ב-1941 ולאדאס דרופאס, תושב שאולאי שהיה אז כבן 19 וזה לא מכבר סיים את לימודי התיכון, גר עם דודו יוזס דפקוס, חייט במקצועו, אשר גידל אותו והיה לו כאב. אביו הביולוגי של ולאדאס נפטר כשהיה בן שנתיים, ואמו חיה בנפרד. כאשר נכלאו יהודי העיר בגטו חשו ולאדאס ודודו לעזרתם. דפקוס היה בעליה של מתפרה גדולה שבה העסיק כמה יהודים שאינם חייטים כדי להצילם מן האקציות, וּולאדאס סייע ליהודים להימלט מן הגטו ומצא להם מקומות מסתור אצל קרוביו וחבריו. הוא עמד בקשר מתמיד עם דאנוטה ונצלאוסקאיטה, עורכת דין ידועה בשאולאי, שסיפקה תעודות זהות מזויפות וגם הסתירה יהודים בבית משפחתה.
בעזרתה של עורכת הדין דאנוטה הצליח ולאדאס להוציא יהודים מספר מן הגטו, ביניהם שישה מקרוביה של מינה רֶמֶן, שמשפחתה הייתה לקוחה של דודו של ולאדאס, חברתה סופיה קוזלובסקי ואביה יוסף. לאחר שעזבו את הגטו בזמנים שונים הם הסתתרו במשך כמה ימים בביתו של דפקוס, ואז לקח אותם ולאדאס לכפר, שם סידר להם מקומות מסתור מבעוד מועד.
ולאדאס טיפל בסופיה קוזלובסקי ובאביה יוסף במסירות עילאית. בחורף הוא צייד אותם בשמיכת פוך על מנת שלא יקפאו, הביא תרופות ליוסף כאשר הלה חלה ובחג הפסח ארגן מפגש בין סופיה ואביה לבין מינה רמן אצל אמו. הוא פנה לליטאים שאצלם השאירו סופיה ואביה את רכושם, ולחץ עליהם שימסרו לו בגדים עבור השניים.
בנובמבר 1943, בעקבות אקציית הילדים בשאולאי, נחלץ ולאדאס לעזרתן של אסתר זיו (לימים טון) ובתה חביבה בת השלוש, ומצא להן מחסה לכמה ימים. הוא שוחח עם האיכר אנטנאס מטוצביצ'יוס, שפרש את חסותו על חביבה הפעוטה. אנטנאס לקח את חביבה לבית אחותו האלמנה ורוניקה קיליצ'יאוסקיינה, שגרה עם בנה החורג בכפר. כמה שבועות לאחר מכן נפוצה שמועה בקרב תושבי הכפר שוורוניקה מחביאה ילדה יהודייה קטנה, ולכן החליט אנטנאס להעביר את חביבה לאחותו יוליונה וואליוקיינה, שהתגוררה בכפר אחר.
ולאדאס גויס, בעל כורחו, לצבא האדום, ובו שירת בין 1945 ל-1946. עם שחרורו שב ולאדאס לליטא והחל ללמוד בניין במכללה הפוליטכנית של קובנה. עם סיום לימודיו ב-1952 החל קריירה מצליחה של ניהול פרויקטים בתחום הבנייה, וממנה גם פרש לגמלאות. נוסף על עיסוקו זה, הפך ולאדאס לטייס, ואף מונה ליושב ראש הפדרציה לטיסה ספורטיבית של רפובליקת ליטא.
ב-27 במאי 1981 הכיר יד ושם בוולאדאס דרופאס כחסיד אומות העולם.
בשנות ה-80 השתקע ולאדאס דרופאס בישראל. הוא נהג לשהות באופן קבוע חצי שנה בישראל וחצי שנה בקובנה עד לשנת 2018, עת חלה. מאז נותר בליטא ושם גם נפטר.
ולאדאס דרופאס העשוי ללא חת ורב התושייה סיכן את נפשו ואת משפחתו כדי להציל יהודים. הוא עשה זאת ממניעים הומניטריים ומתוך רגשי גאווה לאומית ליטאית, ללא תמורה או ציפייה להכרת תודה. ולאדאס שמר על צניעות רבה ולא רצה לשתף בסיפורו - הוא נהג לומר שלא עשה שום דבר מיוחד.
ב 25 באפריל 2019 הלך ולאדאס דרופאס לעולמו בגיל 96. הוא נטמן בבית העלמין שבקובנה, ליטא.
על מצבתו נחקקו המילים: "ספורטאי התעופה, טייס חיל האוויר הליטאי, ולאדאס דרופאס, 1922 - 2019".
