20 בנובמבר 1941

דרנסי, צרפת

"אל תאבדו תקווה שבקרוב נהיה שוב ביחד כבעבר. אני מחבק אתכם בחוזקה... נתראה בקרוב".

מכתב אחרון מדרנסי

כך כתב יצחק-יוסף קורנובסקי לאשתו ובניו בגלויה ששלח בנובמבר 1941 ממחנה דרנסי. בגלויה ביקש מהם לשלוח לו כמה מילים, כל אחד בכתב ידו, כדי שידע ששלום להם ושהם יחד בביתם בפריס.

יצחק וחיה קורנובסקי היגרו לצרפת מאזור לודז' שבפולין וחיו ברובע ה-20 בפריס. הם התפרנסו מבית מלאכה קטן שהיה מול דירתם והכינו בגדים לפי הזמנה. יצחק היה חייט וחיה - תופרת. בשנת 1924 נולד בנם הבכור פאול וכעבור שלוש שנים נולד בנם השני, הנרי.

בקיץ 1941 שהו חיה והבנים, כהרגלם, בכפר מחוץ לפריס והאב נהג לבקרם כל סוף שבוע. בסוף אוגוסט 1941 הוצבו מחסומים בכניסה לפריס ותעודותיהם של העוברים נבדקו. בתעודת הזהות של יצחק היתה חותמת שזיהתה אותו כיהודי. הוא נתפס במחסום כשחזר מהכפר ונשלח למעצר במחנה דרנסי. בני המשפחה קיבלו ממנו גלויה. מכתב שני התקבל ממנו ערב גירושו ב-5 ביוני 1942 ממחנה קומפיין לאושוויץ בטרנספורט מספר 2. ב-7 ביולי 1942, כחודש לאחר הגעתו, נרצח יצחק באושוויץ.

חיה ושני בניה נמלטו לניס בדרום צרפת. פאול צייר גרפיטי של מחאה וכתוצאה מכך הפך למבוקש. על כן הוברח בספטמבר 1943 עם אחיו לשוויץ, שם הועברו השניים למעון של האוז"ה בז'נבה. חיה נשארה בצרפת ושרדה.

לאחר המלחמה התגוררו חיה והנרי בצרפת. פאול למד אמנות בז'נבה ובבית הספר הגבוה לאמנות בפריס. ב-1948 עלה לישראל והתגייס למח"ל (מתנדבי חוץ לארץ). במסגרת שירותו הצבאי אייר ספרי הדרכה. קורנובסקי, שכתב ויצר תחת השם "קור", היה מעצב כרזות, בולים ושטרות כסף וזכה לפרסים בין-לאומיים רבים. הוא כתב ואייר ספרי ילדים רבים, ובהם סדרת "כספיון, הדג הקטן".

בשנותיו האחרונות הקדיש קור את רוב זמנו לציור.
פאול קור הלך לעולמו בשנת 2001.

דרנסי, 20 בנובמבר 1941

יקירי,

הגלויה שלכם מ-16 בחודש ... התקבלה. פאול היקר, נראה לי שבכל הגלויות שלכם חוץ מהראשונה אמא לא בפריס כי לא היה לה זמן להסביר לי בעצמה... לגבי הבית שלנו מאז שעזבתי.

אשתי ובני היקרים, אתם בטח מבינים בעצמכם שאני רוצה לדעת יותר פרטים על מצבכם שמדאיג אותי מאוד. קיבלתי את החבילות ששלחתם, ביניהן חבילה של מזון... האם [לקחתם] את הפחם?... [האם דאגתם] לקחת את כל מה שנמצא במחסן של החנות? האם יש חדשות מאחי ... ? מה המצב אצל פאני ומשפחת ... ?

בכל הנוגע אלי, שלומי טוב. עדיין יש לי תקווה שנהיה ביחד. אחד החברים שלי שוחרר מכאן ... ארליך ... האם הוא ביקר אתכם? אם אפשר, שלחו לי בחבילה הבאה קצת שמן וחומץ בתוך בקבוק וכמה בצלים. אני מבקש מכם, יקירי, שבגלויה הבאה תכתבו, כל אחד משלושתכם, בעצמכם. אני מסיים ... [עליכם] להיות עוד יותר אמיצים ואל תאבדו תקווה שבקרוב נהיה שוב ביחד כבעבר. אני מחבק אתכם בחוזקה ושוב, פעם נוספת, נתראה בקרוב.

בעלך ואביכם.

בלי טבק וסיגריות בחבילות הבאות.

נ.ב. דרישות שלום ל ... הקטן. תמסרו לו חיבוק ממני.

[דרישת שלום לכל החברים]

המכתב שרד רק בחלקו והתבלה עם השנים. על כן היה קושי בפענוח הכתוב, וחלקו לא ניתן לפענוח.

  לצפייה במכתב