מיועד לתלמידי החטיבה העליונה
משך הפעילות: שעה וחצי
מערך השיעור המוצע כאן עוסק בתפילה ובמשמעותה במהלך השואה. התפילה היא הקדשת זמן ומחשבה לשיח האדם עם אלוהיו. תפילה היא מצד אחד הכרת האדם באלוהים ככח עליון, ומצד שני גם בקשה אישית המשקפת את קרבתו של האדם לאלוהיו. זו ההזדמנות של האדם לפרוש את תקוותיו, מצוקותיו ולהודות לכוח עליון על הטוב שקיבל. התפילה מהווה צורך אנושי ליצירת קשר של האדם עם כוח גדול ממנו. קשר שיכול להעניק תמיכה, משמעות וחוסן ומאפשר אף תלונה וקבילה. התפילה כמקשרת בין האדם לבוראו היא בעלת אופי אישי.
במהלך השיעור נתבונן בעולם התפילה בשואה דרך עיניהם של יהודים בני התקופה, ונשאל כיצד השפיעה מציאות החיים בשואה על עולמם הרוחני? האם התפילות שיקפו את מצוקות החיים, השרירותיות והסבל? מה ביקשו יהודים לבטא בתפילותיהם במהלך השואה? האם התפילות אופיינו בחידוש או בדבקות במסורת?
מרבית בני האדם מתפללים באופן כזה או אחר. בזמנים של שמחה ובוודאי בזמן מצוקה רבים פונים לכוח עליון ומתפללים. כשיהודי מתפלל בנוסח בו התפללו אבותיו ודורות רבים לפניו, התפילה מדגישה את מקומו כחוליה ברצף ההיסטוריה היהודית ושייכותו לקולקטיב היהודי. בתנ"ך מופיעה התפילה האישית בסיפורים שונים, כגון חנה המתפללת לבן או דניאל בגוב האריות. בתפילה עצמה מוזכרים אירועים מההיסטוריה היהודית (כגון יציאת מצרים, קרבנות בבית המקדש ועוד) ודמויות מרכזיות כגון האבות, משה והנביאים.
השגרה שנוצרת משלוש התפילות ביום, מעגנת את חייו של האדם במסגרת מחזורית. נשאלת השאלה מה קורה לאותו אדם כאשר שגרה זו מופרת, ואורח החיים בו היה מורגל מתפרק לחלוטין. קיים מתח תמידי בין הצורך בתפילה מנוסחת באופן אחיד לבין צרכיו הפרטיים של האדם. המתח בין תפילה מנוסחת לבין תפילה פרטית הפך משמעותי ביותר בתקופת השואה. בתקופה בה הגיעו מצבים אנושיים לקיצוניות חסרת תקדים, הפער בין תפילה מסורתית מנוסחת לבין צרכי השעה גבר: רבים נאלצו להתפלל ללא סידור, דבר שהקשה על קיום תפילות סדירות ושלמות. בתקופה בה היו יהודים אסירים במחנות, נוסף גם הקושי לייחד זמן לתפילה. במקרים רבים, למרות הקושי הגדול שהיה כרוך בקיומן, קיום התפילות העניק לאנשים תחושת השראה וקדושה יוצאת דופן. ההסתמכות על כח עליון ועל כוחה של התפילה, גם אם היחס אליה השתנה לאור המציאות הקשה, חיזק את האדם אשר חרב עליו עולמו. השגרה שהתפילה מייצגת העניקה למתפללים מקור לתקווה ולהמשכיות.
פתיחה
פתיחה
ילד מניח תפילין ומתפלל, מרישין, גטו לודז', פולין
"הנשמה היא תמיד מתפללת. היא עפה ומתרפקת על דודה בלא שום הפסק כלל, אלא שבשעת התפילה המעשית הרי התפילה הנשמתית התדירה מתגלה בפועל. וזהו עידונה ועינוגה, הדרה ותפארתה של התפילה שהיא מתדמה לשושנה הפותחת את עליה הנאים לקראת הטל או נוכח קרני השמש המופיעות עליה באורה, ולכן 'הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו'.
