ניצולי השואה שלחצו את ידו של האפיפיור בעת הטקס.
ששת ניצולי השואה שלחצו את יד האפיפיור. מימין לשמאל: סוניה טוניק-גירון, אליעזר (לולק) גרינפלד, משה העליון, יוסף גוטדנקר, חוה שיק, אברהם הר שלום
אברהם הרשלום (פרידברג) נולד ב- 1925 בעיירה פרוז'אני בפולין (היום בלארוס), שם חי ולמד בבית ספר עברי "תרבות". מספר חודשים לאחר פלישת הגרמנים בשנת 1941 נאלצו אברהם ומשפחתו לעבור לגטו בפרוז'אני עד שבתחילת 1943 פונו תושבי הגטו וגורשו לאושוויץ-בירקנאו. הוריו וסבתו נרצחו עם הגעתם, אחיו של אברהם, סיומה, נרצח בתאי הגזים כ-6 שבועות לאחר הגעתם לאושוויץ. ביוני 1944 נמלט אברהם עם שני חבריו והם הסתתרו בבור אך לאחר מספר ימים נתפסו. באוקטובר 1944 הוא נשלח לבוכנוולד ומשם לקבוצת עבודה בקרבינקל. עם פינוי המחנה הוחזרו במהלך רגלי בחזרה לבוכנוולד. משם לאחר שהתחזה לפולני, נשלח למחנה לייטמריץ ולאחר מספר שבועות ברכבת לכיוון לא ידוע. אברהם עם שני חברים עברו מהרכבת שלהם לרכבת פחם שהגיעה לפראג. צעיר בשם אינדרה סובוטקה, סייע לו להסתתר אצל משפחתו (לימים קיבלה אם המשפחה יז'ינה סובוטקובה את התואר חסידת אומות העולם). באפריל 1945 סייע בלחימה בגרמנים הנסוגים מפראג. לאחר השחרור החל אברהם ללמוד באוניברסיטה הטכנית בפראג ולאחר החלטת האומות המאוחדות על הקמת המדינה היהודית בישראל גוייס אברהם בצ'כיה לקורס טיס. הוא עלה לארץ ושירת בחיל האוויר, לאחר שחרורו הקים אברהם קבוצת חברות מצליחות, עשה חיל בעסקיו וכתב את ספרו "חיים מן האפר". הוא תומך ומסייע להנחלת זיכרון השואה. אברהם נשוי משנת 1951 הוא אב לבת ושני בנים וסב לשישה נכדים.
חוה שיק ואחותה התאומה מרים נולדו בעיר נוביסאד שבסרביה בשנת 1939 לד"ר ג'ורג' וורה טיבור. ב- 1942 נלקחו חוה ואחותה לשפת נהר הדנובה שם נערך רצח המוני של מעל לאלף יהודים וסרבים ע"י המשטרה ההונגרית. חווה ואחותה התאומה ניצלו. מאוחר יותר, יום לפני גירוש היהודים מנוביסאד לאושוויץ קצין ורמאכט אוסטרי בשם רומן אריך פטצ'ה העביר אותן לבודפשט וארגן עבורן מחסה במנזר בפטץ' וכך הציל את חייהן. אם המנזר – האחות רנטה החביאה את התאומות יחד עם שני ילדים יהודים נוספים. על פעולות ההצלה שלהם קיבלו פטצ'ה והאחות רנטה אות חסידי אומות העולם מיד ושם. כל משפחתן של חווה ואחותה נרצחו באושוויץ. לאחר המלחמה אומצו התאומות ע"י בת דודתה של אמן ובשנת 1948 עלו לישראל וגדלו בקיבוץ עין החורש. לאחר שירותה הצבאי עברה חוה לקיבוץ להבות חביבה שהוקם ע"י ניצולי אושוויץ ונישאה לזאב שיק, ניצול אושוויץ שאיבד את כל משפחתו שם. לחוה וזאב שני ילדים ושלושה נכדים.
ג'וזף גוטדנקר נולד ב- Sandomierz שבפולין בשנת 1942. לפני לידתו נלקח אביו של ג'ו, בן, למחנה ריכוז. זמן קצר לאחר שנולד הסתירה אותו ואת אמו בינה משפחה קתולית פולנית - Petronela & Wladyslaw Ziolo בביתם. לאחר שסייעו לאמו של ג'וזף לברוח עם המחתרת הפולנית, הם הגנו על ג'וזף וגידלו אותו כאילו היה בנם. בני הזוג Ziolo הוכרו מאוחר יותר חסידי אומות העולם ע"י יד ושם. בסיוע דודו דוד צוקרברוט התאחד ג'וזף עם הוריו לאחר המלחמה והם חיו 3 שנים בגרמניה כעקורים. ב 1949 היגר ג'וזף לארה"ב עם משפחתו ואח"כ לקנדה, שם הפך לאיש עסקים מצליח. ג'וזף תומך ומסייע לפעילות בתחום הוראת השואה והוא אב לשלושה ילדים וסב לחמישה נכדים.
