תכנן את הביקור שלך ביד ושם

יד ושם פתוח לקהל הרחב, ללא תשלום. כל הביקורים ביד ושם חייבים להיות משוריינים מראש

חדש ביד ושם:
חוויה אורקולית בבקעת הקהילות
תיאטרון "לגעת בזיכרון"

חברי קיבוץ הכשרה דתי בעיר טלז שבליטא, נובמבר 1935

ערב השואה פעלו בטלז שבליטא - לצד ישיבת טלז הגדולה והידועה - מפלגות ותנועות נוער ציוניות רבות. חלקן קיימו קיבוצי הכשרה חלוצית שחניכיהם הכינו עצמם לעליה לארץ ישראל. ביניהם היה קיבוץ ההכשרה החלוצית הציונית-דתית "אדוק". ב-1 בנובמבר 1935 הצטלמו חברי "אדוק" בנשף סוף השנה בביתה של חברת הקיבוץ שיינה'לה רבינוביץ.

בשנות השלושים חיו בטלז כ-2,800 יהודים – כמחצית אוכלוסיית העיר. טלז נודעה בישיבה שהייתה בה, ישיבה שפעלה בעיר מסוף המאה התשע עשרה, מוסד ראשון במעלה של החינוך החרדי ואחת הישיבות הגדולות בעולם, מקרבה יצאו רבנים ומנהיגים רבים.

החינוך היהודי בעיר היה ברובו חרדי. בעיר פעלו אגודת ישראל ופלגיה, יבנה וצעירי אגודת ישראל. בין יתר מוסדות החינוך היהודיים שפעלו בטלז היו מכינה לישיבה וגימנסיה עברית לבנות מרשת "יבנה" שנוסדה ב-1921. נלמדו בה לימודים עבריים אך גם לימודים כלליים לפי התכנית הממלכתית הליטאית. את הגימנסיה סיימו 12 מחזורים. את לימודיהם באולפני הכשרת המורים בטלז סיימו 500 מורים ומורות. בעיר היו ארבעה בתי מדרש שהיו פעילים והומי אדם גם בימי חול. בית המדרש הגדול בעיר שימש גם לנאומיהם של נואמים ציונים, מטלז ומהחוץ.

רבים מיהודי העיר השתייכו למחנה הציוני ותנועות ציוניות רבות פעלו בעיר, בהן המזרחי, המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס), "צעירי ציון", "השומר הצעיר-נצ"ח", בית"ר וגורדוניה. תנועות אלה תמכו בהפצת השפה העברית, ובטקסיהן הניפו דגל כחול-לבן. הנוער הציוני השתתף באספות ציוניות, פעל לגיוס כספים לקרנות הציוניות והקים ארגוני נוער ומועדונים בהם התקיימו - בעברית - הרצאות, משפטים ציבוריים, ערבי שאלות ותשובות וכן ערבי שירת ארץ ישראל.

בטלז פעלו קיבוצי הכשרה של "החלוץ", הציונים הכלליים וקיבוץ ההכשרה החלוצית הציונית-דתית "אדוק", שחבריו מופיעים בתמונה. בשנת 1933 החל לפעול בעיר גרעין של "החלוץ הדתי", שהקים בליטא מספר חוות הכשרה. חלוצים מטלז שהצליחו לקבל סרטיפיקט (רשיון עליה) עלו לארץ ישראל והצטרפו לקיבוצים דפנה, גבעת ברנר, יגור ואחרים.

יחזקאל פליישר התחנך בתנועת הנוער הציונית "החלוץ הצעיר". בסוף קיץ 1935, בהיותו בן 18, הגיע יחזקאל לקיבוץ "אדוק" בטלז. סיפר יחזקאל אחרי המלחמה:

עבדתי בקיבוץ בתור תפר [חייט]. הקיבוץ נמצא אז אצל ערדמן, מול בית הסוהר. היינו כעשרים חברים וחברות, כשהפרופורציה בין המינים היא אחת לשתיים לטובת הבחורות. החברים היו מכל שכבות העם. החברה היתה טובה מאד, רק המקום היה צר. ישנו שנים במיטה ומצבנו הכלכלי היה ירוד וחיינו בקיצוב.

החורף היה מאד קר. מעניין היה למצוא בקיבוץ פרה. לחם אפינו לבד במקום. באף קיבוץ לא היה דבר כזה. הפרה היתה שם הודות לשיינה'לה רבינוביץ, בעלת בית מרקחת. קראו לה "האמא של הקיבוץ". היא יחד עם בעלה עזרו הרבה לקיבוץ.

... לא יכולנו להחזיק את הפרה, מפני שלא היה מקום. מכרנו אותה. עיקר העבודה היתה בתפרות [תפירה]. היתה לנו מכונת תפירה ותפרנו כל מיני תפרות לנעליים. משבעה בחורים, ארבעה היינו תפרים.

