ויטולד נולד למשפחה קתולית בוורשה. הוא גדל והתחנך בין ילדים יהודים, למד לדבר ולכתוב ביידיש, וניגן בסקסופון ובכלי נשיפה שונים. בגיל 17 עזב את הסמינר למורים שבו למד על מנת לסייע להוריו בפרנסתם, והחל ללמד שיעורים במקצועות שונים, לרבות נגינה. ב-1924 עברו ויטולד ומשפחתו ללוּצק, שם ניגן עם אביו בתזמורת צבאית, לימד שיעורי נגינה והתחבר עם נגנים יהודים. בני הנוער היהודים ראו בוויטולד אחד משלהם, והזמינו אותו לאירועים שונים. הוא הרגיש במחיצתם כבן בית, ואף חיבר לחנים יהודיים. ויטולד הופגש עם הרב יוחנן פרסלו, חסיד סטולין, וחיבר למענו כמה מנגינות יהודיות. מאז נהג הרב, שניגן על כינור, להזמין את ויטולד אליו ולנגן עימו בהנאה גלויה.
שנים מספר לפני פרוץ המלחמה, בהנחיית רופאו ועם התמעטות תלמידיו, נאלץ ויטולד להפסיק לנגן. נחום סופר, נגן סקסופון ובעל מספרה, הציע לו עבודה ולימדו את תורת הספרות. כך התקרב ויטולד צעד נוסף לעולם היהודי, ומצא עניין בתנועת בית"ר, שעימה נמנו כמה מחבריו הטובים.
ב-25 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את לוצק, ומייד החלו רציחות של יהודים וגזרות ניחתו על ראשם. ויטולד הרגיש צורך לעזור לחבריו היהודים. הוא פתח מספרה גדולה שבה העסיק שישה ספרים, ביניהם יהודים, וכן דאג להעסקת יהודים נוספים במספרות נוצריות. הוא צפה בגירוש היהודים אל גטו לוצק והזדעזע עמוקות. אז החל לרכוש בכל כספו לחם, תפוחי אדמה ותרופות ולהבריחם, למרות הסכנה לחייו, אל הגטו. משנודע לו שלמטבח הכללי בגטו חסרו עצים להסקה, רכש את העצים, העמיס אותם על עגלה והכניסם אל תוך הגטו. יהודים אמידים שהפקידו את רכושם בידי פולנים לשמירה, יכלו לסמוך על ויטולד שימכור את נכסיהם בעת הצורך. הוא נהג לעדכן תושבים בגטו בחדשות, ואף חיבר פזמונים לעידוד מצב רוחם של יהודי הגטו שאותם הם נהגו לפזם. ויטולד שילם מכיסו כסף רב כדי להשיג ולזייף טפסים ריקים של מסמכי זהות אוקראיניים. את המסמכים המזויפים סיפק לפליטים יהודים בעלי מראה פולני שהגיעו ללוצק מרחבי פולין. מסמכים אלו אפשרו ליהודים שנשאו אותם להתגורר מחוץ לגטו. הוא שכנע את חברו הטוב, שעבד בעירייה, לקבל עדויות מזויפות ולהכין בהסתמך עליהן מסמכי זהות פולניים שגם אותם סיפק ליהודים. עם זאת, כאשר אסתר מילנר, אחת מבנות חסותו שהגיעה עימו על מנת להסדיר את המסמכים, זוהתה על ידי אוקראיני בעירייה, היא נחקרה וחשפה את הקשר שלה עימו.
