כשנערך למבצע "לאסוף את השברים", שיער צוות המוזאון לאמנות השואה כי מספר יצירות האמנות, מהרסיסים ששרדו, יהיה מועט. היה מופלא לגלות כי הניצולים ובני משפחותיהם לא רק שמרו ונצרו ציורים ורישומים מאז ועד היום, אלא מצאו ביד ושם את הבית לשמרם לדורות הבאים.
איסוף השברים אינו מסתיים עם הגעתה של היצירה אל אוספי המוזאון. דווקא אז מתחיל תהליך שבו שברי המידע על קורותיה וקורות יוצרה הם ראשית הדרך ללימוד קשריה למארג ההיסטורי – קורות המשפחות והאירועים מצטרפים למאגרי המידע ביד ושם וכך מאפשרים את יצירת הפסיפס המלא מחלקיו ששרדו.
כל יצירה טומנת בחובה סיפור חד-פעמי – נקודת המפגש הייחודית בין המצויר בה מצד אחד ויוצרה מצד אחר. כל יצירה היא מפגש מרתק, ברגע נתון, בטבורם של אירועים על קו הקץ, בין כורח היצירה של האמן לבין אנשים, אירועים ונופים. כך נפרשת פנורמה של מציאות מזווית הראייה של היוצר – מציאות סובייקטיבית שבעדותה האישית מספרת את הסיפור האנושי מאחורי אירועים הרי גורל, מאותם מוראות.
***
לואיג'י פליישמן
בספרו From Fiume to Navelli (יד ושם, 2007) פליישמן מגולל את קורותיו כשהיה נער בן 16 במלחמת העולם השנייה באיטליה, עדות על קורות משפחתו במחנה מעצר בכפר נאוולי. מחנה זה, כמו המחנות האחרים באיטליה, אפשר למשפחות הכלואים להישאר יחדיו ולנהל חיי קהילה ותרבות. ספרו של פליישמן מתמקד בחודשים האחרונים למלחמה, מספטמבר 1943, עת הפנתה איטליה עורף להיטלר וגרמניה פתחה במלחמה על אדמת איטליה נגד צבאות בעלות הברית. היו אלו ימי הרדיפות של יהודי איטליה, תפיסתם ושילוחם למחנות הריכוז.
בשפה קולחת פליישמן מגולל את מה שחווה, ובנספח צורפו רישומים פרי עטו המעידים על נער סקרן המתעד את אשר רואות עיניו. עתה נמסרו ליד ושם, בידי אלמנתו נגה פליישמן, יותר מ-200 רישומים שרשם לואיג'י בטבורם של האירועים. קורות אותם הימים נפרשים לפנינו כמו סרט תעודה של כתב צבאי – תיאור מדוקדק של הקרבות נגד הכובש הנאצי בתוך נופי מרכז איטליה. חוש הסתכלות יוצא דופן חבר לחוש השליחות הפנימית – הכורח לתעד את המתחולל סביבו לפרטי פרטים. כך הוריש לנו פליישמן יומן חזותי של ימים שמילים בלבד אינן יכולות לתאר.
***
מויסיי אייסביץ קוטלרבסקי
מן המפורסמות היא שרבים מאוד מיהודי ברית המועצות הצטרפו למלחמה בגרמניה הנאצית. אולם דיוקן גיבורים אלו נעדר מפנתאון הגבורה הישראלי ונשאר עלום עד שעלו רבים מוותיקי אותה מלחמה ארצה. מתוך דף מצהיב ופצוע, ובו רישום בעיפרון, עולה דמותו של מויסיי אייסביץ קוטלרבסקי, במדי הצבא האדום. עם הרישום נמסרו ליד ושם בידי בתו בלה פודולסקי גם ההעתקים של תעודותיו. מסמכים אלו מלמדים כי החבר קוטלרבסקי גויס ב-25 ביוני 1941. הוא שירת בגדוד 139 בתפקיד קומיסר צבאי. באותה עת היה נשוי לסוניה, ולזוג היו שני ילדים. גדודו של קוטלרבסקי השתתף בפריצת המצור על לנינגרד בינואר 1943, ועל גילוי אומץ לב ותעוזה במהלך הקרבות הוענקה לו המדליה "למגיני לנינגרד". עוד מדליה הוענקה לו ב-1946 "על אומץ יוצא דופן במלחמת המולדת הגדולה". על אישיותו המיוחדת של מויסיי אנו למדים ממבחר שורות מרגשות שכתב הסמל ולאסוב ששירת תחת פיקודו:
ואמנם כן חבריה
הקומיסר הוא ידידנו הטוב
הוא אצור בנשמת החייל
כמו הבל בטבורו של דוד.
כל הלוחמים אוהבים אותו
כאילו היה אביהם האהוב.
כך ייזכרו ויירשמו קורותיו של גיבור המלחמה קוטלרבסקי ברשומות של יד ושם ויעידו על גבורתם של הלוחמים היהודים בשורות הצבא האדום שלחם בקלגס הנאצי במלחמת העולם השנייה והביסו.
פורסם לראשונה במגזין יד ושם, ירושלים, #62, יולי 2011