התפילה מבקשת מהנשמה את תפקידה. כשעברו ימים ושנים בלא תפילה בכוונה, מתקבצות בלב אבני נגף רבות שמרגישים על ידן כבדות רוח פנימית. וכשרוח הטוב חוזר, ומתנת התפילה ניתנת ממרומים, הולכים בכל תפילה ומתפנים אותם המכשולים, והסכרים הרבים, אשר נקבצו בנחל הנובע של נשמת החיים העליונה, הולכים וסרים. אמנם לא בבת אחת נמנה החסרון, אבל הולך הוא ומתמלא, והצוהר של התפילה הולך ומגלה את אורותיו.
התפילה היא האידיאל של כל עולמים. כל ההוויה כולה למקור חייה היא עורגת. כל צמח וכל שיח, כל גרגר חול וכל רגב אדמה, כל אשר בו חיים נגלים וכל אשר בו חיים כמוסים, כל קטני היצירה וכל גדולה, שחקי מעל ושרפי קודש, כל הפרטיות שבכל יש, וכל כללותו - הכל הומה, שואף, עורג ושוקק לחמדת שלמות מקורו העליון, החי, הקדוש, הטהור והכביר. והאדם סופג את כל השקיקות הללו בכל עת ובכל שעה, והוא מתרומם ומתעלה בתשוקות קדשו, ובא תור הגילוי לתשוקות רוממות אל אלה בתפילה, המכה גלי אורה, היוצאת בחופש עזה בהגיון שיח קדשה למרחבי אל. מרומם הוא האדם בתפילה את כל היצור, מאחד הוא עמו את כל היש, מעלה את הכל, מרומם את הכל למקור הברכה ומקור החיים".
- האם התפילה עליה מדבר הרב קוק דומה לתפילה כפי שאנו מכירים מן הסידורים המנוסחים?
- האם היא מתאימה לתפישה המקובלת של המושג תפילה?
- על איזה מושג תפילה מדובר?
המטרה בקריאת קטע זה היא לאפשר לתלמידים דיון ראשוני מתוך עולמם הפנימי והבנתם את מושג התפילה . הרב קוק מתייחס כאן למהות התפילה, לצד הרוחני שבתפילה. הרב קוק רואה בתפילה גילוי חיצוני של מצבה התמידי- המוסתר, של הנשמה. שהרי הנשמה עורגת תמיד אל מקור חיותה - אל השלמות האלוהית האינסופית. הרב קוק אומר שהמציאות שלנו מטבעה היא מוגבלת ובמעשה התפילה גלומה האפשרות להתעלות מעל למגבלות ולאפשר לנשמה "לבצע" את "תפקידה".
- אברהם יצחק הכהן קוק, סדר תפילה עם פירוש עולת ראיה, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ג, עמ' יא-יג.
מצוות התפילה – מקומו של האדם הפרטי בתוך התפילה
מצוות התפילה – מקומו של האדם הפרטי בתוך התפילהמקורה ואופייה של מצוות תפילה
התורה מביאה דוגמאות שונות של אנשים שבשעת מצוקה פונים לקב"ה בתפילה.
א וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה, וַתֹּאמַר, עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה, רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה; רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. ב אֵין-קָדוֹשׁ כַּיהוָה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ; וְאֵין צוּר, כֵּאלֹהֵינוּ. ג אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם: כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה, ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת (שמואל א', פרק ב')
ישנן הלכות רבות הנוגעות לתפילה, אך יש מחלוקת לגבי מקורה ואופייה של המצווה. בעניין זה נחלקים הרמב"ם והרמב"ן:
הרמב"ם טוען שמצוות התפילה היא חובה מדאורייתא: "מצוות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר 'ועבדתם את ה' אלוהיכם מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה 'ולעבדו בכל לבבכם – אמרו חכמים: אי זו עבודה שבלב? זו תפילה'...ואין לתפילה זמן קבוע מהתורה. הרמב"ם טוען כי חכמים גזרו מהפסוק "ועבדתם את ה' אלוהיכם" את עבודת הלב, היא התפילה, אך סדר התפילות ביום ותוכן התפילה אינו מן התורה.
