב-11 בנובמבר 1941, שמונה ימים לאחר תחילת הכיבוש הגרמני, הצטוו היהודים להירשם. בהתאם לעצתה של משפחת ליכהולטוב מריה, שהייתה יהודייה, לא נרשמה. היא ובתה המשיכו לגור עם קלבדיה והוריה, ומיעטו להראות בפומבי. הן שרפו חלקית את תעודת הזהות של מריה בשורת הלאום. לקטיה הייתה תעודת זהות שבה צוין "רוסייה" בשורה זו. בתחילת דצמבר 1941 נרצחו אלה מיהודי פאודוסיה שהגיעו לנקודת הכינוס המיועדת ל"יישוב מחדש". לאחר שרוב יהודי הערים נרצחו, החלו הגרמנים ומשתפי הפעולה המקומיים לחפש את אלה שעדיין הסתתרו. מריה וקטיה המשיכו לחיות בחשאי אצל משפחת ליכהולטוב, שכיבדה אותן מאוד. ב-29 בדצמבר 1941 שחרר כוח צבאי סובייטי את פאודוסיה באופן זמני. מריה וקטיה לא ניצלו את פרק הזמן הזה ולא נמלטו לעומק ברית-המועצות, ונותרו בעיר כשהגרמנים שבו וכבשו אותה ב-17 בינואר 1942.
לאחר כחודשיים ימים בבית משפחת ליכהולטוב ובגלל הצפיפות הקשה, עברו מריה ובתה קטיה לגור אצל בני הזוג אוסיק, זוג קשישים שהיו ידידיה של משפחת ליכהולטוב. בני הזוג אוסיק היה מודעים ליהדותה של מריה ולעובדה שבתה קטיה חצי יהודייה. למרות זאת, הם קיבלו אותן ואף אפשרו להן לישון בחדרם, ואילו הם ישנו במטבח. מריה הסתתרה ושמרה על חשאיות, בעוד שבתה קטיה בת ה-17 הרוויחה מעט כסף בעבודות מזדמנות בנמל פאודוסיה. בקיץ 1942 גירשו הגרמנים את רוב תושבי פאודוסיה אל עומק חצי האי, וקטיה ואמה הגיעו לעיירה סטארי קרים. בעיירה הן שהו עד לשחרור בביתן של אווה פּוֹסְטוֹבָלוֹבָה, חברתה של קטיה מבית הספר, ואמה אוגניה, שהיו מודעות ליהדותן של השתיים.
לאחר המלחמה שמרו קטיה, שלמדה רפואת שיניים, וקלבדיה, שלמדה סיעוד, על חברותן במשך שנים רבות. קלבדיה נישאה לאיליה ליברמן היהודי, ולזוג נולדו שני בנים. רק שנתיים לאחר נישואיה שיתפה קלבדיה את איליה במעשה ההצלה. במהלך חייה היא עבדה כאחות ראשית בבית חולים בעיר מגוריה, וב-1998 עלו השניים לישראל, שבה חיה משפחתו של איליה.
קלבדיה והוריה הצילו את מריה ואת קטיה דוז למרות הסכנה לחייהם וללא קבלת תמורה. הם עשו זאת מתוך רגשות חמלה, ידידות ואהבת אדם.
ב-19 בספטמבר 2010 הכיר יד ושם בקלבדיה ליברמן (ליכהולטובה) ובהוריה איוואן ואולגה ליכהולטוב כחסידי אומות העולם.
בשניים באוקטובר 2003, והיא כבת 79, הלכה קלבדיה לעולמה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רבדים.
