נובמבר 1941

בלגרד, יוגוסלביה (כיום סרביה)

"היום או מחר יקחו אותי למחנה. אלוהים יעזור לי לעבור גם את זה. סבלתי מאוד, אבל עמדתי בכך מפני שהאמנתי באלוהים הטוב ומפני שאהבתי הגדולה לך, מוצ'יק, נתנה לי כוח".

מכתב אחרון מבלגרד

"היום או מחר יקחו אותי למחנה. אלוהים יעזור לי לעבור גם את זה. סבלתי מאוד, אבל עמדתי בכך מפני שהאמנתי באלוהים הטוב ומפני שאהבתי הגדולה לך, מוצ'יק, נתנה לי כוח".
כך כתבה רגינה קנדט (Kandt) אל בעלה ערב גירושה מבלגרד. את המכתב הפקידה בידי שכנתה הנוצרייה. נאמנה להבטחתה, שמרה השכנה על המכתב ולאחר המלחמה העבירה אותו לבני משפחתה של רגינה בישראל.

בנובמבר 1941 רוכזו כ-10,000 נשים וילדים מאזור בלגרד במחנה סיימישטה (Sajmište) ונרצחו. ביניהם היו רגינה, כלתה אוה, אותה היא מזכירה במכתב, ונכדה אלכסנדר (סשה) בן השש. בעלה מקסימיליאן קנדט, שהיה עיתונאי ודיפלומט, ובנה הבכור רודולף, אביו של אלכסנדר, נכלאו כבר באפריל 1941 במחנה שהיה באזור בו שלטו האיטלקים. הם שרדו, עלו לארץ ישראל ב-1944 באנייה "סטפן באטורי" והתיישבו בקיבוץ עין גב. הבן האמצעי פרדי עלה לארץ ישראל ב-1935 והתיישב בקיבוץ. בנה הצעיר של רגינה, ראובן דפני (המכונה במכתב מילצ'ק), עלה ב-1936 בעקבות אחיו. הוא היה אחד הצנחנים הארצישראליים בצבא הבריטי שהוצנחו באביב 1944 ליוגוסלוויה כדי להציל יהודים, ולימים היה סגן יו"ר הנהלת יד ושם.

נובמבר 1941

מקס היקר שלי,

היום או מחר יקחו אותי למחנה, אלוהים יעזור לי לעבור גם את זה. סבלתי מאוד, אבל עמדתי בכך מפני שהאמנתי באלוהים הטוב ומפני שאהבתי הגדולה לך, מוצ'יק, נתנה לי כוח. כבר חודשים שלא שמעתי דבר משניכם. יאטה וקתיושה יודעים הכל. החבאתי כמה דברים, כך שאם אלוהים הטוב יזכה אותנו במזל הטוב שנשוב ונתראה, לא הכל ילך לאיבוד. קתיושה היתה נהדרת. הכל מסודר בהתאם לאפשרויות. סשה ואוה נוסעים אתי, אבל אני לא יודעת כמה זמן נשאר ביחד. שלחתי לך באמצעות יאסה 10,000 לירות איטלקיות; אני מקווה שקיבלת אותם, מוצ'קי.

אהבתי מאוד את אמי ואת נעריי היקרים, אבל לא אהבתי איש בעולם כמו שאהבתי אותך. לכן אתה חייב להיות חזק וסבלני. יום אחד יבוא סוף גם לזה. קתיושה יודעת היכן כל דבר נמצא. אני כותבת זאת רק למקרה שלא אנצל. אבל יש לי הרגשה שנשוב להתראות.

אותך, את רודי, פרדי ומילצ'ק מחבקת ואוהבת,

רגינה שלך


רודי היקר!
במקרה ששוב לא נראה זה את זו, אתם חייבים להיות עם אבא ולשמור עליו. אם אתה אוהב אותי אפילו קצת אל תתחתן שוב עם אוה, מפני שתהיה אומלל לתמיד. אולי היא לא אשמה בכך, אבל יש לה אופי גרוע. אילולא סשה הקטן לא הייתי מחזיקה אותה. עבדתי בפרך בשבילה ובשביל הילד. היא ניצלה אותי מאוד. שמור על עצמך ועל בריאותו של אבא.

אהבה וחיבוקים,

אמא

  לצפייה במכתב