הרמב"ן לעומתו קובע ש"ודאי כל עניין התפילה אינו חובה כלל, אבל הוא ממידת חסד הבורא יתברך עלינו ששומע ועונה בכל קראנו אליו" (השגות הרמב"ן לספר המצוות, עשה ח'). לטענתו, אין חובה להתפלל, התפילה היא מעשה ספונטני אותו יוזם האדם.. ישנו קושי העולה בדברי הרמב"ן,
על תקופת היותו אסיר באושוויץ כתב פרימו לוי, יהודי-איטלקי, ניצול המחנה ולימים סופר בעל שם עולמי, את הדברים הבאים בנוגע לתפילה:
"עלי להודות עם זאת, שחוויתי (ושוב, פעם אחת בלבד) את הפיתוי להיכנע, למצוא מפלט בתפילה. זה קרה באוקטובר 1944, ברגע היחיד שהבחנתי במשמעותו של המוות הממשמש ובא: [...] המתנתי בתורי לעבור בסך לפני הוועדה שתחליט במבט עין אחד אם אלך מיד לתא הגזים, או לחילופין אם אני חזק דיי כדי להמשיך לעבוד. להרף עין חשתי צורך לבקש עזרה ומפלט. אחר כך, למרות החרדה, גברה הקהות: אין משנים את כללי המשחק בסוף התחרות או כשהמפלה בפתח. במצב ההוא, תפילה הייתה לא רק חסרת שחר אלא גם ביזוי השם[...] דחיתי את הפיתוי: ידעתי שאם אנצל, יהיה עלי להתבייש בתפילה"
קראו את דברי הרמב"ן ואת הקטע מספרו של פרימו לוי וענו על השאלות הבאות:
- מתי צריך אדם להתפלל לפי דעתו של הרמב"ן? מה דעתו של פרימו לוי בנושא ומדוע?
- איזה כוח יש לתפילה לדעת פרימו לוי?
- כיצד לדעתכם השפיעה על פרימו לוי ההחלטה לא להתפלל? האם גרמה לו להתייאש או שמא חיזקה אותו?
בעוד שפרימו לוי מאמין שאדם לא יכול להשתמש בתפילה רק כאשר הוא נמצא בצרה וסכנה, הרי שהרמב"ן טוען שהתפילה היא מצווה המוטלת על האדם בזמנים של צרה ומצוקה. הדגש בעדותו של פרימו לוי הוא על עולמו הרוחני של האדם. הגרמנים לקחו מהאדם היהודי כמעט את כל סוגי החירויות, למעט זו של הנשמה והרוח. לוי, בהיסמכו על עולמו התודעתי והרוחני, נשאר נאמן לעצמו ובכך מגשים חירות גדולה – חירות המחשבה.
- חיים נבון, שיעורים במחשבת ההלכה, מתוך בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון.
- לוי פרימו, השוקעים והניצולים, עם עובד, תל אביב, 1991, עמ' 112-113.
תפילה בתקופת השואה
תפילה בתקופת השואה
גברים בטליתות מתפללים בבית כנסת בגטו בסוכות, לודז', פולין
איש עטוף טלית מתפלל עם אישה וילד בבית מגורשים בגטו, ורשה, פולין.
