כשפרצה מלחמת העולם השנייה התגוררה משפחת זינטל בוולודימייז' (ווהלין). סטניסלב עבד כפועל וברוניסלבה הייתה עקרת בית. במהלך המלחמה חלה ברוניסלב מאוד, וכתוצאה מכך הורע מצבה הכלכלי של המשפחה. חרף זאת, העניקה משפחת זינטל מחסה ל-12 יהודים. "כשהחלה האקציה [בגטו] לא יכולנו לסרב לעזור ליהודים. בעלי אמר לי אז: 'אין מה לעשות, אנחנו חייבים לקחת אותם'", נזכרה ברוניסלבה.
ברשות משפחת זינטל היה בית קיץ ששכן בקצה העיר, מוקף גן נאה. במהלך המלחמה הפך הבית למחסן ירקות, בעוד שהמשפחה התגוררה בבית אחר בעיר. במרתף הבית בנה סטניסלב זינטל מקלט שהכניסה אליו הוסתרה תחת ארון מטבח שרצפתו הייתה ניתנת להזזה. הראשונים שמצאו בו מחסה היו ד"ר מריאן קייטלמן ורעייתו טילה. בסתיו 1943 הביאה אירנה, בתם של בני הזוג זינטל ואחות בבית חולים, לבית הוריה את ד"ר ברנרד (בנימין) טורבצ'קו, את ד"ר יצחק גרינברג ואת אחיו גרישה, את ד"ר טוביה לויט ואת אשתו רחל. עד מהרה הצטרפו חמישה יהודים נוספים לאלו שכבר הסתתרו בבית משפחת זינטל. הם מנו את משפחת שרגא (מר וגברת גרינברג ובתם חיה) ואת משפחת פקלר (הבעל פיליפ ואשתו גניה). מעשה ההצלה היה כרוך בסיכון תמידי וממשי לחייהם של בני משפחת זינטל, והם פעלו מבלי לדרוש כל תמורה עבור מעשיהם. היה על ברוניסלבה להתגבר על קשיים נוספים הכרוכים ברכישת המזון. ברוניסלבה נאלצה לסחוב את סלי המזון מרחק רב מהעיר לבית המסתור. היא אף נאלצה להסביר את הגעתה התכופה עם מזון למקום שבו כביכול לא גר איש. על כך נוסף הקושי הכלכלי של רכישת מזון ל-12 היהודים המסתתרים. היה עליה לרוכשו מבלי לעורר חשד, ובהמשך לבשלו בסתר מבלי לעורר את תשומת ליבם ואת חשדם של השכנים. "כשכוחי תש, הזכרתי לעצמי עד כמה החיים בגטו בטח היו מסויטים, ושמחתי שיכולתי לעזור לפחות לכמה אנשים ולהוציא אותם מהגטו", כתבה ברוניסלבה זינטל בעדותה.
סטניסלב זינטל נפטר ממחלה במהלך המלחמה בתאריך לא ידוע. בשלב מסוים נאלצה משפחת זינטל לעזוב את העיר כדי לחמוק מפרעות האוקראינים בפולנים. טרם עזיבתה הפקידה משפחת זינטל את הטיפול ביהודים המסתתרים בידי משפחת סְטְרוּיווֹנס, שהמשיכה לדאוג ליהודים במסירות ובחירוף נפש.
ב-1949 עלתה ברוניסלבה זינטל לישראל יחד עם בתה אירנה וחתנה הד"ר אליהו יקירה. הם הגיעו אל חופי ישראל ב-26 בפברואר 1949 באונייה "אבציה", וקבעו את ביתם בחיפה. ברוניסלבה חיה עם בתה ועם חתנה ודאגה למשק הבית. היא תוארה כאישה בת לבב וכקתולית מאמינה.
ב-26 בנובמבר 1968 הכיר יד ושם בברוניסלבה זינטל ובבתה אירנה זינטל כחסידות אומות העולם.
ב-1973, והיא כבת 85, הלכה ברוניסלבה זינטל האמיצה והנחושה לעולמה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הלטיני בחיפה.
