מיועד לתלמידי חטיבת הביניים והחטיבה העליונה
משך הפעילות: שעה וחצי
מערך שיעור ליום הזיכרון לשואה ולגבורה
ההתקוממות והמרי בתקופת השואה לבשו צורות שונות ומגוונות, ופרצה בכחמישים מקומות. המרד בגטו ורשה, שהוא הידוע שבכולם, פרץ ב-19 באפריל 1943, ערב ליל הסדר של שנת תש"ג, בתגובה לכניסת הגרמנים לגטו במטרה לחסלו. מאות ספורות של צעירים יהודים, חסרי אמצעים ותמיכה מבחוץ, שהיו מאורגנים בשתי מחתרות: הארגון היהודי הלוחם (האי"ל) והארגון הצבאי היהודי (האצ"י), חוללו את המרד בורשה. אולם לא רק חברי המחתרות לקחו חלק בהתקוממות: הייתה זאת התקוממות של כלל שרידי היהודים בגטו. בשיא גודלו חיו בגטו ורשה כחצי מיליון יהודים, אולם בתום הגרוש הגדול של יהודי ורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה, נותרו בו כחמישים אלף יהודים בלבד. בינואר 1943 התקיימה בגטו אקציה נוספת, במהלכה גורשו מהגטו כ-6,000 יהודים, ואלף יהודים נוספים נורו ברחובות. עד ערב המרד, באפריל 1943, נותרו בגטו כארבעים אלף יהודים. אוכלוסיה מצומצמת זאת, התקוממה בכל האמצעים הדלים שהיו ברשותה: תושבי הגטו לא התייצבו לגירושים, הם התבצרו בבונקרים והתגוננו באומץ ובנחישות. כה מרכזי ומשמעותי היה חלקם עד כי לעיתים כונו האזרחים אשר התבצרו בבונקרים 'החטיבה השנייה'.[2] מרד גטו ורשה היה, אם כן, גם קרב של צעירים מאורגנים וגם עמידה והתקוממות עממית של משפחות ויחידים, שנאבקו במשך כחודש עד שהוכרעו.
במערך שלפניכם נדון בהיבטים שונים של התקוממות האוכלוסייה היהודית בגטו, פעילותה וההתמודדות שלה במהלכו. לגבי כל אחד מהם נציג קטעי יומן ועדויות, קטעים ממסמכים רשמיים, תצלומים רלוונטיים ושאלות לדיון. ביקשנו לפרוש תמונה רחבה ככל שניתן, אשר תקיף את הנושא על כל היבטיו. יחד עם זאת, מבנה המערך בנוי באופן המאפשר לדון בחלק מההיבטים המוצגים בו, או בכולם, תוך שימוש בכל המקורות, או רק בחלקם, בהתאם לפרק הזמן העומד לרשות המורה, לאופייה של קבוצת התלמידים ולגילם.
ההתבצרות בבונקרים והתנאים בהם
ההתבצרות בבונקרים והתנאים בהם
בונקר בגטו
בונקר בו הסתתרו יהודים במהלך המרד בגטו ורשה, לקוח מהאלבום של יירגן שטרופ, ורשה 1943.
אנשים ישנים בבונקר בגטו. צולם לפני פרוץ המרד.
פלה והלה אוגורק, ורשה, לפני המלחמה. אסלה בבונקר בו הסתתרו יהודים.
קראו את קטעי היומן והעדות ואת הקטע מתוך הדו"חות של יירגן שטרופ:
מיומנה של אלמונית:
"המחשבה על בניית הבונקר עלתה רק אחרי האקציה של חודש ינואר. תמיד היינו סבורים שיש להסתתר היטב. גם בעלי תעודות ואישורים, אשר הופיעו ברחוב בזמן האקציה, נלקחו. נותרו רק אלה שהסתתרו. מסיבה זו בניית בונקרים נהייתה המונית. אנשים עבדו יומם ולילה בלהט עצום, כך למשל נבנו דרגשים, שטחים מרוצפים, מדרגות, נחפרה באר. (...) הבנייה נמשכה שישה שבועות. בזמן הבנייה הוכנה [גם] אספקת מזון. (...) כדי להיכנס לבונקר צריך להרים דלת צונחת אשר נמצאת על הקיר השמאלי של החומה, גודל הדלת הצונחת הוא 45 על 30 סנטימטרים. לאחר פתיחת הדלת הצונחת צריך לרדת לעומק של 90 סנטימטרים, אחר-כך לעבור חצי מטר בכפיפה, ולבסוף לחצות כמה מדרגות ונמצאים במחבוא שלנו".
