|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת
Yad Vashem Homepage
יד ושם סיפורה של קהילת בלץ

תולדות קהילת בלץ עד השואה

  • בלץ בסוף המאה ה-19
  • רחוב הניקולייבסקייה (מ-1918 - רחוב המלך פרדיננד) בבלץ
  • רחוב המלך פרדיננד (עד 1918 – רחוב הניקולייבסקייה) בבלץ, מראה כללי
  • בלץ, מראה כללי, ראשית המאה העשרים
  • בלץ, רחוב פטרוגרדסקיה, מראה כללי
  • בלץ, רחוב הניקולייבסקייה פינת רחוב פרפורג'סקו, לשכת המסחר
  • בלץ, בית המרקחת של דאיאנו (Daianu)
  • הבנק היהודי "בנק הלוואה וחיסכון" ברחוב פרפורג'סקו בבלץ
  • בלץ, קיץ 1921 - תהלוכה לרגל פתיחת מפעל מגבית של קרן היסוד, בו השתתפו טיומקין, ד"ר שוורצמן וחיים גרינברג
  • בניין בבלץ, על יד הנהר, בו שכן בעבר בית החרושת לשימורים של גדליה ליפסון, עסקן ציוני חשוב שהוגלה לסיביר, שם נפטר

בעלץ, מייַן שטעטעלע בעלץ,
מייַן היימעלע, וווּ איך האָב
מייַנע קינדערשע יאָרן פֿארבראַכט ...
מייַן היימעלע וווּ כ´האָב געהאַט
די שיינע חלומות אַ סך.

בלץ, עיירתי בלץ
ביתי, בו ימי ילדותי עברו עלי...
ביתי, בו חלמתי חלומות יפים רבים...

יעקב ג'ייקובס, מייַן שטעטעלע בעלץ

קהילת בלץ קמה בסוף המאה ה-18 כאשר סוחרים ובעלי מלאכה יהודים הוזמנו להתיישב במקום כדי לפתח פעילות כלכלית ומסחרית באזור. במהלך המאה ה-19 גדלה קהילת בלץ במהירות, ועד סוף המאה כבר היו בה כ-10,300 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסיית העיר.

יהודי בלץ עסקו במקצועות מגוונים, החל במקצועות היהודיים המסורתיים בתחומי המסחר והדת, וכלה מקצועות שהעיסוק בהם לא נחשב טיפוסי ליהודים – לדוגמה, רצענים, עושי אוכפים, עושי חותמות, עושי סבון, נגרים, ופועלי בניין. רבים מיהודי בלץ התערו בסביבתם הכפרית. חלקם חכרו ואף רכשו אדמות ועסקו בחקלאות. הם גידלו חיטה ועיבדו כרמים ומטעי פירות. בסוף המאה ה-19 נכתב עליהם בעיתון רוסי: "פיהם מלא תהילים כי חרוצים המה במלאכתם" (ספר בלצי, ע' 53). 

בתחילת המאה ה-19 נכבשה בסרביה בידי רוסיה והשלטונות הרוסיים עודדו הגירה יהודית לבלץ, על מנת לפתחה. בבלץ התקיימו ירידים חשובים של סוסים ובקר מכל בסרביה. בזכות היריד התפתחו בעיר שירותי אכסניה והוקמו בתי מרזח, בתי תה, מסעדות ואף בתי מלאכה ששירתו את פוקדי היריד.

היהודים הקימו טחנות קמח ומפעלי ממתקים ומזון, אלכוהול ומוצריו, סבון, נרות וצמר גפן. בלץ הייתה המרכז הגדול ביותר בבסרביה לייצור שמן חמניות; שמן החמניות שיוצר בבלץ יוצא למערב אירופה ואף מעבר לים. תחנת הכח בעיר היתה בידי משפחת רוזנטולר היהודית.

לאחר מחצית המאה נוסדו בעיר בית חולים ובו 15 מיטות, "אגודה לעזרת חולים עניים", בה תמכו הציבור הרחב וכן נדבנים בני העיר ואגודת "פרנסת עניים", לחלוקת מזון ועצי הסקה לעניי העיר. מאוחר יותר נוסדו קרנות סיוע נוספות - "קרן של בעלי מלאכה יהודים" ו"קרן להכשרה מקצועית וחקלאית" - ואף נפתחה מסעדה לעניים.

באמצע המאה ה-19 היו בבלץ בית כנסת אחד, מעט בתי מדרש ו"חדרים" שמאוחר יותר הפכו ל"חדרים מתוקנים" וזכו לתמיכתם הסדירה של נדבנים. במחצית המאה ה-19 החלו לפעול בבלץ בתי ספר ממשלתיים יהודיים, ביוזמת הממשל הרוסי שחתר לשלב את היהודים בחברה הכללית. כך החלו רעיונות ההשכלה להתפשט בקהילה. בסוף שנות ה-60 של המאה כבר היו תלמידים יהודים בבתי הספר הכלליים בעיר וילדים יהודים רבים נשלחו למורים פרטיים לשם לימוד רוסית, גרמנית וחשבון.

לקראת סוף המאה נוסד תלמוד תורה שבו למדו חינם כ-100 ילדים עניים. הנדבן הלפרין ציווה לתת בנין מעזבונו לשם שיכון תלמוד התורה (כפי שציווה מעזבונו גם לבית החולים ולבניית בית מרחץ ציבורי). מלבד מקצועות יהודיים כללה תכנית הלימודים רוסית וחשבון ומאוחר יותר – אף כיתות להכשרה מקצועית. בסוף המאה החל לפעול בעיר בית ספר יהודי עם דגש על ההשכלה, בו שולבו גם לימודי תורה.

המשורר יעקב פיכמן, שנולד בבלץ ובה בילה את ילדותו בסוף המאה ה-19, כתב: "ערים גדולות ומלאות חמדה ראיתי, אך בכל אשר התהלכתי ובכל אשר נדדתי לא האיר עוד הדשא בעיני כאשר האיר באפרים נקודי הזהב על שפת הריאוט צלול המים" (ספר בלצי, ע' 51).

The online exhibition was made possible through the generous support of:

Conference on Jewish Material Claims Against Germany

The Conference on Jewish Material Claims Against Germany works to secure compensation and restitution for survivors of the Holocaust.

Since 1951, the Claims Conference - working in partnership with the State of Israel - has negotiated for and distributed payments from Germany, Austria, other governments, and certain industry; recovered unclaimed German Jewish property; and funded programs to assist the neediest Jewish victims of Nazism.