סביבת למידה בנושא רחל אוירבך והמטבח הציבורי בגטו ורשה

מלבד הצורך של אנשי ארכיון עונג שבת לתעד את האסון שפקד את היהודים בעת התרחשותו, במעשה התיעוד קיים היה גם היבט של התנגדות, שהרי פעולה זו נאסרה על היהודים והיא נעשתה באופן מחתרתי. על כל אחד מהפעילים הופקד תחום או נושא עליו נדרש לדווח ולהעביר אל הארכיון את תיאור פרטיו. העובדה כי רוב הכותבים לא הכירו זה את זה מטעמי סודיות לא הפריעה לקבלת תמונה כמעט מלאה על הנעשה בגטו ורשה. חברי הארכיון כינו עצמם "די גאָלדענע קייט" (שרשרת הזהב) – כל חבר ייצג חוליה במערך התיעוד הרחב של הגטו. רחל אוירבך בחרה 'באופן טבעי' לתעד את 'ההתרחשויות סביב המטבח'.

מהם תפקידיהם של ארכיונים של עיר או מדינה בדרך כלל? על מה הם מופקדים? לעומת זאת, מהי משמעות ארכיון מחתרתי הפועל בגטו?

בפתיחת הסרט, מציגה רחל אוירבך סוגיה שעסקו בה רבים: כיצד ניתן לכתוב על השואה? האם ניתן להמשיג אירוע שהעולם לא ידע כמותו? האם ישנן מילים 'היכולות לבטא את אשר קרה'? אוירבך מתעקשת לתעד ודרך התיעוד לכתוב "כתב אשמה" נגד הרוצחים. לתפישתה, זו הסיבה ששרדה – כדי לספר - להעיד, משימה בה המשיכה עד יום מותה.

מדוע לדעתכם סוגיית המשגת השואה העסיקה רבים?

כמו רבים מחברי ארכיון עונג שבת, רחל אוירבך נשאה בשני תפקידים: האחד – ניהול המטבח הציבורי והשני – תיעוד. במטבח הציבורי שניהלה  סעדו עשרות אלפים מתושבי הגטו שסבלו מחרפת רעב. אוירבך לא שימשה כמשקיפה חיצונית המדווחת על אסון הומניטרי, אלא הייתה חברה בצוות של כותבים שחוו על בשרם את אימי השואה ובחרו לתעד בגוף ראשון ובזמן אמת את קורותיה.

מהו השוני העומד בין תיעודה של טרגדיה בגוף ראשון לבין תיעוד של זר הצופה בהתפתחויות מבחוץ?

לדבריה של אוירבך כשל המטבח בהצלת תושבי הגטו ממוות ותרומתו העיקרית הייתה ב'הסדרת המוות'. ולמרות זאת, המטבח התריס מול הדה-הומניזציה שעברו היהודים תחת המשטר הנאצי; מלבד המטרה הברורה והבסיסית, לספק עשרות אלפי מנות מזון (שברבות הימים היו למנות מרק בלבד) להתמודדות עם הרעב שנכפה על הגטו ולהזין את יושביו, המטבח נועד לחזק חברתית את המבקרים בו – מעין תזונה רוחנית. המטבחים הציבוריים היו למוקד חברתי, נערכו בהם פעילויות תרבותיות חינוכיות, ומאוחר יותר אף נעשו לזירות בהן תוכננה ההתנגדות לגרמנים. המטרה החיובית שלשמה נוצר המטבח הובילה לדינמיקה אנושית שהשפיעה וחיזקה את מי שבאו בשעריו.

אלו פעולות ומעשים נוספים נועדו לצאת כנגד מעשי הדה-הומניזציה שביצע השלטון הנאצי ביהודים?

התיעוד של רחל אוירבך התקיים בשלושה מרחבי זמן: תיעוד בעת התרחשות התופעות עצמן (רשימות עם תאריכים); כתיבה תיעודית המסכמת את השתלשלות האירועים ומגיעה למסקנות וכן עדות במרחק הזמן וניתוח מפרספקטיבת השנים.

מהם ההבדלים בין תיעוד בעת התרחשות הדברים לעדות ממרחק הזמן, כפי שעולה מכתביה של רחל אוירבך?

תפקיד העדות שלקחה על עצמה בחלוף השנים, כמי שניצלה מן המוות, הביא עמו מסקנות חדשות שרק מרחק הזמן יכול היה לתת. זהו מסר חדש שחשוב לאוירבך להעביר. חשיבותו אינה רק מתחום ההיסטוריה, אלא נוגעת במרקם הציבורי של יהודי גטו ורשה ושל החברה היהודית בכלל.

מדוע נזקקו המסקנות של רחל אוירבך למרחק הזמן? מהו טיבן?