למורה:
אגרת הבזק
ב – 21 בספטמבר 1939 שלח ריינהרד היידריך, שהתמנה ימים ספורים לאחר מכן לראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, 'אגרת בזק' לפקודיו הבכירים בפולין, בנושא "שאלת היהודים בשטח הכבוש". האיגרת שהתייחסה לכל היהודים בפולין הכבושה, הורתה לגרש יהודים מן הכפרים והעיירות ולרכזם בערים הגדולות. הוראה נוספת שמופיעה באגרת הבזק מתייחסת להקמת יודנראטים, מועצות יהודיות, ככלי ליישום המדיניות הגרמנית והוצאתה לפועל.
מה עמד מאחורי הוראות אלו? האם הן התקיימו בפועל? על כך בסרטון שלפניכם.
חיי היום יום בגטאות
חיי היהודים בגטאות הושפעו מגורמים רבים, לא אחידים, והיו כרוכים במאבק הישרדותי מתמיד בתוך מציאות אכזרית. התנאים התת אנושיים שיצרו הגרמנים בגטאות ערערו הן את נפשו של היחיד והן את המבנה המשפחתי והחברתי-קהילתי. היודנראט שימש כגוף מתווך בין השלטון הנאצי לציבור היהודי בגטו ועליו הוטל להוציא אל הפועל את המדיניות הנאצית כלפי היהודים בגטו. הגרמנים השתמשו בגוף זה כאמצעי פיקוח פנימי. תפקידי היודנראט היו רבים ומגוונים ונדון עליהם בתת חטיבה הבאה.
בסרטון שלפניכם תוכלו ללמוד על חיי היומיום של היהודים בגטאות ועל דרכי ההתמודדות עם התנאים הקשים מולם ניצבו.
גטו לודז'
כעת נפנה לבחון מקרה ספציפי של חיי היומיום בגטאות - חיי היהודים בגטו לודז'.
תנועות הנוער ופעילותן בתקופת השואה
עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה התקיימו בפולין תנועות נוער יהודיות רבות: החלוץ, השומר הצעיר, בית”ר, תנועת הנוער של מפלגת הבונד, תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית ועוד. עם פלישת הנאצים לפולין ופרוץ המלחמה בספטמבר 1939, נמלטו חלק ממנהיגי תנועות הנוער למזרח פולין, אל השטח שכבשה ברית המועצות. חלק חזרו מאוחר יותר אל חניכיהם שנכלאו בגטאות במערב פולין, וארגנו מחדש את פעולות התנועות. בניהם ניתן למצוא את פרומקה פולטניצקה, צביה לובטקין ויצחק צוקרמן, חברי 'דרור-החלוץ', ואת מרדכי אנילביץ, יוסף קפלן, וטוסיה אלטמן, חברי 'השומר הצעיר'. דווקא בתקופה זו, שבה קרסו כל מערכות ההנהגה המסורתיות והקהילתיות מלפני המלחמה, הפכו תנועות הנוער במקרים רבים לגורם משמעותי וחשוב עבור הנוער, ואף עבור כלל הציבור היהודי בגטו. תנועות הנוער העניקו לבני הנוער, שחלקם איבדו את בני משפחותיהם, תחושת שייכות, וסיפקו להם תמיכה נפשית ורגשית. מכיוון שבתקופת המלחמה היעדים הפוליטיים של תנועות הנוער השונות לא היו ניתנות למימוש, פנו התנועות לארגון פעילויות קהילתיות תרבותיות וחינוכיות. כל תנועה בהתאם לאופייה הרעיוני. ברוב התנועות הושם דגש על לימודי היהדות וההיסטוריה היהודית, כך לדוגמא למדו חברי תנועות הנוער הציוניות עברית, תולדות עם ישראל, שירים ציוניים ועוד. פעולות אלו היוו מקור נחמה ומסגרת תומכת ואיפשרו לבני הנוער להתנתק, במידה מסוימת ולפחות באופן זמני, מן המצב הקשה בו הם נמצאים, להפליג בדמיון ולחשוב על מציאות אחרת, טובה יותר.
קידוש החיים
"זוהי שעה של קידוש החיים, ולא של קידוש השם במוות. לפנים דרשו אויבים את הנשמה, והיהודי הקריב את גופו על קידוש השם. עתה הצורר דורש את הגוף היהודי, וחובה על היהודי להגן עליו, לשמור על חייו"
(נתן עק, התועים בדרכי המוות, ירושלים תש"ך, עמ' 37).
מטרת הגרמנים הייתה להשמיד ולרצוח את היהודים אך במקביל הם גם פעלו כל אותה העת להשפיל אותם ולהפוך אותם לחסרי צלם אנוש. הגרמנים מנעו מהיהודים את תנאי החיים הבסיסיים ביותר, השפילו אותם וניסו להרוס כל צלם אנוש שבהם. בשואה לא נדרשו היהודים להמיר את דתם, בדומה למקרים רבים בדורות שקדמו להם, ולכן התגבש במהלך שנות השואה המושג 'קידוש החיים'. מושג זה היה היפוכו של המושג 'קידוש השם'', לפיו מסרו יהודים את חייהם כאשר הוכרחו להמיר את דתם. קידוש החיים בא להדגיש דווקא את החובה להמשיך ולהתקיים, לחיות למרות התנאים הקשים, לשמור על צלם אנוש למרות ניסיונות הגרמנים לטשטש אותו, לנסות לדאוג לכבוד האדם ולזולת.
קידוש החיים בא לידי ביטוי בדרכים שונות – פעילות עזרה וסעד, פעילות חינוך ותרבות, קיום חיי דת וחגים ועוד. לפניכם שתי דוגמאות לכך:
- מעונות ובתי הילדים בגטו טרזינשטאט - במרחב למידה זה תוכלו ללמוד, דרך ניתוחי העדויות המופיעות בו, על המסגרת החלופית לתא המשפחתי, שהתקיימה לנוכח הנסיבות הטרגיות במעונות ובבתי ילדים שבגטו טרזיינשטט, והציבה חיץ בין המציאות הקשה בגטו לבין הילדים.
- פועלו של יאנוש קורצ'אק בבית היתומים בגטו ורשה, בסרטון שלפניכם:
