23 במאי 1941

סטנוב, אוקראינה

"אבא ואמא יקרים... גם אני מנשק את שניכם חזק חזק".

מכתבו של אדיק לאמא ואבא

"אבא ואמא יקרים... גם אני מנשק את שניכם חזק חזק. שלכם, אדיק".

כך כתב אדיק - שרק החל ללמוד לכתוב - להוריו, קלרה ולייזר. היה זה סימן החיים האחרון מבנם בן השבע.

אדוארד-אדיק טונקונוגי נולד בסטנוב (Satanov) שבאוקראינה. הוריו, קלרה מיטלמן (ששמרה על שם נעוריה) ולייזר טונקונוגי, היו אמנים-ציירים בתיאטרון רוסי איתו נדדו. ביתם הקבוע היה באודסה. באביב 1941 השאירו את אדיק הקטן אצל הוריה של קלרה, רבקה וגרגורי מיטלמן, ויצאו למסע הופעות עם התיאטרון.

בעת הפלישה הגרמנית לברית המועצות שהה אדיק עם הוריה של קלרה בסטנוב. לייזר גויס והיה צייר בצבא האדום. קלרה, שהייתה ברוסיה עם התיאטרון, לא יכלה עוד לחזור לסטנוב להתאחד עם משפחתה ופונתה לטשקנט. ללא הרף ניסו קלרה ולייזר לברר מה עלה בגורל בני משפחתם. רק עם שחרור סטנוב בישר להם מכתב שנשלח אליהם מסטנוב באפריל 1944 את הרע מכל – תושבי העיירה היהודים נרצחו; רק ששה אנשים שרדו. כל בני משפחתם נרצחו: בנם אדיק, הוריה של קלרה, רבקה וגרגורי, סבתה של קלרה, מלכה, וקרובים נוספים. יפים מיטלמן, אחיה של קלרה, שלחם בשורות הצבא האדום, שרד.

ב-1947 נולדה ללייזר וקלרה בת, רבקה. לייזר טונקונוגי וקלרה מיטלמן הלכו לעולמם באודסה בשנות השישים לחייהם. בתם רבקה גורנשטיין עלתה לישראל ב-1990 וב-2013 מסרה ליד ושם מכתבים ותצלומים של בני המשפחה, במסגרת הפרויקט המתמשך "לאסוף את השברים".

מכתבים ששלחו אדיק טונקונוגי בן השבע וסבתו רבקה מיטלמן מסטנוב, אוקראינה, במאי 1941 אל הוריו של אדיק, קלרה מיטלמן ולייזר טונקונוגי
מכתב שכתב אדיק בן השבע להוריו קלרה מיטלמן ולייזר טונקונוגי

אימא ואבא יקרים
היום יום שלם שיורד גשם
אני משחק עם ויטיה וגרישה
מנשק אתכם חזק חזק
שלכם אדיק


מכתב שכתב אדיק בן השבע להוריו קלרה מיטלמן ולייזר טונקונוגי

אימא ואבא יקרים
אני וסבתא נלך לדודה מריה
לטייל
גם אני מנשק את שניכם חזק חזק
שלכם אדיק


מכתב ששלחה רבקה מיטלמן מסטנוב אל בתה קלרה מיטלמן וחתנה לייזר טונקונוגי בטשקנט ב-23 במאי [1941]

ילדים יקרים
קבלנו מאודסה את 2 הגלויות שלך. סבא ואני הגענו בשלום לסטנוב ב-18 במאי. מלכה ולייבוש נשארו, אבל אדיק ואני הספקנו להימלט, אז עכשיו אנחנו כולנו בריאים והכל בסדר. אדיק כבר בריא. הוא שמן קצת והלחיים שלו ורודות. הוא הרבה יותר מאושר פה מאשר באודסה. גרישקה נמצא עם החבורה שלו. אצלנו הכל זול מאוד ואני אופה לחמניות טעימות. אדיק אוכל טוב, קורז'יקים [עוגיות] ואני מאוד מרוצה שלקחתי אותו. ההבדל בין האווירה פה ובאודסה משמעותי. אנחנו לא נחזור. הילד הזה הפך שזוף יותר והצבע חזר לפניו. אני שלחתי לך 150 רובל במכתב כך שיהיה קצת ממה לחיות. בעוד יומיים או שלושה אשלח לך את החליפה ואת הכתובת של שרה. ודרך אגב, מה קורה עם האישור? מה איתו? תכתבי לי. זהו, להתראות.
אני כותבת לך מכתב וגם אדיק כותב לכם. הוא כותב רשימות של החברים. מחכים למכתבים שלכם, תענו לנו, אל תדחו... מחכים למכתבים.
מנשקת אתכם
אמא, אדיק, אבא וסבתא מלכה
23 במאי


מכתב שנשלח אל לייזר טונקונוגי ב-22 באפריל 1944 ע"י שכנים מסטנוב ובו הודעה כי בני משפחתו נרצחו

מר טונקוגוני היקר,
קיבלנו את המכתבים שלך ואנחנו יכולים לענות עליהם. מכל אוכלוסיית סטנוב נשארו פה רק ששה אנשים. שאר האוכלוסייה נרצחה בידי היד הברברית של הפשיסטים, בין היתר, גם בני המשפחה שלך. נשארו: בוריס קופרשטיין, ולודיה ליפצן, ליידה איכילוב, מוטיה איזקוב, את האחרים אינכם מכירים.
השכנים שלכם
22 באפריל 1944

טשקנט, רחוב מקסים גורקי [...] 6
עבור טונקונוגי אצל צ'לירובסקי

  לצפייה במכתבים