1
מתוך עדותה של רנה הורביץ:
"הבונקר היה מיועד ל-30 איש. בסופו של דבר היינו שם 40-50 איש. היה שם הכל. שלא לדבר שהיה שם מחסן אוכל לתקופה של חצי שנה, היה שם בור מים, היה רדיו, היה נשק והכל. בבונקר החיים היו כך שכל היום ישבנו ובלילה הגרמנים לא היו מופיעים אז היינו יוצאים ומתרחצים ומבשלים קצת. בעצם כך המשכנו 3 שבועות, עד 6 למאי".
2
מתוך הדו"חות
"מספר היהודים שהוצאו בימים הראשונים מן הבתים ונתפסו, היה מועט ביחס
5 . נתברר, כי היהודים הסתתרו בניקבות-הביוב ובבונקרים שהותקנו במיוחד. בימים הראשונים קיימת היתה סברה שאין שם אלא בונקרים יחידים בלבד, אך בהמשך המבצע הגדול נתברר, כי הגטו כולו חרוש מלמטה במרתפים, בבונקרים ובמעברים".6
שאלות לדיון:
- במה שונה היתה תגובתם של המוני היהודים בגטו הפעם, מהדרך בה נהגו או הגיבו באקציות הקודמות שנערכו בגטו?
- ממה לדעתכם נבע שוני זה?
ברקע ההיסטורי, ניתן למצוא הסבר לגבי האקציות שקדמו לאקציית חיסול הגטו באפריל 1943, בהן נתפסו רוב יהודי הגטו, ושבעקבותיהן החל הציבור היהודי בגטו ליצור מקומות מסתור בתוך שטח הגטו ולארגן אותם לשהייה ארוכה, לקראת אקציית הגירוש העתידית. בקטע המובא לעיל מתוך יומנה של אלמונית, ישנה התייחסות לאקציית ינואר ולמסקנות הציבור היהודי בגטו בעקבותיה.
התבוננו בתצלומים שלפניכם וקראו את הקטעים מתוך יומנה של אלמונית:
מיומנה של אלמונית:
"תנאי החיים שלנו מרגע הכניסה היו גרועים מאוד, אבל במיוחד מאותו הזמן שבו 45 אנשים התקבלו כאורחים. רובם היו ללא בגדים ו[ללא] מצרכי מזון. המצב התדרדר עוד הרבה יותר כאשר ביום שני בחצות הלילה נותק החשמל מאספקת רשת הזרם. אנו ניצבים בפני בעיה קשה: כיצד נבשל? מרבית האספקה היא של מוצרי מזון אשר במצב לא מבושל אי אפשר להשתמש בהם. הסיבה פשוטה. אין לנו שום תנור המחובר לארובה. [...] הרעב לא חס על איש. [...] המצב היה באותה מידה נורא ו[גם] מסוכן, ולא נראה שיש לו פתרון. כל מאמצינו כשלו. היינו חסרי אונים. כל בעלי המקצוע שלנו והאנשים בעלי מושג כלשהו התיישבו לדון כיצד אפשר לפתור את הבעייה של הוצאת העשן".
7
"[...] חסר אויר. אנשים נופלים, מעורפלי הכרה, על האדמה. האויב מפציץ ללא הפסקה ברימונים, ובלי סוף נשמעות יריות של מכונות ירייה. (...) הכל רוצים להינצל – מאבק אדיר. (...) יום [חדש] התחיל. עם היום החדש משתררת באחת דממת מוות. אנשים שוכבים בפינות שלהם ללא מזון ושתייה. בית קברות בוער. שומעים קול זכוכיות שבורות וקורות עץ בוערות נופלות".
8
"בשל העשן וריח השריפה, השהות במרתף נעשית כמעט בלתי אפשרית. אנו מדביקים על חריצי הדלת פסים מנייר. (...) האוויר במרתף נורא, אנשים כמעט נחנקים, רבים מאבדים כבר את ההכרה, המצב מאוד קשה. על שינה אין מה לדבר מפני שקיימת אפשרות של חנק".
