"הוא היה יותר יהודי מהיהודים"
סיין אוטן, חסיד אומות העולם
וחברו של ארנולד
ארנולד דאוס נולד בכפר הקטן לֶך קֶּפֶּל, כבנו של כומר פרוטסטנטי, למשפחה בת שמונה אחים ואחיות. בגיל 20, לאחר שנשר מבית ספר לגננוּת, היגר מהולנד לארצות-הברית, שם למד אדריכלות נוף. ארנולד בעל חוש הצדק המפותח נעצר לאחר שהוכיח בתקיפות בעל מסעדה בשיקגו שסירב לשרת אדם אפרו-אמריקני. ב-1936, ככל הנראה בעקבות הצטרפותו למפלגה הקומוניסטית, גורש ארנולד מארצות-הברית ושב להולנד. הוא השלים את הכשרתו בגננות והמשיך לצרפת, שם עבד במקצוע. עם כניסתה של צרפת למלחמה נדרש עד מהרה לעזוב את המדינה, כיתר הזרים ששהו בה, ושב להולנד.
ארנולד נמנה עם הראשונים בהולנד שהתנגדו באופן פעיל לנאצים כשהחל את פעילותו המחתרתית כבר עם כיבושה, במאי 1940; בתחילה על ידי פרסום עלונים בלתי חוקיים וחבלה ביעדים גרמניים. תוך זמן קצר מצא את עצמו ברשימת המבוקשים של הגרמנים, ולכן נאלץ להסתתר. בקיץ 1942 הגיע ארנולד לניולנדה, כפר קטן בדרנתה, אזור כפרי ועני בצפון מזרח הולנד שבו חיו יהודים ספורים בלבד. שם עבד ומצא מחסה בחוותם של יוֹהָנֶס פּוסט ואשתו. פוסט, פעיל מחתרת מרכזי (לימים הוכר כחסיד אומות העולם), וארנולד הפכו לידידים קרובים, וארנולד המשיך בפעילות מחתרתית בהנחייתו של פוסט, שבהמשך הוצא להורג על ידי הגרמנים.
מיקומו של הכפר ניולנדה והעובדה שהוא עצמו גדל באזור והכיר את הגיאוגרפיה ואת המנטליות המקומית, הביאו את ארנולד למסקנה שהמקום יתאים להסתרת יהודים, והוא התמסר לחלוטין להצלתם. כאשר יוהנס פוסט הפך למנהיג לאומי של ההתנגדות החמושה החליף אותו ארנולד בהצלת יהודים מאמסטרדם. הוא הרחיב את היקף התשתית והפעילות של המחתרת, וגייס כספים למימון פעילות הרשת, להשארת היהודים במקומות המסתור ולרכישת אוכל ותלושי מזון עבורם. כן עסק בגניבה ובזיוף תעודות זהות ומסמכים מאנשים פרטיים וממשרדי ממשלה.
בפעילותו המחתרתית הסתייע ארנולד ב"ניקו" (מקס לאונס), צעיר יהודי הולנדי שפעל בזהות נוצרית בדויה וסייע רבות בפעולות ההצלה, ובשני יהודים ששהו במסתור: "פיטר" (איזידור דוידס) ו"הרמן" (לו חנס), שסייעו בתחום הגרפיקה והדפוס המחתרתי. ארנולד בילה לעיתים קרובות שעות בשכנוע משפחות בכפר, רובן עניות, להסתיר יהודים, ולא נרתע מלהפעיל עליהן מכבש לחצים עד שנעתרו לדרישותיו. הוא הבטיח להן תמיכה באמצעות אספקה, תלושי מזון וגם סיוע כספי, ופעל בנחישות וביצירתיות רבה אל מול המשפחות ההולנדיות. לעיתים קרובות ביקש מקום לנמלט אחד, ובפועל הביא שניים; לפעמים ביקש מחסה לילד קטן, אך הביא ילד בוגר יותר.
ארנולד העיד שהמאמץ העיקרי היה דווקא בשכנוע "הקורבנות היהודיים", כהגדרתו, להתמודד עם הסכנה הנשקפת בפניהם ולהסכים להיפרד מילדיהם. לשם כך הוא נדרש למניפולציות שונות: "כשאמרנו לאנשים 'שבוע אחד', הכוונה הייתה באמת לתקופה עד השחרור. כשאמרנו 'יומיים' – התכוונו ל'שנתיים'." השיטה הייתה, העיד ארנולד, ליצור קשר עם האנשים (היהודים) באמסטרדם ולהפציר בהם לאפשר לילדים ללכת. הובטח להם שמקומות בטוחים ממתינים לילדים, אך למעשה, לא היו מקומות כאלו. החשיבה הייתה שברגע שהילדים יגיעו, יימצאו עבורם מקומות מתאימים, וכך אכן היה. הילדים הוסתרו במגוון דרכים, למשל בבתים, במרתפים ובעליות גג.
