הכומר האורתודוקסי ולדימיר אימשניק התגורר עם אשתו גלינה ובנם בן השש בכפר נאסילובו שבמחוז וילנו (כיום נסילבה, מחוז מינסק). בני הזוג אימשניק הכירו את הרופא היהודי אברהם ז'ודז'ינשסקי ואת אשתו מָרוּסִיָה (מרים), תושבי העיירה הסמוכה לביידז'ייב. עם תחילת מבצע ברברוסה כבשו הגרמנים את האזור ב-26 ביוני 1941, ובסוף אוקטובר הקימו גטו בלביידז'ייב. בני הזוג ז'ודז'ינשסקי הבריחו מן הגטו את שני ילדיהם גרישה ויְלֵנה בת השנתיים. בדצמבר 1941 הם הפקידו את ילנה בידיהם של בני הזוג אימשניק, שאותם הכירו כאנשים אמינים וטובי לב. גלינה וּולדימיר הסכימו לקבלה למרות שדיברה אך ורק ייידיש וחרף הסכנה שנשקפה לחייהם לוּ היה הדבר מתגלה.
ב-24 ביוני 1942 חוסל גטו לביידז'ייב. כ-650 מתושביו, פרט למעטים שהסתתרו או נמלטו, רוכזו והובלו לרפת גדולה ליד העיירה מָרְקוֹב ושם נרצחו – מרביתם בשרפה, אחרי שהגרמנים העלו באש את הרפת.
גלינה ובעלה הכומר ולדימיר גידלו את ילנה כבתם במשך חמש השנים הבאות, והתייחסו אליה בחום רב. על מנת למנוע חשד הם לימדו אותה רוסית מדי יום, והסתירו אותה מעיני שכניהם ומעיני שאר תושבי הכפר. חרף זאת, דיווח מלשין אנונימי לשלטונות על נוכחותה של ילנה, ובחורף 1942 - 1943 הצטוו בני הזוג אימשניק להתייצב במשרדי הגסטפו במולודצ'נו, שם נחקרו אך שוחררו לאחר שעמדו בתוקף על כך שילנה בתם והם הוריה. במהלך חקירתה נדרה גלינה שאם תצא בחיים מהחקירה, היא תצום בכל יום שישי, נדר שאותו קיימה.
גלינה ובעלה הכומר ולדימיר אימשניק פעלו ממניעים צרופים של אהבת הזולת ורגשות חמלה. הם סיכנו את חייהם במשך שנים שלא על מנת לקבל תמורה, תוך שסוככו והגנו על הלנה והרעיפו עליה את אהבתם.
לאחר שחרור האזור ביולי 1944 גילו גלינה וולדימיר אימשניק שאברהם ז'ודז'ינשסקי נרצח במהלך חיסול הגטו, ביוני 1942. עוד נודע להם שרוב בני משפחתה של ילנה נרצחו אף הם, אולם אחיה גרישה, שהיה אז כבן 16, ואמה מרוסיה שרדו את המלחמה. ב-1946 התאחדה ילנה עם אמה ואחיה ומשפחת ז'ודז'ינשסקי עברה ללנינגרד. ילנה דולגובה, שנישאה, ראתה במציליה גלינה וּולדימיר חלק ממשפחתה. למרות המרחק הגיאוגרפי הרב שחצץ ביניהם, שמרה עימם על קשר חם לאורך השנים, ושתי המשפחות נהגו לבקר זו את זו.
ילנה ובעלה עלו לישראל ב-1992 בעקבות בתם, שכבר חייתה בארץ. יחד עמם הגיעה גם גלינה אימשניק. ילנה ראתה את גלינה מצילתה כאמה השנייה, וחשה חובה מוסרית לדאוג לה. גלינה, שכבר ב-1978 התאלמנה מבעלה ולדימיר, אהבה את ילנה כבתה ולא רצתה להיפרד ממנה. ילנה ובעלה קבעו את ביתם בירושלים וגלינה חיה עימם.
ב-14 בדצמבר 1992 הכיר יד ושם בוולדימיר ובגלינה אימשניק כחסידי אומות העולם.
ב-28 בפברואר 2011 הלכה גלינה אימשניק לעולמה בגיל 98. היא נטמנה בהר המנוחות בירושלים.
