לציון החלטת האו"ם ההיסטורית לקבוע יום זיכרון בין-לאומי לשואה שיחול ב-27 בינואר, ביתן התערוכות החדש ביד ושם פתח בינואר 2006 את התערוכה השנייה בין כתליו: "גירוש מונפרנאס".
תערוכה זו נפתחה במאי 2005 במוזאון מונפרנאס שבפריז בנוכחות נשיא צרפת ז'אק שיראק, וזו הייתה הפעם הראשונה שגורל האמנים היהודים שהשתייכו לאסכולת פריז (L'Ecole de Paris) הוצג בצרפת. התערוכה מתמקדת בחייהם וביצירתם של ציירים ושל פסלים יהודים שפעלו במסגרת אסכולת פריז ושנרדפו על ידי הכובש הנאצי. רובם מתו במחנות ההשמד.
בתערוכה היו כ-150 יצירות אמנות מלוות בתצלומים, במסמכים מקוריים ובקורותיהם האישיים של היוצרים – מחווה ליותר מ-60 אמנים, בהם חיים סוטין, רודולף לוי, אדולף פדר, אוטו פרוינדליך, מקס ז'אקוב ולאון וייסברג.
מראשית המאה ה-20 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה פריז אבן שואבת לאמנים, והם התקבצו ובאו אליה מכל קצות אירופה. זכויות האזרח שנשללו מהם במדינות מוצאם והנהייה אחר השוויון והאווירה הליברלית בצרפת הניעו רבים מהאמנים לבחור בפריז – בירת עולם האמנות. הם התיישבו ברובע מונפרנאס, מרכז תוסס שאמנים מכל רחבי תבל חיו ועבדו בו. בחדרי הסטודיו ובבתי הקפה של מונפרנאס ניתנה לאמנים שזה מקרוב באו הזדמנות להיפגש ולהחליף דעות עם אמנים דגולים כמו פיקסו, שאגאל, ברנקוזי, מודיליאני, פוג'יטה ודייגו ריוורה. לכן, יותר משהוא סגנון או זרם אמנותי, המושג אסכולת פריז מגדיר את תופעת התקבצותם של אמנים מארצות מוצא שונות במקום אחד, בזמן אחד ובמטרה משותפת אחת: ליצור אמנות.
עם הכיבוש הנאצי של פריז ב-1940 החלה במלוא עוזה הרדיפה של אמנים יהודים. חלק מהם הצליחו להגר או למצוא מסתור, אך רובם נשלחו למחנות ריכוז והשמדה. התופעה התרבותית המרתקת שכונתה בשם אסכולת פריז באה לקצה באחת.
האמנים נרצחו לא רק בגופם, גם מורשתם הושתקה ואמנותם נשרפה או נבזזה. במובן מסוים, אמנים אלו "נרצחו פעמיים". התערוכה היא הצצה נדירה לעולם האמנים היהודים ערב השואה, והצגתה ביד ושם היא צעד נוסף במאמצים הנמשכים של המוזאון להוקיר את זכר האמנים שנרצחו בשואה.
בפתיחת התערוכה בפריז דיברה סימון וייל, ניצולת שואה ונשיאת הקרן לזיכרון השואה, על חשיבות התערוכה ועל משמעותה: "התערוכה מאפשרת לנו להתרשם מהעושר ומהמגוון האמנותי ששלל מאתנו המשטר הנאצי. אנו צריכים להיות מודעים לא רק ליצירה שלא הושלמה אלא גם ליצירה שלא זכתה להתגשם. רק אז נוכל להעריך עד כמה הייתה השמדת האמנים הללו אבדה תהומית לאנושות".
התערוכה הועשרה ביצירות אמנות מאוסף האמנות הנרחב של יד ושם ובתצלומים ומסמכים מארכיוני יד ושם, וזאת כדי לשפוך אור חדש על חיי האמנים. קולז' גדול ממדים של תצלומי האמנים מוצג בכניסה לתערוכה ומעניק משמעות אישית אינטימית לשם הרשמי המופשט במידת מה – אסכולת פריז. למבקרים בתערוכה זו הזדמנות לפגוש את האמנים ואת יצירתם בצומת שבין חיים ומוות, תקופה שבה עבודות אמנות שרדו לאחר שהרודף הנאצי רצח את יוצריהן.
התערוכה הובאה ליד ושם בשיתוף פעולה עם מוזאון מונפרנאס שבפריז, בחסות שגרירות צרפת בישראל ושגריר צרפת בישראל, והוצגה בזכות תרומתן הנדיבה של קבוצת סגולה טכנולוגיות צרפת; סילביה ובוריס סמוילוביץ' ז"ל; אגודת ידידי יד ושם בצרפת; לאומי, ישראל; ונציגת קרן בוכמן רוזין ברון.
פורסם לראשונה במגזין יד ושם, ירושלים, #40 ינואר 2006