תפילה בגטו, קרקוב, פולין
ילד מניח תפילין ומתפלל בקומונת הילדים במרישין, לודז', פולין
החיים בגטאות
עם כיבוש פולין בספטמבר 1939, רוכזו היהודים בערים והוטלו עליהם מגבלות רבות. בחודשים שלאחר מכן, הוקמו גטאות שנועדו לבודד את היהודים מן האוכלוסייה המקומית. המסגרות הקהילתיות על חבריהן ומוסדותיהם עמדו במצוקה וחוסר אונים נוכח ציבור שסבל תנאי חיים קשים ביותר, מוות, רעב, מחלות, עבודות פרך וצפיפות חמורה. הציבור הגיב למציאות החיים בדרכים שונות ובהן הניסיון לשמור על אורח חיים דתי ולדבוק בערכים המסורתיים.
הקשיים בקיום מצוות התפילה
חיים אהרון קפלן היה מחנך ומנהל בית ספר עברי בורשה. הוא ניהל יומן אישי מפורט, כתוב במקורו בעברית. מלבד מתיעוד חייו ותלאותיו כפרט, רשם ח.א. קפלן בהרחבה את קורות הציבור בורשה. יומן המלחמה של קפלן נכתב מיום פלישת הגרמנים לפולין, ה–1 בספטמבר 1939, עד ה–4 באוגוסט 1942, ימים מעטים לפני שגורש לטרבלינקה. היומן הוא מן התעודות המקוריות הנדירות שנותרו משנות שלטונם של הנאצים בפולין.
"אור לתשעה באב ת"ש (1940) יום האבל הלאומי אינו נזכר בשום דבר בוורשה היהודית. אף בזמנים כתיקונם לא נתנו חיינו הלאומיים אותותיהם כלפי חוץ. אבל היה לנו מקדש מעט. בו התפללנו, שפכנו שיח, בכינו אף צחקנו והשתובבנו, לא כן עתה. בתי כנסיותינו ובתי מדרשנו סגורים. אין בית מועד לשכינה העברית ואין תפילה בציבור. כאנוסים דימינו, מדי בוקר תראו צללים שחוחים וכפופים, שעיניהם מפיקות אימה ומבטיהם תועים לכל צד, מתגנבים לאיזו פינה אפלה בכדי לשפוך שיח לפני קונם בגנבה ובצנעה. תפילה בציבור לעת מסוכנת כזאת היא חתיכה דאסורא. הנתפס בחטאו יהא צפוי לעונש קשה... ואף על פי כן אין אנו מונעים את עצמנו מלבוא "למקום חיותנו". יהודים באים להתפלל בציבור באיזה חדר צדדי המפנה כלפי החצר כשתריסי חלונותיו מוגפים ואין לך בית תפילה שיעמוד שומם בלי "קדושה" ו"ברכו"..."
4
- מה תפקידיו של בית הכנסת עבור הציבור היהודי בימים כתיקונם? מדוע ח.א. קפלן מכנה את בית הכנסת "מקום חיותנו"?
- מדוע למרות הגזירות והסכנה הברורה, מתאמצים אנשים לקיים את מסורת התפילה בציבור?
בית הכנסת, מלבד היותו מקום פיזי לקיום תפילה, משמש כמרכז קהילתי. בית הכנסת נותן מענה לצרכי הרוח הציבוריים ומעגן את הפרט בחיים החברתיים. זהו מקום בו הציווי האישי לעמידה מול הקב"ה מקבל גושפנקא ציבורית התומכת, מכילה ונותנת מסגרת ליישומה של המצווה. ההתייחסות אל בית הכנסת כמקום חיותנו מסביר את ההתעקשות של חלק מהציבור לדבוק בקיום התפילה, גם אם מעשה זה מסכן את חייהם. השאלה המרכזית כאן אל התלמידים היא איזו סכנה גדולה אף יותר מהאיום על החיים, מציבים הנאצים?
תפילה בעת משבר
בדבריו של קפלן כמו גם בעדויות אחרות אנו רואים שהיו אנשים שהתעקשו, למרות הסכנות הכרוכות בדבר, להמשיך ולקיים את מסורת התפילה. האם עשויים לעלות קשיים נוספים מעבר לקשיים הפיזיים שבקיום התפילה? קראו את הקטע הבא, אף הוא מתוך "מגילת היסורין"
"מהלכת שמועה בעם שבאחד המניינים עקר "בעל תפילה" אחד ממקומו, התלבש ב"קיטל" והכין את עצמו להיות שליחו של עם עני ואביון בתפילת "נעילה", ובינתיים פרץ בחור אחר אל המניין והביא את ה"בשורה" ע"ד [על דבר] הגיטו, מיד חזר בו אותו יהודי מכל עניין "נעילה", פשט את הקיטל ושב למקומו.