משה העליון נולד ב-1925 בסלוניקי, יוון. קיבל חינוך יהודי מסורתי ולמד בגימנסיה במערכת החינוך הממלכתית. לאחר הכיבוש הגרמני, באפריל 1943 גורש לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצחה כל משפחתו. הוא שרד באושוויץ במשך 21 חודשים ובינואר 1945 נלקח לצעדת מוות בקור מקפיא, אחר כך הוא הועבר למחנות הריכוז מטהאוזן, מלק ואבנזה. בסופו של דבר הוא שוחרר ע"י הצבא האמריקאי באוסטריה. לאחר השחרור עלה משה לארץ, התגייס לצה''ל והגיע לדרגת אלוף משנה במילואים. למשה תואר שני במדעי הרוח וכמחבר של שירת הלדינו, פרסם גם תרגום של "האודיסאה" מיוונית ללדינו. משה פועל למען שימור זיכרון השואה - הוא עומד בראש ארגון "ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל", חבר בארגונים נוספים וחבר בהתנדבות בהנהלת יד ושם. למשה בת ובן, שישה נכדים וארבעה נינים.
אליעזר לולק גרינפלד נולד בלודז' בשנת 1923, קיבל חינוך יהודי וכן התחנך בבית ספר פולני. לאחר הכיבוש הגרמני, באפריל 1940 נאלץ לעבור לגטו לודז' יחד עם אמו, סבו וסבתו. סבו וסבתו מתו ונקברו שם. בגטו עבד אליעזר בבית החולים של הגטו בכמה תפקידים, ביניהם שליח דואר ופקיד. במהלך חיסול הגטו באוגוסט 1944 עבד אליעזר בעבודות כפייה ויחד עם אמו נלקח למחנה הריכוז זקסנהאוזן. עם הגעתם למחנה הוא הופרד מאמו אשר נשלחה למחנה רוונסבריק. אליעזר נלקח לצעדת המוות ויחד עם אסירים נוספים הצליח לברוח, הצטרף לכוחות הרוסים וסייע להם כמתורגמן. לאחר המלחמה חזר אליעזר ללודז' והתאחד עם אמו. לאחר האיחוד החליט לעלות לישראל, בדרכו לארץ נעצר בגרמניה ע"י בעלות הברית במחנה עקורים ונישא לרחל בקיבוץ איחוד בני עקיבא. במחנה העקורים חלה ואמו הגיעה מפולין לקחת אותו חזרה לפולין. אשתו חזרה לפולין אחרי שנה והתאחדה עמו. בשנת 1956 עלה אליעזר ארצה עם אשתו רחל ושני ילדיהם ועבד בתעשייה הצבאית. אמו של אליעזר עלתה ארצה שנה אחריו, התחתנה בשנית עם ניצול שואה בן העיר לודז' בשם מנדל קופלוביץ' אשר בנו, אברמק שהיה ילד יצירתי ומוכשר נרצח באושוויץ בגיל 14. עותק של ציורו של אברמק שנמצא לאחר המלחמה על ידי אביו בעליית הגג יחד עם מחברת שירים, יוענק לאפיפיור פרנציסקוס בסיום הביקור ביד ושם. לאליעזר שני ילדים, חמישה נכדים ושישה נינים.
סוניה טוניק-גירון נולדה בשנת 1924 ב-Stolpce שבפולין (כיום בלרוס) והתחנכה בבית הספר היהודי "תרבות". עם פרוץ המלחמה בשנת 1939, לאחר חלוקת פולין, היא עברה ללמוד בבית ספר רוסי. בשנת 1941, לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות גורשה סוניה לגטו ונאלצה להתגורר בדירה קטנה עם 27 אנשים נוספים. היא עבדה בתחנת רכבת בניקוי קרונות ואספה בדלי סיגריות ומכרה אותם על מנת לסייע בפרנסת משפחתה. באוקטובר 1942 ברחה סוניה אל היער עם חבר שהיה קשור למחתרת. היא הצטרפה ליחידת הפרטיזנים של ז'וקוב בראשותו של המפקד היהודי לובה גילצ'יק וחיה ביער יחד עם מאות הלוחמים והמשפחות מדצמבר 1942 עד ליולי 1944. סוניה איבדה את כל משפחתה הקרובה בתקופת השואה. ב- 1947 היא עלתה לארץ ישראל על סיפונה של האנייה "לטרון". היא למדה בביה"ס לאחיות של בית החולים בילינסון, שם עבדה עד פרישתה לגמלאות. היא נישאה בשנת 1950 והיא אם לשלושה ילדים. לאחר מותו של בעלה היא נישאה בשנית וכיום יש לה נכדים ונינים רבים.