9
מתוך מכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ', 23 באפריל 1943 :
"לא אוכל לתאר לפניכם את התנאים, בהם חיים עתה יהודי הגטו. רק יחידים יחזיקו מעמד. השאר ייספו במוקדם או במאוחר. גורלם נחרץ. כמעט בכל מקומות המחבוא, בהם מסתתרים אלפים, אי אפשר להדליק נר מחוסר אויר."
שאלות לדיון:
- התבוננו בתצלומים ותארו את התנאים ששררו בבונקרים ובמקומות המסתור שהיהודים הכינו לעצמם בגטו.
- מה היו התנאים והקשיים עמם נאלצו תושבי הגטו להתמודד בתקופת המרד? הסתמכו על גם על קטעי העדויות והיומן שהובאו עד כה.
- כיצד התמודדו עם קשיים אלה? הסתמכו גם על על קטעי העדויות והיומן שהובאו עד כה.
בדיון לגבי התנאים והקשיים במקומות המסתור הכוונה להתמודדות פיזית ונפשית עם מציאות החיים שנוצרה: צפיפות רבה והיעדר פרטיות, חום כבד מנשוא, מחנק, רעב, מצוד שיצר הכרח בלתי פוסק להסתתר, רגשות של פחד, אימה ויאוש, חוסר וודאות שנבע מהניתוק ממידע לגבי מה שקורה מחוץ לבונקר, וכן, חוסר הידיעה לגבי משך הזמן שבו ייאלצו להחזיק מעמד בתנאים אלה.
- דרייפוס חוי, יומנה של אלמונית, יד ושם – קובץ מחקרים ל"ו, 2, ירושלים, 2009, עמ' 28-31.
- מתוך עדותה של רנה הורביץ, ארכיון יד ושם, 0.3/8542.
- יירגן שטרופ, יוסף קרמיש, מרד גיטו וארשה בעיני האויב, הדו"חות של הגנרל יירגן שטרופ, יד ושם, ירושלים, תשכ"ו.
- שם.
- ביום הראשון לאקציית הגירוש, נתפסו כ-380 יהודים, וביום השני לא נתפס אף יהודי.
- קרשמיש, מרד גטו, עמ' 131.
- דרייפוס, יומנה, עמ' 31-32.
- שם, עמ' 19.
- שם, ע"מ 23-24.
- מתוך מכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ', 23 באפריל 1943, גיטו ורשה.
האוכלוסייה היהודית בגטו בזמן המרד
האוכלוסייה היהודית בגטו בזמן המרד
משפחות יהודיות נכנעות לחיילי וואפן-ס"ס במהלך דיכוי מרד גטו ורשה, 1943
ורשה, פולין, 1943 - חיילים גרמנים מאיימים בנשק על נשים וילדים במהלך דיכוי מרד גטו ורשה, 1943
ורשה, פולין, 1943 - לכידתם של אנשים שהיו בבונקר
מתוך יומנה של אלמונית ממרד גטו ורשה:
" המצב הנפשי של האנשים קריטי. אין הם יכולים עוד לשאת את המצב [ו]שוכבים על האדמה מעולפים. הפגיעה בילדים היא הקשה ביותר, הם בקושי חיים עוד. כבר עברו שלושה ימים, שלושה ימים ללא מזון חם".
11
שאלות לדיון:
- בתצלומים שלפניכם נראים יהודים שנתפסו על-ידי הגרמנים בתוך בונקרים בגטו במהלך המרד. תארו את האנשים הנראים בהם.
- כיצד ניתן להסיק מקטע היומן ומהתצלומים כי התקוממות הציבור היהודי בגטו היתה עממית וגורפת?
- נסו לשער, מהם הקשיים הנובעים מכך שבבונקרים הסתתרו משפחות שלמות, ובהן גם ילדים?
בתצלומים נראים נשים, גברים וילדים בני גילאים שונים. התבוננות בתצלומים אלה מלמדת על התגייסות מקיפה של תושבי הגטו, על ילדיהם ומשפחותיהם. מובן שהעמידה בתנאים שנוצרו בגטו בכלל ובבונקרים בפרט היתה קשה במיוחד עבור משפחות בעלות ילדים צעירים. כמו-כן, ההסתתרות בבונקרים חייבה שמירה על דממה מוחלטת ברוב שעות היממה, על-מנת שלא להיתפס. לעיתים קולותיהם של הילדים ובכיים של התינוקות הסגיר את עובדת המצאות מסתתרים במקום המסתור.