- אין להתפלל בשעה שתפילתנו נטרפת! "שומע תפילה" סך בעדנו את "שערי הרחמים". למה לנו לשקר?
איני בטוח שכך היה; אבל אם העם המציא בדמיונו שמועה כזו – סימן הוא שכך היה יכול להיות...
...לא היה לנו עוד יום מר ונמהר כהיום!* אם נשתמש בביטויו של הנביא: "יום מהומה, מבוכה ומבוסה" לא הבלטנו עוד את טיבו של "יום פורענות" זה, שלא היה כמותו מיום שבתי בוורשה זה ארבעים שנה. נתכה עלינו חמת הכובש וחמת אלוהי האומה גם יחד. אובנו היה לשבט אפו; זעמו הוא למטה בידו... ולא עוד – אלא שטרם שב אפו ועוד ידו נטויה. היו ימים שחשבתי כי פסוקי ישעיהו אינם אלא דברי מליצה. ב"יום הפקודה", זה נוכחתי לדעת כי נבואה קשה זו נתקיימה בנו כתומה"5
* (הפקודה על הקמת הגטו בוורשה נמסרה ברדיו הגרמני בעצם יום הכיפורים בצהריים, לפני הופעתה בכתובים).
- איזה משבר מעלה כאן חיים אהרון קפלן?
ח.א. קפלן מביא כאן סיפור שהוא בעצמו לא יודע אם הוא נכון, אבל רואה בעצם קיומו של שיח כזה בגטו כביטוי למשבר ביחס לתפילה. המשבר הוא כמובן לא ברובד הפיזי אלא בנפשו של המתפלל. עולה כאן שאלה של כנות אמונית הנדרשת במעמד כזה. שיח זה מבטא את הקושי בהפנמה והתמודדות עם המציאות החדשה, ומעבר לזה את הקושי לרתום את הכלים הרוחניים – התפילה – לתוך מציאות מפורקת זו. הסדרים נטרפו, האם התפילה יכולה לתת מענה במציאות שכשלעצמה מבטאת אולי נתק בין האדם לבין קונו?
התמודדות עם קיום תפילה במציאות טראגית
במסכת ברכות יש התייחסות למעמד התפילה ולמצב הנפשי הרצוי בעת התפילה:
"אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצווה"
"שבת שובה אמרנו בשב"ק אצל הקידוש. חשבתי שבצרות כאלו כשיבא ר"ה אז תפילות ישראל תהיינה ברעש ושפיכת הלב כזרם מים, אבל הן בטוחים אנו בד' שפעלו התפילות, מ"מ את אשר ראו עיננו, אז קודם המלחמה יותר רעשו והתלהבו, גם ביותר שפיכת הלב התפללו תפילות ר"ה מאשר שנה זו, פשוט הוא מפני חולשת הגוף שאין כוח לישראל, אבל מ"מ גם חוץ מזה רואים שבכלל גם הר"ה וגם השבת תשובה אינו בהיראה וההתלהבות כמו מאז, ..., ואיזה סיבות ישנן לזה, א' כי דוד המלך אמר ביום קראתי ותענני תרהיבני בנפשי עוז, כשאיש ישראל מתפלל ונענה בתפילתו אז מתחזק ומתלהב אח"כ בשאר תפילותיו, משאח"כ כשרואים שמתפללים, ולא די שלא נענים רק עוד הצרות יותר מתרבות ר"ל נופל לב האדם ואינו מתעורר בתפילותיו, סיבה ב' היא כמו שכבר דיברנו שלכל דבר גם לאמונה וגם לשמחה צריכים איש שהוא יאמין והוא ישמח, משא"כ כשכל האיש נרצץ ונרמס, אין מי שישמח.
