ורה נולדה בעיר סֶנְטָה ביוגוסלביה (היום סרביה), ועוד לפני המלחמה הכירה בעיר את יעקב אלטרס היהודי. יעקב, יליד סרייבו, עבד בסנטה כארכיטקט. ב-1941, בעת שיעקב עשה את דרכו לבלגרד במשימה צבאית, הוא היה עד למעשי ביזה והוצאות להורג שהעידו על התפרקות הצבא היוגוסלבי. יעקב הבין שלא יוכל לשוב לסרייבו, שם היה מבוקש בחשד להשתייכות לארגון קומוניסטי.
בעת ההיא סרייבו כבר הייתה שייכת לקרואטיה, שאף על פי שהייתה עצמאית, הייתה תחת שלטון אוסטשי וגרמני, והתנאים שבהם היו נתונים יהודי העיר הפכו לקשים מאוד. יעקב רצה לחזור לסנטה, שבינתיים הפכה לחלק מהונגריה. חבר לספסל הלימודים, כומר פרוטסטנטי, סיפק לו מקלט ומסמכים מזויפים, ולאחר תלאות רבות הצליח יעקב בסופו של דבר לשוב לסנטה. בעיר חי יעקב בזהות נוצרית ומצא עבודה כמודד קרקעות - הוא ביצע פרצלציה לקרקעות של יהודים שנלקחו וחולקו מחדש להונגרים.
עד לפלישה של הגרמנים להונגריה ב-19 מרץ 1944 התגורר יעקב ליד ורה בזהות בדויה של נוצרי. ביום הפלישה הגרמנית נעצר יעקב על ידי הרשות הלאומית המרכזית לשליטה בזרים לאחר שנחשד כקומוניסט, והועבר לבית הסוהר בבודפשט ומשם בהמשך למחנה קישטרצ'ה הסמוך לבודפשט. ורה עזבה את בית הוריה ועברה לבודפשט, שם עבדה כמלצרית, כדי שתוכל לבקר את יעקב מדי שבוע. יעקב נחשב לאסיר לא יהודי ולכן לא גורש לאושוויץ.
במשך חודשים רבים התחזתה ורה לארוסתו והביאה לו אוכל, ביגוד וחומר חיטוי שסייע ליעקב וחבריו להתמודד עם הפשפשים ועם הכינים. בסופו של דבר החלו האסירים לחשוד שיעקב יהודי. הוא, מצידו, שיתף את ורה בכך שיהדותו עלולה להיחשף. כדי להצילו מגירוש, שיחדה ורה את הרופא וקיבלה ממנו מסמך רשמי שלפיו יעקב, אף על פי שנימול, אינו יהודי אלא מוסלמי.
בנובמבר 1944, בתקופת שלטונה של מפלגת צלב החץ, ברח יעקב מן המחנה ועשה את דרכו לדירתה של ורה. היא החביאה אותו שם לזמן קצר, אך לאחר ששוערת הבניין החלה לחשוד שהיא מסתירה יהודי, עברו בני הזוג לדירה אחרת בעיר, שם הסתתר יעקב עד השחרור ב-13 בפברואר 1945. לאחר המלחמה נישאו ורה ויעקב, ובדצמבר 1948 עלו לישראל יחד עם בתם יהודית והתיישבו בירושלים.
בשישה בספטמבר 1998 הכיר יד ושם בוורה אלטרס (לבית קצ'קס) כחסידת אומות העולם.
ב-29 באפריל 2006, והיא כבת 92, הלכה ורה אלטרס לעולמה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין קריית שאול.