מתוך דו"ח שטרופ:
- "היהודים והבריונים
12 מכבידים על כל המבצע בכל דרכי-ערמה. כך נתברר, למשל, כי בעגלות המתים, שבהן אוספים את המתים הפזורים מסביב, מסיעים גם יהודים חיים לבית-הקברות היהודי, ובדרך זו נמלטים אל מחוץ לגטו."13
- "באחד המקרים ירה יהודי, שכבר מיועד היה למשלוח, 3 יריות על סגן מהמשטרה, אך החטיא את המטרה. היהודים שנתפסו היום הוצאו כולם מתוך הבונקרים בזרוע. לא צוינה היום שום התייצבות ברצון מתוך הבונקרים שנפתחו. רבים מן היהודים שנתפסו הוצאו מתוך ניקבות-הביוב.14
- "במקרה אחד הניחו אנשי חיל-ההנדסה מטען גדול ומרוכז של חומרי-נפץ והיה עליהם לגשת לפתח הסמוך כדי להתקין דבר-מה. בתוך כך הגיח יהודי אחד מן הניקבה, סילק את הפתיל מן המטען המרוכז וגנב את המטען."15
- "כבר לאחר הימים הראשונים היה ברור, כי שוב אין היהודים מעלים בדעתם העברה מרצון, אלא מנוי וגמור עמם להתגונן בכל הדרכים האפשריות (...)"16
שאלות לדיון:
- ציינו ביטויים של התנגדות של האוכלוסיה היהודית בגטו, כפי שעולים מתוך דו"ח שטרופ.
- כיצד, לדעתכם, מתייחס שטרופ לתגובות אלה?
הקטעים המובאים להלן מתוך הדו"ח של יירגן שטרופ מתארים בריחה של יהודים מהגטו, התנגדות והשבת מלחמה, חבלה בניסיונות הגרמנים למצוא את הפתחים המובילים אל הבונקרים וללכוד את יושביהם והתנגדות להישמע להוראות הגרמנים ולהתייצב לגירוש.
- דרייפוס, יומנה, עמ' 32.
- בכינוי 'בריונים' מתייחס שטרופ ללוחמים היהודים בגטו.
- קרמיש, מרד גטו, עמ' 150.
- שם, עמ' 166.
- שם, עמ' 166.
- שם, עמ' 132.
תגובת הגרמנים למרד
תגובת הגרמנים למרד
יהודים מובלים לאומשלגפלאץ (כיכר השילוחים) בעת דיכוי המרד. ברקע ניתן לראות את בתי הגטו עולים בלהבות.
בניינים עולים באש בעת דיכוי המרד בגטו ורשה
ורשה, פולין, 1943 – אנשיו של גנרל שטרופ עומדים ליד בניינים בוערים במהלך דיכוי מרד גטו ורשה
ורשה, פולין, 1943 - יהודי קופץ אל מותו מחלון הקומה הרביעית של בנין בוער
בניין בוער בעת דיכוי מרד גטו ורשה.
מיומנה של אלמונית:
"הוא עצמו [האויב] פתח ב[לחימה] ברימונים וטנקים, והוא מסיים [אותה] בהצתת בתים. אך לנו יש כושר התמדה, ואנו מחזיקים בתקווה שנשרוד. אנו נלחמים על הצדק ועל הזכות לחיות".
17
מתוך דו"ח שטרופ:
- "(...) החלטתי לגשת לחיסולו הגמור של רובע-המגורים היהודי על-ידי הבערת כל גושי-המגורים (...) אותה שעה יצאו היהודים, כמעט תמיד, ממחבואיהם ומבונקריהם. אף קרה, ולא לעיתים רחוקות, שיהודים השתהו בבתים הבוערים עד שהעדיפו לקפוץ מן הקומות העליונות מחמת החום (...)".