וזה הדבר גם בעניין התעוררות בתפילה, איש הישראלי עתה נופל שוכב ונרמס ואין מי שיתעורר בתפילה, אבל דוד המלך אמר ממעמקים קראתיך ד', לא מעומק אחד בלבד רק ממעמקים ב' עמקים, שאף שלאחר נפילתי בעומק הראשון קראתיך, ולא בלבד שלא נענתי ולא נושעתי, רק עוד נפלתי לעומק ב', עומק בתוך עומק מ"מ הנני מתחזק ושוב קורא אותך".7
- מה הסיבה, לפי האש קודש, האדמור מפיאסצ'נה, להיעדר ההתלהבות בתפילה?
- כיצד הוא מיישב את הסתירה שבפער בין המצב הנפשי הראוי לתפילה (על פי הנאמר במסכת ברכות) לזה המתאפשר נוכח הנסיבות?
מתוך תהייה על כך שאין הוא רואה התלהבות בפניה לקב"ה בזמן התפילה , מנסה ה"אש קודש" לתת מענה לסוגיית התפילה בעת משבר. ה"אש קודש" אומר כי עצם האמונה שתפילות נענות היא המחזקת את הנפש ומעוררות להתלהבות, ואילו כאן המציאות ההולכת ומתדרדרת מחלישה ביטחון זה ומרפה את ידי המתפללים. הוא מסביר שמציאות החיים בגטו מערימה קשיים פיזיים וקשיים נפשיים המחלישים את הרוח. מעבר לסבל שבצפיפות וברעב יש את הסבל שבאיום על הזהות האישית - ה"אני" של כל יהודי. לא רק שאי אפשר לשמוח אלא "אין מי שישמח", האדם אפילו שהוא עדיין בחיים, מופקע לכאורה ממהותו. בדבריו כי "גם לאמונה וגם לשמחה צריכים איש שהוא יאמין והוא ישמח" הוא מתייחס לקושי להיות בשמחה בימים אלו, למרות הכתוב בתלמוד. ה"אש קודש" מנסה ליישב קושי זה בריבוי שבמילה "מעמקים" – הוא מסביר כי ריבוי זה מתייחס לעומקים של דכדוך וייאוש, שגם להם יש מקום והכרה מצד המקורות, וגם אותם מכילה התפילה ולכן יש מקום לקיום תפילה גם במצב זה.
השפעת המציאות על תכני התפילה
חכמים קבעו מטבע של תפילה ואסרו לשנותה. למרות זאת, ניתנה האפשרות לשלב בתפילת הקבע, במקומות מסוימים בתפילה, תפילות אישיות הנובעות מלבו של המתפלל. בתקופת השואה, פעמים רבות חשו יהודים בצורך לחבר תפילות מיוחדות.
תפילה שחוברה במחנה ברגן בלזן על ידי יהודים שנאלצו לאכול חמץ:
"אבינו שבשמים הנה גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ולחג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירת איסור חמץ אך על זאת דאבה לבנו שהשעבוד מעכב אותנו ואנחנו נמצאים בסכנת נפשות הננו מוכנים ומזומנים לקיים מצוותך וחי בהם ולא שימות בהם, ולהיזהר מאוד. הישמר לך ושמור נפשך מאוד. על כן תפילתנו לך שתחיינו ותקיימנו ותגאלנו במהרה לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם, אמן".
8
- מה ניתן ללמוד על המציאות בה נכתבה התפילה? אלו צרכים מיוחדים באים לידי ביטוי בתפילה זו?
- מה החשיבות של תפילה זו?
- האם אתם מכירים תפילות נוספות שנכתבו לצורך מסוים?
