סיפורה של קהילת בלץ
קהילה יהודית ברומניה (כיום מולדובה)

בדצמבר 1941 יצאה מנמל קונסטנצה שברומניה הספינה "סטרומה", ספינה ישנה להובלת בקר, ועל סיפונה כ-780 מעפילים יהודים בדרכם לארץ ישראל. ביניהם היו כמה יהודים מבלץ. הספינה הרעועה הגיעה במאמץ רב לאיסטנבול, אך שלטונות טורקיה מנעו את הורדת הפליטים מחשש שהבריטים לא ייתנו להם רשיונות עלייה וטורקיה תהפוך לארץ מקלט. הבריטים סרבו לפניות הארגונים היהודים להתיר את כניסתם של הפליטים על חשבון מכסת העלייה וטענו שהנאצים עלולים להחדיר סוכנים בין הנוסעים. עשרה שבועות היו הפליטים כלואים בספינה ומצבם החמיר.

בנמל איסטנבול ירדו מהאונייה תשעה נוסעים שהיו בידיהם אישורי כניסה לטורקיה. בין היורדים היו האחים איזיה (ישראל) ודוד פרנק, שהיו בעלי דרכונים אישיים ובהם ויזות מעבר לארץ ישראל דרך טורקיה, סוריה ולבנון. יומיים לאחר שירדו האחים פרנק טובעה "סטרומה".

ב-23 בפברואר 1942 גררו השלטונות התורכים את "סטרומה" ללב ים, ללא מזון, מים או דלק, למרות התנגדות המעפילים. לאחר כמה שעות נפגעה הספינה בשוגג על ידי טורפדו סובייטי וטבעה. רק אחד מנוסעיה ניצל. בין הנספים היתה רחל דוליצקי, אלמנה בת 40 ילידת בלץ, שהיתה בדרכה אל בתה רבקה וולפזון בקיבוץ שמיר.

משפחת פרנק

משפחת ברקי פרנק היתה משפחה עשירה בבלץ ולה מפעלים ונכסים. בית המשפחה היה הבית המפואר ביותר בעיר ודמה לארמון. בפתח מדרגות הכניסה אליו רבצו שני אריות עשויים שיש. בבית זה נהגו להתארח אנשי הממשל והשררה הרומנים בעת ביקורם בעיר. בין האנשים שהתארחו בבית היה הגנרל פפאנו שבינו לבין ברקי פרנק נרקמו יחסים הדוקים. לימים היה הגנרל לראש עיריית בוקרשט ופרנק היה בן בית אצלו. בקיץ 1940, ימים אחדים לפני שנכנסו הסובייטים לבלץ, ברחו בני הזוג פרנק לבוקרשט בנוטשם את כל רכושם מאחור. הבנים איזיה ודוד ברחו לצ'רנוביץ ומשם לבוקרשט. היה זה פפאנו שדאג לדרכונים ובהם ויזות מעבר עבור בני הזוג  פרנק, בניהם ובנותיהם.