וינצנטי נולד בחווה בכפר זאנקלוו למשפחה בת חמש נפשות שכללה מלבדו את הוריו בולסלב ואפולוניה ואת אחיו מייצ'יסלב ותדיאוש-יאן.
משפחת לוין התגוררה בעיירה וִיזנה. אבי המשפחה ישראל היה חייט מוערך שקיבל עבודות תפירה ממכובדים רבים, ובכללם אנשי כנסייה ואנשי צבא. בזכות זאת קנה לו ידידים פולנים רבים. ישראל לוין ובולסלב דובקובסקי הכירו עוד מימי שירותם הצבאי המשותף בצבא במהלך מלחמת רוסיה-פולין.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה כבש בתחילה הצבא הגרמני את אזור הכפרים זאנקלוו וּויזנה, אולם על פי חוזה ריבנטרופ-מולוטוב, עבר האזור לשליטה רוסית. במסגרת פעילות המשטר הסובייטי לאיתור מתנגדי שלטון נודע לישראל לוין כי בולסלב דובקובסקי מבוקש על ידי השלטונות. ישראל הזהיר את בולסלב, שהסתתר ולא נתפס בידי הסובייטים.
בסתיו 1942, לאחר חיסול גטו לומזה שבמחוז ביאליסטוק, ולאחר ששלושה מילדיהם נרצחו בגטו על ידי הגרמנים, ברחו ממנו ישראל לוין, רעייתו חסיה (פייגה), בנם יצחק (יאן) ובתם תרזה-אידה. לאחר תלאות רבות שעברו על המשפחה וסירוב של מכרים רבים של ישראל לוין להעניק מחסה לו למשפחתו הגיעו הארבעה לכפר זאנקלוו, שם עשו את דרכם לבית מכריהם, בני הזוג דובקובסקי.
עם הגעתה של משפחת לוין לבית משפחת דובקובסקי היא הוחבאה באסם שבחווה, וכעבור זמן קצר הועברה לעליית הגג. משעלה הצורך הכינו כל בני משפחת דובקובסקי מסתור מתחת לרצפת סלון הבית. למסתור, שהכיל בצפיפות את ארבעת בני משפחת לוין, נבנתה כניסה דרך ארון קיר אשר עמד בסלון. בני משפחת דובקובסקי עמדו על המשמר, וכל אימת שהבחינו שהגרמנים מגיעים, התריעו בפני משפחת לוין ומיהרו להעבירם מעליית הגג למסתור שנבנה מתחת לרצפת הסלון. הלנה דובקובסקי הקטנה הייתה מתחילה לבכות כל אימת שהגרמנים ערכו את החיפוש באמצעות כלבים, וחדלה כאשר היו הכלבים מוּצאים מהבית.
האווירה בכפר זאנקלוו עיינה מאוד את היהודים ואת אלו שסייעו להסתרתם, והחיפושים אחר יהודים מסתתרים תכפו. משפחת דובקובסקי נהגה לפקוד בימי ראשון את הכנסייה. במסגרת הדרשות שנישאו הוזהרו באי הכנסייה לבל יסתירו יהודים בביתם, וכי מי שייתפס דינו מיתה. לא אחת עם שובה לביתה הייתה אם המשפחה אפולוניה מתעלפת בשל המתח העצום שבו הייתה שרויה בשנים אלו.
בין וינצנטי דובקובסקי בן העשר לבין יצחק לוין בן ה-12 נרקמה ידידות. השניים עבדו יחדיו בחווה, ולעיתים גם היו יוצאים לחפש בכפר מזון ודברי ערך.
מעשה ההצלה של בני הזוג דובקובסקי, שהיו קתולים מאמינים, נבע כולו ממניעים הומניטריים חסרי אנוכיות. במשך חודשים ארוכים הם העניקו מסתור לבני משפחת לוין והצילו את חייהם, וזאת תוך שהם מסכנים את חייהם וללא קבלת תמורה. ידיהם לא רפו גם כאשר בכפרים אחרים הוציאו הגרמנים להורג תושבים מקומיים שהסתירו יהודים.
בסתיו 1944 עצרו שוטרים גרמנים את יצחק (יאן) לוין בזמן שעזר לבני הזוג דובקובסקי בחווה. הוא נכלא ונשלח למחנה גרודי, אך עוד לפני ששוביו הבינו שהוא יהודי, הוא שוחרר מן המחנה במבצע חילוץ נועז שתכננו והוציאו לפועל מיאצ'יסלב וטדיאוש דובקובסקי.
משפחת לוין נותרה במסתור בחוות משפחת דובקובסקי עד אביב 1945. בתום המלחמה שבה המשפחה לביתה בוויזנה, וכאות הוקרה למשפחת דובקובסקי על העזרה ומעשה ההצלה במהלך המלחמה, העבירו בני הזוג לוין את הבעלות על ביתם לבני הזוג דובקובסקי. בהמשך מצאו בני משפחת לוין את דרכם למדינת ישראל.
לאחר המלחמה, כשנודע לשכנים דבר ההצלה שמשפחת דובקובסקי הייתה אחראית לה, פשטה כנופיית בריונים אנטישמים על חוותם, שדדה מהם את רכושם והכתה את בולסלב עד שאיבד את הכרתו. בין שתי המשפחות התקיימה חליפת מכתבים, ומשפחת לוין נהגה לשלוח חבילות למשפחת דובקובסקי. עם ניתוק הקשר של פולין עם מדינת ישראל ב-1967 פסק גם הקשר בין המשפחות. במהלך השנים עבד וינצנטי כמלח בצי הסוחר הפולני, ולאחר מכן כנהג משאית. ב-1989 שב וחודש הקשר בין המדינות וּוינצנטי דובקובסקי איתר את יצחק לוין וחידש עימו את הקשר.
ב-31 באוקטובר 1991 הכיר יד ושם באפולוניה דובקובסקי, בבעלה בולסלב דובקובסקי ובילדיהם מיאצ'יסלב, תדיאוש יאן וּוינצנטי כחסידי אומות העולם.
וינצנטי הגיע לישראל פעמים רבות (כאן היה מוכר בכינויו "ויטק"). בעת שהותו בישראל התגורר ויטק בביתו של יצחק בגבעתיים. בין ויטק ליצחק התקיימה חברות אמיצה מאוד, והשניים פעלו רבות בנושא הנצחת השואה בישראל והופיעו בפני קהלים שונים.
וינצנטי ויטק דובקובסקי נפטר בישראל בתאריך 13 ביולי 2006, בגיל 73. הוא הובא למנוחות בעיר אלק בפולין. על מצבתו נכתב כי נפטר בארץ הקודש.