תפילה זו באה במקום מצוות אכילת מצה. היא מורכבת משילוב של פסוקים מהמקורות והתייחסות למציאות המגבילה מול הרצון לקיים את מצוות אכילת מצה. בתפילה זו אפשר לראות ביטוי עדין של טרוניה על המציאות הכפויה. ההתייחסות למצוקה היא על ידי מוטיבים מתוך אירוע מרכזי המעוגן בלוח השנה ובמסורת היהודיים - שיעבוד בני ישראל בידי פרעה, והיציאה מעבדות לחירות ובכך נוצרת הקבלה בין המקרים, ומועצמת התחינה לנס דומה שיגאל את היהודים מהקשיים הנערמים עליהם. ניסוח התפילה המיוחדת מהווה דרך לצמצם את הפער בין הציווי לתפילה לבין היכולת הנפשית לקיים אותה ולהרגיש חלק ממנה, כך שהתפילה לא תהיה זרה להם ולמציאות בה הם נמצאים.
- חיים אהרון קפלן, מגילת היסורין יומן גטו ורשה, עם עובד תל אביב, יד ושם ירושלים, תשכ"ו, עמ' 295.
- שם, עמ' 262-263.
- עיינו בתלמידי רבנו יונה (ברכות כב. באלפס ד"ה רבנן), שהדגישו שיש כאן מחלוקת, אם כי מתונה. הב"ח (או"ח צ"ג) טען שלדעת הטור דרך המשנה היא המובחרת, ודרך הברייתא רק למי שלא יכול לעמוד בתביעתה של המשנה. אך יש שפירשו שאין בהכרח מחלוקת בין המשנה והברייתא.
- קלונימוס קלמיש שפירא, ספר אש קודש, ועד חסידי פיאסצ'נה, תל אביב תש"ך, עמ' קכח.
- יונה עמנואל, יסופר לדור – קורות משפחה בשואה, מוסד יצחק ברויאר, ירושלים, תשנ"ד, עמ' 122.
סיכום
סיכוםבתקופת השואה נלקחו מהיהודי ביתו, סביבתו הקרובה, שגרת חייו וכל המוכר לו, תחילה בגטאות ולאחר מכן במחנות. הדבר גרם לטשטוש הזהות העצמית של האדם - הגזירות השונות הגבילו את חופש הפעולה הפרטי של האדם, ובתוך כך גם את היכולת לקיים אורח חיים הלכתי. בשיעור זה הקדשנו זמן ומחשבה לנושא התפילה ומקומה בתקופת השואה: הקשיים הפיזיים והנפשיים של האדם בעמידתו מול הקב"ה, כמו גם הצורך שבקיום תפילה, למרות הסיכון הגדול הכרוך במעמד זה.
נסיים את השיעור בדבריו של הרב קוק על התפילה. הרב קוק רואה בתפילה גורם מרפא דרכו אפשר להתעלות מעל למציאות ולזכות בחופש פנימי הפועל ומשפיע על המציאות החיצונית.
"התפילה היא לנו, ולעולם כולו, הכרח גמור, וגם תענוג היותר כשר שבתענוגים. גלי הנשמה שלנו הולכים ושוטפים, הננו חפצים מעצמנו ומהעולם שלמות כזאת שאין המציאות המוגבלת יכולה ליתן לנו, ומתוך כך הננו מוצאים את עצמנו שרויים בצרה גדולה, שדאבונה יכול להעביר אותנו על דעתנו ועל דעת קוננו. אבל קודם שיעבור זמן גדול, שיוכל שרטון זה להתגלם בקרבנו, הננו באים ומתפללים. שופכים אנו את שיחנו ומתנשאים אנחנו לעולם של מציאות שלם בתכלית השלמות, ואז נעשה עולמנו הפנימי באמת שלם בתכלית השלמות ודעתנו מתמלאת נחת, ואותו המשקל שהכרעתנו הפנימית פועלת על המציאות, שגם פנימיותנו היא אחת מחלקיה, מכריע גם את כל העולם כולו לכף זכות".
9
- קוק, סדר תפילה, עמ' יא-יג.