היה לנו יהודי אחד ושמו יואל פיין, שתפרנו עבורו, והוא מכר אותם בכל מיני עיירות בשוק. ... גם הבחורות עבדו בתפירה. ... יתר החברים עבדו בחנויות ובמשק הבית. עבדנו גם כחוטבי עצים במשך העונה. כחמש-שש חברות עבדו במשק בית אצל עקרות בית. יום עבודה היה משבע בבוקר עד שתיים אחרי הצהריים ונחשב רק לחצי יום עבודה. בעבור זה קיבלנו ליט אחד [המטבע הליטאי] תשלום. ... העבודה הזאת היתה צריכה לכסות גם כלכלה עבור שלוש חברות שעבדו במשק.

אחר כך עלינו לגור מעל קינה [קולנוע] "דזיוגאס", שם נשמנו לרווחה, במובן אוויר כפשוטו. אז גם הפסקנו לאפות לחם לבד, מפני שלא היה לנו תנור. היינו קונים בשוק, בתנאי שהאיכר יביא את שק הדגן לטחנת הקמח. משם היה האופה געלבארט לוקח אותו. את הלחם אכלנו עם קצת סוכר, אם האקונום שלמה גולדמן (היום גר ברחובות) נתן לנו, והיתה חגיגה. האוכל היה דל מאד. את התה המתקנו בסוכרזית.

הדבר היחיד שהקפדנו לשמור עליו הוא, שצהריים יהיה לכל אחד נתח בשר. בשבת אכלנו "טשולנט" (חמין), כמו בכל עיירות ליטא ובוודאי וודאי בטלז. החיים היו מאד שמחים ומלאי תקווה; הריקודים לא היו פוסקים עד אור הבוקר. היינו קשורים עם המפלגה בעיר, וקודם כל עם הנוער. לא היה יום שלא באו לבקר אותנו החברים או בני הנוער. המפלגה היתה מאד פעילה. קראו לה צ"ס [ציונים סוציאליסטים] או "סירקין געזעלשאפט" ["העסק של נחמן סירקין", ממייסדי המפלגה]. למרות העיסוקים הפרטיים של חברי המפלגה, הם מצאו תמיד זמן לקיבוץ. ...

ואלה שמות חברי קיבוץ "אדוק" של החלוץ בטלז 1936-1935: זאב טקאץ – מזוזלה (נפטר בקיבוץ אפיקים); חיים ראובן גירש – מזאגר; אפרים – מניישטאט קודריקא; אהרון לודקין – מראסיין (טלז); צבי (הירש) קאגן – מזאגער; יהודה קצנברג – מיאנובה (חי בליטא); שלמה גולדמן – ממערעץ (חי ברחובות); חיה חייט – מאוטיאן (חיה בקיבוץ גבעת ברנר); הינדה'לה לוריה – מווילקומיר (חיה בקיבוץ דפנה); חביבה מילנער – חיה בראשון לציון; חנה ברזובסקי – מקיידאן – טלז (חיה בנס ציונה); בוניה זלמנוביץ – מקיידאן; דינה – מקיידאן; שרה שר – משקוד [כנראה המדובר בשקדה שבלטביה, שם נרצחו ב-1941, עם הפלישה הגרמנית, אלפים מיהודי לייפאיה]; חיה גלאגו – משקוד צילה כץ – מווילרבאלן; חיה – מקאמאי; מאשה זיסקינד – מאוטיאן; אידה טמקין – מפאסוואל. [לפני מלחמת העולם השניה התגוררה בפוסוואל שבליטא. ככל הידוע, נרצחה אידה בשואה]; אסתר – מבירז; פעסיה – מפאסוואל; לייבזאן [לייבסון] המורה – מוורנה; יחזקאל פליישער – מקורשאן (חי בת"א).

החיים התרבותיים היו פעילים מאד. בכל ערב שבת התקיים "קעסטל-אוונט" בסניף "הפועל", שמה היו מתאספים משמאל עד ימין. ... המצב הכלכלי השתנה קצת לטובה, אבל הסיכויים לעליה פסקו לגמרי. את הסרטיפיקטים שלחו לגרמניה בכדי להציל יהודים משם.

קיבלתי חופש לבקר בבית. מצאתי את אמי חולה. לחצו עלי לא לחזור לקיבוץ. בתקופה ההיא הפסיקו הרבה את ההכשרה. גם אני, אבל את הקשר עם טלז לא ניתקתי. להפך. (ספר טלז, ע' 273)

במרס 1939 סופחה העיר ממל (כיום קלאיפדה) שבליטא לגרמניה הנאצית. חלק מהיהודים שנמלטו מהעיר ממל הגיעו לטלז, ומספר היהודים בטלז הגיע ל-4,800 בערך – כמחצית מתושבי טלז. ביוני 1941 כבשו הגרמנים את טלז, ועד סוף אותה שנה נרצחו כמעט כל יהודי העיר.

יחזקאל פליישר שרד בשואה. לאחר השחרור חזרו יחזקאל ואשתו לאה לטלז מהכפר בו הסתתרו. הם עברו לגרמניה והתגוררו במחנה העקורים פלדאפינג. ב-1 באוקטובר 1949 הגיעו השניים לישראל ונולדו להם שתי בנות.

ארכיון התצלומים של יד ושם, 7110\7

חברי קיבוץ הכשרה דתי בעיר טלז שבליטא, נובמבר 1935

הפניה לאתר החדש