מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

ברונקה קליבנסקי

ניצולת השואה ברונקה קליבנסקי היתה חברת המחתרת היהודית בגרודנו. היא קנתה והבריחה נשק למחתרת. לאחר מרד גטו ביאליסטוק באוגוסט 1943 שרדה ברונקה בזכות מראה הארי ותעודותיה המזויפות. היא המשיכה לסייע לפרטיזנים באזור עד שחרור האזור ביולי 1944. בשנת 1949 עלתה ברונקה לישראל. היא עבדה והתנדבה ביד ושם. היא פרסמה וערכה ספרים ומאמרים רבים בנושא השואה, בהם אוספי תעודות, מונוגרפיות וזכרונות אישיים.

תמונות
וידאו

ברונקה קליבנסקי לבית ויניצקי נולדה בשנת 1923 בגרודנו שבפולין. היא למדה בבית הספר "תרבות" בגרודנו והיתה חברה בתנועת הנוער הציונית "דרור".

בתקופת השואה היתה ברונקה חברת המחתרת היהודית בגרודנו. היא עברה לביאליסטוק, שם התחזתה לפולניה ומצאה מקום מגורים באזור הפולני של ביאליסטוק, וכן עבודה כעוזרת בית בדירה שבה התגוררו גרמנים. היא היתה חברת "התא האנטי פשיסטי בביאליסטוק" והיתה בין מקימותיה של מעבדה לתעודות מזויפות. לאחר שנתפסו שתיים מחברותיה, נבחרה לעבוד בתור קשרית. בתפקיד זה הבריחה נשק, ידיעות, תעודות, מזון ותרופות בין גטאות ורשה, ביאליסטוק וגרודנו. "חיוכיה והופעתה המצודדת גרמו לגברים רבים לקנות לה כרטיסי נסיעה ברכבת ולשאת את תיקיה שבהם הבריחה רובים ותחמושת" (יד ושם: ירושלים, 60 (2011), ע' 12).

לאחר האקציה הגדולה בגטו ביאליסטוק, בראשית 1943, עסקה ברונקה בעיקר בקניית נשק ובהברחתו. היא החלה להתכתב עם מפקד המחתרת בגטו, מרדכי טננבוים-תמרוף, וההתכתבות נמשכה עד המרד בגטו ביאליסטוק באוגוסט 1943, מרד בו נפלו כמעט כל הלוחמים. ברונקה שרדה בזכות מראה הארי ותעודותיה המזויפות. היא המשיכה לסייע לפרטיזנים באזור עד שחרור האזור ביולי 1944.

בשנת 1949 עלתה ברונקה לישראל. במחצית שנות ה-50' החלה לעבוד ולהתנדב ביד ושם. היא פרסמה וערכה ספרים ומאמרים רבים בנושא השואה, בהם אוספי תעודות, מונוגרפיות וזכרונות אישיים.

"עוד ב-1954, כשלא ידעתי עברית כל כך טוב אך ידעתי שפות רבות אחרות, קיבלו אותי לעבודה בארכיון. יד ושם היה אז לא יותר מדירה קטנה במרכז העיר ירושלים. מובן שבגלל היותי ניצולת שואה שהייתה קשרית של המחתרת בגטו ביאליסטוק ושל הפרטיזנים, הייתה לי זיקה עמוקה לנושא ורציתי לחקור ולהיות שותפה בכול, וכאן ניתנה לי ההזדמנות".

"עבדתי במחקר, בפרסום מאמרים, ברישום חומר ארכיוני בכל השפות האירופיות, בקטלוג ובסיוע לחוקרים. לאט-לאט הגיעו אלינו מסמכים ארכיוניים, תמונות ומיקרופילמים משארית הפלטה, מוועדות היסטוריות (בזכות קשריו של מנהל הארכיון דאז ד"ר יוסף קרמיש) ומגטו טרזיינשטט, וכל החומר עבר תחת ידיי. העבודה ביד ושם אינה עבודה רגילה. בשבילי זו הייתה גם הגשמת הרצון לשמר, לאפשר לדורות הבאים ללמוד לקח ולא להפסיק ולשאול איך ייתכן שזה קרה".

"אני מרגישה מזוהה מאוד עם יד ושם, ואחרי כל כך הרבה שנים ביד ושם אני יודעת שכך רואים זאת גם אנשים מחוצה לו. קיבלתי פעם מכתב בזו הלשון: 'גברת יד ושם הנכבדה', כאילו שמי הוא שם נרדף ליד ושם. במשך שנות עבודתי הכרתי היטב את יד ושם – מהעבודה בארכיון, מהעבודה במעבדה לשימור שייסדתי עם קטה וינר. בעיניי יד ושם הוא גם מפעל החיים שלי".

"בכל השנים זכרתי כל שם ושם של ניצולים אשר הגיעו למסור את עדותם, עד כדי כך שכאשר הגיעה אישה אחת, אני זוסמן, למסור את עדותה, שאלתי אותה אם היא לא מסרה לי כבר עדות פעם. האישה המופתעת סיפרה שהפעם היחידה שהיא מסרה עדות הייתה ב- 1943 עוד בשווייץ, והתברר שזכרתי אותה משום שכבר קראתי את עדותה ביד ושם".

"המסר שלי הוא להיות אנושיים, לחוש חמלה ואהבה לכל אדם ולמגר את הגזענות באשר היא. אינני יכולה לומר שיש נחמה בכך שאני עובדת כל חיי למען הפצת הידע על השואה משום שדבר אינו יכול לנחם על האבדן, אך יד ושם חרת על דגלו את ההנצחה ואת הזיכרון, ואני גאה להיות חלק מזה. היום כשאני יודעת איזה שם עולמי יש ליד ושם, אני גאה במיוחד בהישגיו" (יד ושם: ירושלים, 31, 2003).

ברונקה קליבנסקי נפטרה בפברואר 2011.