"ובעיניים שנפקחו בחלום ראתה את כל יפי העולם, ראתה את הים, הרגישה את השמש, וידעה: עליה להיעלם ממרחב החיים לזמן מה, ולמטרה זו עליה להעלות כל קורבן על מנת שמתוך המעמקים תוכל לברוא מחדש את עולמה".
(מתוך חיים? או תאטרון?, שרלוטה סלומון, 1940-1942)
ב-1940, על חוף הריביירה הצרפתית, הרחק ממולדתה גרמניה ומהוריה שנשארו מאחור ולאחר התאבדות סבתה שאליה הצטרפה לגלות כפויה, שרלוטה סלומון שוקעת בדיכאון עמוק. בהמלצתו של רופא נשלחים אליה כלי ציור, ובעזרתם שרלוטה צוללת לנבכי נשמתה המיוסרת.
1,300 הדפים שציירה שרלוטה בכשנתיים נבראו מתוך כורח בלתי נשלט, מתוך שיכרון חושים ומתוך הכרה כי הזמן דוחק ויש להשלים את המלאכה. מתוכם עולה לפנינו מסע של גילוי עצמי - אודיסאה קיומית של נוסעת המתקשרת עם עצמה על החיים, על המוות, על האמנות ומעל לכול על הקשר ביניהם.
את יצירתה היא מכנה חיים? או תאטרון? סימני השאלה שהיא מציבה לפנינו דורשים מענה לשאלה אם לפנינו ממשות או אשליה או לשאלה היכן עובר הקו המפריד בין האמנות, בין החיים ובין המוות. המענה טמון ביצירתה גופא שאינה אלא מפגש רב עוצמה בין כל המרכיבים הללו – יצירה הסוחפת את קוראיה לריצת מרתון שבסופה הם נותרים נטולי נשימה, סחוטים כמעט כמו מי שיצרה אותה.
לשרלוטה סלומון, הדמות בתאטרון החיים, נכונה עוד מערכה. מערכה זו אינה פרי עטה, אך היא תוריד את המסך על בימת תאטרון ההיסטוריה. שרלוטה סלומון שולחה מצרפת אל מחנה ההשמד אושוויץ באוקטובר 1943 ונרצחה מיד עם הגעתה כשהיא נושאת את עוברה ברחמה. חייה והחיים שבקרבה נגדעו, ואתם מתו סימני השאלה, שכן באושוויץ לא היו חיים ולא היה תאטרון, היה רק רצח שפל של אמנית שהצליחה בתעצומות נפשה לצלול אל תוך המעמקים ולדלות משם ים גוונים שצבעוניותם זועקת חיוניות 63 שנים לאחר הירצחה.
"אני אצור סיפור על מנת שלא אצא מדעתי", כותבת שרלוטה במכתב אחרון להוריה. ואכן היא הצליחה להציל עצמה מגורל ההתאבדויות שבמשפחתה בכוח היצירה, אך כוחותיה לא יכלו לקלגס הנאצי. אין האמנות תחליף לחיים, אבל יש בה הכוח של מה שנותר לאחר האבדון. בתצוגת יצירותיה בביתן התערוכות ביד ושם ניצחה שרלוטה את תאטרון החיים האכזר, ויצירותיה הן בנות אלמוות.
שרלוטה סלומון,1917-1943
נולדה בברלין למשפחה המעורה בחיי התרבות והחברה של העיר. בשנת 1935 התקבלה ללימודים בבית הספר לאמנויות יפות ולאמנות שימושית בברלין, על אף יהדותה. בעקבות אירועי ליל הבדולח שבהם נאסר אביה, החליטו הוריה שמוטב שתעבור לצרפת להתאחד עם סבה וסבתה שמצאו מקלט בעיירה וילפראנש. שם, בעול הכיבוש הנאצי, יצרה סדרה של מאות ציורים בשם חיים? או תאטרון? המגוללת את סיפור חייה ואת קורות משפחתה בגרמניה. בקיץ 1943 נישאה לפליט היהודי אלכסנדר נגלר, ובספטמבר נעצרו השניים ושולחו לאושוויץ, שם נרצחו בעוד שרלוטה בהריון.
את התערוכה "חיים? או תאטרון?" ארגן המוזאון היהודי באמסטרדם בתמיכת אגודות ידידי יד ושם בצרפת ובהולנד ובתמיכת ג'קלין ומיכל ג'י מאנגליה. התערוכה הוצגה בביתן התערוכות ביד ושם בימים 16 ביוני ועד 1 באוקטובר 2006
פורסם לראשונה במגזין יד ושם, ירושלים, #42 יולי 2006
