סיפורה של קהילת בלץ
קהילה יהודית ברומניה (כיום מולדובה)

בשנת 1918 סיפחה ממשלת רומניה את בסרביה ופיזרה את מועצות הקהילה בבסרביה, בניגוד להתחייבותה בחוזי השלום של תום מלחמת העולם הראשונה. רק ב-1928 קיבלה הקהילה היהודית מהשלטונות הרומניים אישור לפעולה, בחרה הנהגה בבחירות דמוקרטיות וקיבלה תקציבים ממשלתיים - זאת בנוסף למסים שגבתה מבני הקהילה ולתרומות שקיבלה מנדבניה.

עקב תפקידם החשוב של היהודים בכלכלה דאגו השלטונות הרומניים לסדר הציבורי וניסו לרסן את האנטישמיות בעיר. היהודים היוו רוב בין תושבי העיר, "בעלי זרוע" יהודים הצליחו להרתיע פורעים אנטישמיים במספר הזדמנויות, והשלטונות סברו כי יהודי בלץ אינם נוטים לקומוניזם. למרות זאת ארעו באמצע שנות העשרים מספר מקרים קשים של אלימות על רקע אנטישמי, בהם אף מספר מקרי רצח. מאידך, אישי ציבור ליברליים ונוצרים בעיר שיתפו את היהדות המקומית בענייני העיריה וראש הכנסיה בבלץ אף תרם כסף לצדקה עבור הקהילה ומוסדות הרווחה שלה.

בין מלחמות העולם שגשגה בלץ. יהודי בלץ הקימו מפעלי תעשייה למוצרים חקלאיים וכן רשת לשיווק בחו"ל של התוצרת החקלאית של מולדובה כולה. שתי בורסות לתוצרת חקלאית פעלו בעיר. היהודים פיתחו את הבנקאות בבלץ, הקימו את "בנק הלוואה וחיסכון" והפכו את העיר למרכז מסחרי ותעשייתי רב עוצמה.

השיפור הכלכלי אפשר ליהודי בלץ לקיים מערכת חינוך, תרבות והשכלה וכן מערכת סעד ודת. בין מוסדות הרווחה שהתקיימו בה היו בית חולים יהודי, מושב זקנים, עזרת עניים והכשרה מקצועית לבני עניים. מוסדות הרווחה התקיימו בעזרת ארגוני הסיוע "אורט" ו"או.זה" (Ose ) וכן בעזרתם של נדבנים רבים. רבים מבני הנוער המשכיל והאמיד בעיר היגרו למערב אירופה, ללימודים באוניברסיטאות. חלקם שבו לבלץ ועבדו בה כרופאים, רוקחים, מהנדסים או מורים בבתי הספר היהודיים.

המשבר הכלכלי העולמי של אמצע שנות ה-30 הביא לירידת מחירי הדגנים. היהודים הואשמו בכך, למרות שפרנסתם היא שנפגעה כיוון שהתבססה על סחר חקלאי. נפגעו הקהילה והמוסדות התלויים בה. עם סיפוח בסרביה לברית המועצות, ביוני 1940, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, נסגרה הקהילה על ידי השלטונות הסובייטיים.

לפני מלחמת העולם השניה היו בבלץ בין 15,000 ל-20,000 יהודים.