ויטולד ואביו נעצרו ועונו על ידי הגסטאפו. הם שוחררו בזכות קצין גרמני שהיה כנראה לקוח במספרה שלו. למרות חקירתו והעינויים שעבר, לא רפתה רוחו של ויטולד. עם חיסול גטו לוצק בשלושה בספטמבר 1942 הוא הסתיר כמה יהודים, בהם את דוד פריטל ואחותו, וסידר מקומות מסתור לאחרים, כולל פולה קרוין ומיצ'יסלב רדנק, אצל מכרים פולנים שאותם הבטיח לפצות לאחר המלחמה. הוא לקח את רייזל גרינשפון לביתו, וסיפק לרחל זפרן, נחה סנדלר, אטל גלר ולבנציון ברנהולץ מסמכים אריים שאפשרו להם לעבוד בגרמניה בזהויות בדויות. המועמדים לנסיעה לגרמניה נדרשו להופיע בפני ועדה שבחנה את מועמדותם. מכיוון שבנציון ברנהולץ היה בעל מראה יהודי טיפוסי, שיחד ויטולד את אחראי הוועדה והתייצב במקומו.
לאחר חיסול הגטו שוטט ויטולד בין חורבותיו ואסף תמונות, לרוב של יהודים שנרצחו. על גב התמונה ציין מה היא מסמלת. בעלי המקצוע היהודים שהגרמנים החליטו להותיר לעת עתה בחיים, נכלאו בשני מחנות. ויטולד נהג להגיע למחנות, ובהתקרבו שרק את "התקווה" כדי לאותת על בואו. הוא ביצע שליחויות שונות עבור היהודים שניגשו אליו, ואף קיבל מהם סחורות וחפצים שונים שאותם מכר תמורת מזון או צרכים אחרים שאותם העביר בחזרה ליהודים הכלואים. ב-12 בדצמבר 1942 חוסלו גם היהודים הללו על ידי הגרמנים, אולם ויטולד הצליח להציל כמה מהם.
ויטולד שמר על קשר עם היהודים שהסתתרו וסייע להם ככל יכולתו. כשלא יכול היה להגיע למקומות המסתור מטעמי ביטחון, שלח לשם את אביו עם לחם וטבק. עם זאת, הוא התעקש לְסַפֵּר את המסתתרים בעצמו, על מנת שאם יידרשו להימלט, לא תסגיר תספורתם את מוצאם. בעדותה סיפרה שושנה יעקובוביץ', שהייתה בת 11 כשוויטולד החביא אותה בבית אמו, שהיא הבחינה ביהודים שנכנסו לבית ולנו בו ללא תשלום. ויטולד עודד אותם ודאג להם למקומות מקלט בבתי הנוצרים. עוד העידה שושנה שוויטולד סיפק מי חמצן להבהרת שיער לנשים יהודיות על מנת שתוכלנה להופיע כארִיות. בערב חג המולד הביא ויטולד יהודים ששהו במסתור לבית הוריו, מעשה שעודד את רוחם. הוא אף לא נבהל מניסיונה של בעלת בית מקומית שבביתה התחבאו יהודים לסחוט אותו, ואיים עליה שהפרטיזנים שעימם הוא קשור יפגעו בה אם תלשין עליו לשלטונות.
ויטולד סיכן את נפשו כדי לסייע למאות יהודים, ובדירתו ובדירת הוריו הציל כ-36 יהודים. הוא הונע מהיכרותו ומן החברוּת רבות השנים שהיו לו עם היהודים ומתוך מניעים הומניטריים; הוא עשה זאת ללא קבלת תמורה.
לאחר המלחמה עברו ויטולד וקבוצה מניצוליו לוורוצלב, שם התקבצה שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה. הוא פתח בעיר מספרה ונשא לאישה את אוגניה (גניה) פרידבוים, שבהצלתה סייע. לשניים נולד בנם מריק (משה). כשנפתחו שערי פולין להגירה יהודית, עלה ויטולד ארצה עם משפחתו וקבע את ביתו באשקלון. רוב האנשים שניצלו על ידי ויטולד עלו ארצה במהלך השנים.
חודשים מספר לאחר הגיעו ארצה חלה ויטולד מאוד. ב-13 בפברואר 1961 הלך ויטולד לעולמו בגיל 55. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הלטיני ברמלה.
ב-12 בדצמבר 1967 הכיר יד ושם בוויטולד פומיינקו כחסיד אומות העולם.
