על אף הקשיים והאיסורים הרבים בתקופת השואה לא פסקו האמונה, הדבקות בהלכות הדת והדו-שיח עם בורא עולם. באותם זמנים קשים נמצאו דרכי ביטוי רבות ואישיות לאמונה, והפרט התאים את קיום המצוות לתנאים שנכפו עליו. "אנשים תמימי אמונה המשיכו גם בגיהינום לדבוק באמונת אבותיהם", כדבריו של הסופר אהרן אפלפלד.
וכמו תמימי האמונה האלה, גם האמנים התמידו במלאכת היצירה על אף הקשיים שנקלעו אליהם באותה תקופה ממש ולעתים בגללם. האמנים אינם אלא בבואתם של המאמינים; אלו ואלו דבקו בעיקשות השמורה לתמימים, מי באמונתו הדתית ומי בכוחות היצירה, במקומות ובזמן שהדעת אינה מקבלת לא את האמונה ולא את האמנות. תמימי האמנות מצאו בתמימי האמונה אחים לא רק לצרה אלא גם להתמודדות ולעמידה הרוחנית בפני כיליון הבשר והרוח. אין פלא אפוא כי ביצירותיהם של אמני השואה בגטאות ובמחנות נמצא ביטוי לדבקות באמונה. אוסף האמנות ביד ושם הוא מאגר מרשים לעדותם של האמנים אשר מיאנו להיכנע לצו השעה. העובדה כי באוסף מצויות יצירות לא מעטות המתארות תפילה וקיום של מצוות השבת והחג מאשרת את אשר מסרו הניצולים בעדויותיהם על דבקותם של המאמינים באמנותם.
בין הבאים ביולי 1944 ל"מחנה ההונגרים" בברגן-בלזן, היה גם הגרפיקאי פסח עיר-שי. הוא היה אחד מ-1,684 יהודי הונגריה שהיו במשלוח המיוחד שהאס-אס היה אמור לשחרר מתוך "רצון טוב" במסגרת המשא ומתן בין המנהיג הציוני רז'ה (ישראל) קסטנר לבין אדולף איימכן. בברגן-בלזן שהו חלק מיהודים אלו כחמישה חודשים, ואת חגי תשרי עברו במחנה. "בראש השנה הצליחו עובדי המטבח להשיג שופר. הרבי מסאטמר החליט שיתקע בשופר בחצר למרות האיסור החמור על התקהלות, והידיעה עברה מפה לאוזן", מספרת ריבה אברמוביץ בעדות שנתנה ביד ושם.
היות שרבים מהבאים היו שומרי מסורת, היה צורך להקים בית כנסת במקום. ואמנם בית הכנסת ב"מחנה ההונגרים" שוּכן בקצהו של אחד מצריפי הגברים, צריף שיועד לחולים. מן הרישום של עיר-שי עולה כי האסירים הקימו במקום בית תפילה מהודר, ובו ארון קודש ודוכן לשליח הציבור מעוטרים במנורה ובלוחות הברית. אולם עיר-שי לא ביקש לייפות את המציאות הקשה: גדר תיל מבתרת את הרישום לארבעה חלקים ואינה מניחה לנו להתעלם מגדרות התיל המקיפות את המחנה שבית הכנסת מצוי בו.
פעילות אמנותית ענפה התקיימה בין חומותיו של גטו טרזיינשטט בצ'כוסלובקיה. בסוף נובמבר 1941 הגיעו לטרזיינשטט מפראג המגורשים הראשונים, ובהם אמנים אחדים. האמנים צורפו מיד למחלקה שמתפקידה היה להמציא למפקדת המחנה תכניות, תרשימים וגרפים המתעדים את הנעשה במחנה. רישומים אלו מתארים בצבעים בהירים את חייהם הנוחים לכאורה של המגורשים שהגיעו לטרזיינשטט. הנאצים ניצלו את הפעילות האמנותית להסוואת ההשמדה, אך בד בבד עם הציורים שהכינו בהוראת מפקדי הגטו, יצרו האמנים בסתר יצירות מחתרתיות ובהם תיעדו את התנאים האמתיים של האסירים ואת דבקותם במסורת היהודית.
"כשהגענו לטרזיינשטט הופתענו לדעת שמצד אחד העבודה במחנה נמשכה בשבתות ובחגים, ומצד אחר לא הוטלו כל מגבלות על קיום תפילות", מעידים תושבי הגטו לשעבר. התפילות נערכו בכמה מקומות, וכל קהילה שהגיעה למחנה התרכזה סביב רב שהגיע מאותו מחוז. בחלק מבתי כנסת מאולתרים אלו, בעליות גג ובמרתפים, הייתה ההשתתפות ערה מאוד, ובחגים הם היו מלאים עד אפס מקום.
יצירתו של פליקס בלוך מתארת את אחת מתפילות חג הסוכות שלכבודה התכנסו מתפללים רבים. בציור נראה ספר התורה נישא בידיו של אחד המתפללים, והחזן והרב עומדים משני צדי התיבה עטורי טליתות וחבושים במגבעות החזן והרב האופייניות ליהודי גרמניה. הכול לוט בערפל בעליית הגג, ורק ארון הקודש וספר התורה בוהקים באור – זו אורה של האמונה המחזקת את הדבקים בה. לעומת יצירה זו, רישומו של יאן בורקה, שהגיע לטרזיינשטט כשהיה בן שמונה עשרה בשנת 1942, הוא רישום נזירי של עליית גג דומה שהוסבה למקום תפילה ומתעד תפילת שחרית של יום חול. בורקה, אף שהיה חילוני, ביקש לתעד את קיום המצוות בין חומות הגטו מתוך הזדהות עם המבקשים לשמר את מסורת אבותיהם.
"כל מעייניי היו נתונים לתפילין. כיצד אוכל להצילם משרפה? התפילין היו כל רכושי ומאודי, בהם יכולתי לעבוד את הקדוש ברוך הוא", מציין הרב מלריך בזיכרונותיו. היהודי שומר המצוות ביקש לדבוק במסורת אבותיו, והנחת התפילין היוותה מקור חשוב להמשכיות זו. בטרזיינשטט עדיין נתאפשר לשומרי המסורת לדבוק בהנחת התפילין, לפחות לזמן מה, כפי שמתואר ברישומו של אוטו אונגר. אך משנשלחו תושבי הגטו מזרחה למחנות, נשללה מהם זכות זו. יצירתו הקטנה והאינטימית של אשר ברלינגר (ארתור), גם היא מגטו טרזיינשטט, מהווה עדות לנחרצות של תמימי האמונה אשר חרתו על קירות בתי הכנסת את המילים האלה: "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג', כ"ב) - מילותיו של הנביא מלאכי המבטיח את הגאולה לשומרי המצוות. בעיטור בחלקה העליון של התיבה רשום "טרזין תש"א" כדי להזכיר את מקום התפילה ולהזכיר כי הגאולה לא פקדה אותו, שכן ממנו שולחו אל מחנות המוות רבים מן תמימי האמונה ותמימי האמנות וגורל אחד זומן להם בתקופה שבה "כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם" (ישעיהו י"ג, י').
פורסם לראשונה במגזין יד ושם, ירושלים, #28 אוקטובר 2002
