יוהנה נולדה בווינה להוריה הקתולים אדלברט ופרנצ'יסקה. בשנות ה-20 התגוררה בדרום אמריקה ועסקה בציד פנתרים. היא ידעה לאחוז בנשק, עישנה, ובצאתה לרכוב לבשה מכנסיים, שלא כמנהג הנשים באותה עת. עם שובה לאירופה נישאה ב-1927 לוונדלין קבאט, תושב הכפר גְבֶּלִי (מחוז סקאליצה) שבסלובקיה. לאחר פטירת בתה בת החמש ומאחר שנישואיה לא צלחו, נפרדה יוהנה מבעלה וביקשה מחברתה הטובה מן הכפר, קתרינה גרינמנדל היהודייה, למצוא עבורה עבודה בברטיסלאבה. קתרינה הפנתה אותה לבנה ולכלתה ולדימיר (יחיאל) ובלה גרינמנדל, הוריהם של גרטרוד, ילידת 1930, ופאבל (חיים), יליד 1934. יוהנה התקבלה לעבודה כמטפלת בפאבל, וכך, בתחילת 1940, בעת שבסלובקיה הונהגו חוקים אנטי יהודיים, הצטרפה יוהנה, נוצריה אוסטרית, למשפחת גרינמנדל היהודית. מרגע הגעתה למשפחה כונתה יוהנה "טֶטָה" (דודה בסלובקית). היא הייתה ברוכת כישרונות, ועסקה בנגרות, ציור ומלאכות נוספות; היא לא פחדה מדבר, ונהגה לקחת את פאבל לקולנוע, להחלקה על הקרח ולמקומות נוספים שהיו אסורים על היהודים.
באוגוסט 1944 השיגו ולדימיר ובלה גרינמנדל מסמכים מזויפים, והחליטו להתפצל. כשהיא מתחזה לאמם, עברו יוהנה והילדים גרטרוד ופאבל, שנשאו מסמכים מזויפים המורים שהם ילדיה, לדירת חדר שאותה שכרה בכפר דוברבקה, הסמוך לברטיסלאבה. במחצית ספטמבר נסעה יוהנה לברטיסלאבה כדי להביא את הורי הילדים למסתור. באותו יום, בעקבות הלשנה, ביצע הגסטאפו חיפוש ולכד את גרטרוד, ששהתה לבדה בדירה באותה עת. גרטרוד גורשה לאושוויץ ומעולם לא שבה. כמה שעות לאחר לכידתה של גרטרוד שבה יוהנה עם ולדימיר ובלה, ואליהם הצטרף גם פאבל, ששב בינתיים לדירה. מכיוון שלא היה ניתן עוד להסתתר בדירה, שבה משפחת גרינמנדל לגבלי, כפר הולדתו של ולדימיר, על מנת להסתתר אצל מכריו הנוצרים, משפחות רהק ויורקוביץ'. יוהנה המשיכה לגור בדוברבקה, רקמה מפות ומפיות למחייתה, ובכסף שהרוויחה סייעה למשפחת גרינמנדל, שכספה החל לאזול.
לוּדוֹוִיט ולוּדְמִילָה רֶהַק וארנסט ואניצ'קה יורקוביץ' היו חקלאים בגבלי וגרו אלה לצד אלה. לודמילה ואניצ'קה היו אחיות, והמשפחות קיימו ביניהן קשרים חמים. משפחת גרינמנדל עברה מבית אחד למשנהו בהתאם לנסיבות. בפברואר 1945 חלה פאבל בן העשר בדלקת ריאות קשה. מכיוון שהמשפחות חששו מהלשנה, הן נמנעו מלהזמין רופא, ולכן לא היה ניתן להעניק לו טיפול. בייאושו החליט ולדימיר להיכנע לגרמנים מתוך תקווה שהם יטפלו בבנו. רק סירובם של מציליו וטיפולם המסור בפאבל הניאו אותו מלעשות זאת. כשאזל כספם של וולדימיר ובלה גרינמנדל והם הציעו למציליהם להסגירם על מנת להסיר מעליהם את סכנת המוות, סירבו משפחות רהק ויורקוביץ ואמרו: "אתם נשארים פה ללא תשלום גם אם המלחמה תימשך שנים! אלוהים הטוב כבר ישלם לנו".
יוהנה בודין עברה שתי חקירות גסטאפו בברטיסלאבה שעליהן לא דיברה מעולם, ולא הסגירה את מקום המסתור של משפחת גרינמנדל. במאי 1945 הסתיימה המלחמה.
יוהנה, שהתאחדה עם משפחת גרינמנדל בברטיסלאבה, קיבלה לידיה ניהול של חנות לצמר וחוטי תפירה שבבעלות המשפחה. משפחת גרינמנדל אימצה את שם משפחתה של יוהנה ונקראה מעתה בודין. בסוף 1949 עלתה משפחת בודין ארצה.
לפני שעזבו הם הציעו ליוהנה את רכושם, אולם היא סירבה באומרה שאין לה עניין בכסף אלא במשפחה, ולכן היא תבוא עימם לישראל. כך הגיעו יוהנה ומשפחת בודין ארצה באונייה "טרנסילבניה". לאחר כמה חודשים בקיבוץ כפר מסריק החלה יוהנה לעבוד כמנהלת משק בית אצל משפחה אמידה בחיפה, עד ליציאתה לגמלאות. אז עברה לגור בקריית ים, שם התגוררה משפחת בודין.
ב-29 בנובמבר 1985 הלכה יוהנה בודין לעולמה בגיל 87. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הלטיני בחיפה.
ב-18 בדצמבר 2005 הכיר יד ושם בלודוויט ובלודמילה רהק ובארנסט ובאנה יורקוביץ' כחסידי אומות העולם. ב-29 בינואר 2006 הכיר יד ושם ביוהנה בודין כחסידת אומות העולם.