18
- "נתתי פקודה לבער באש. רק לאחר שאחזו הלהבות בבתי הרחוב לכל ארכו ובכל החצרות שמשני העברים, הגיחו היהודים מגושי-הבתים, והם עצמם בוערים באש בחלקם, או ניסו להינצל בקפיצה מן החלונות ומן הגזוזטראות אל הרחוב (...) כפעם בפעם ניתן להיווכח, שלמרות אימת האש הגדולה, העדיפו היהודים והבריונים19 לחזור אל האש, מלנפול בידנו."20 "(...) אם היה אמש מעטה של נוגה-אש מעל הגטו-לשעבר, הרי הערב נראה ים אדיר של אש".21
- "יום החמישי הגדול הזה (23/04/1943) האכיל אותנו מרורים.. ירו עלינו פעמים רבות. נגרמו לנו אבידות באנשים ובציוד. במידת מה התחיל הצבא שלי להתפורר. הבחנתי בתופעת פחד אצל אנשינו, [...]החלטתי לאחר התייעצות [...] לשרוף בית אחר בית [...] היהודים היו מופיעים שם בחלונות, בגזוזטרות, על הגגות ועל הכרכובים. לפעמים ירו בנו, לפעמים חפשו דרכי בריחה. מפעם לפעם שרו שירים, כנראה מזמורי תהילים. אחרים צעקו: 'היטלר קאפוט! אבן לגרמנים! תחי פולין!' [...] אלה היהודים, היהודיות וילדי היהודים שקפצו מהחלונות [...] אנשי ס"ס שלי כינו אותם 'צנחנים' [...] הבחורים שלי ירו אל האויב במעופו!"22
שאלות לדיון:
- על מה מעידה החלטתו של שטרופ להפסיק להילחם ביהודים ברחובות הגטו ובבתים ובמקום זאת להעלותו באש?
- מדוע, לדעתכם, העדיפו חלק מהיהודים בשלב זה לקפוץ אל מותם, ולא להסגיר את עצמם לגרמנים?
- דרייפוס, יומנה, עמ' 25.
- קרמיש, מרד גטו, עמ' 134.
- בכינוי 'בריונים' מתייחס שטרופ ללוחמים היהודים בגטו.
- קרמיש, מרד גטו, עמ' 151-152.
- קרמיש, מרד גטו, עמ' 154.
- קזימיש מוצ'ארסקי: שיחות עם תליין, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ם, ע"מ 160-159.
המרד כפי שנראה מהצד הארי
המרד כפי שנראה מהצד הארי
תושבי הסביבה מתבוננים בגטו העולה בלהבות מעבר לחומה
בניין בוער בגטו כפי שנראה מהצד הארי. לקוח מהאלבום של יירגן שטרופ, ורשה, 1943.
מתוך עיתון מחתרת פולני (BiuletynInformacyjny (29/4/1943 :
"...לפני שבוע התחילה המערכה השנייה בהכחדתם הפראית של יהודי פולין. הגרמנים ניגשו לגירושם של 40 אלף היהודים שנשארו עוד בווארשה. הגטו השיב במאבק מזוין. "הארגון היהודי הלוחם" פתח במלחמה של חלשים נגד חזקים. בכוחות דלים, בכלי נשק ותחמושת מועטים, ללא מים, מסונוורים על-ידי עשן ואש, הגנו הלוחמים היהודים על רחובות ועל בתים בודדים, והיו נסוגים בדממה צעד אחר צעד, יותר מפני האש שאחזה בבתים הצפופים, מאשר מפני האויב המצויד בכלי מלחמה חדישים. לניצחון נחשב בעיניהם, אם יוכלו חלק מהכלואים בגטו להימלט, לניצחון נחשב בעיניהם הדבר, אם נחלש במשהו כוחו של האויב; ולבסוף – לניצחון ייחשב בעיניהם המוות בזמן שידם אוחזת בנשק..."
23
מעדותה של עליזה לב-הכהן, שהסתתרה בצד הארי, על המראות בגטו במהלך המרד:
"ראיתי מבחוץ, מכיוון שהתחיל לבעור, כל הגטו התחיל לבעור, הכל עלה באש. ראיתי דברים מזעזעים [...] זה היה נורא קשה. [...] הכל בער. [...] יהודים ניסו לצאת דרך הביוב, דרך כל מיני מקומות. [...] לפעמים כששמה יצאו יהודים דרך הביוב, אז כבר חיכו שמה פולנים לתפוס אותם ולמסור אותם לגרמנים [...]"
מתוך יומנו של צאלק פרחודניק:
"במשך כל היום נשמעו צרורות יריות מתת-מקלעים או נפצי דינמיט המפוצצים את הבתים. השמיים היו אדומים, הבתים בערו מכל העברים, ואיתם האנשים החיים, גברים, נשים וטף. הכל הפך לערימות עפר ואפר. לנו, שישבנו לבטח אצל גברת הלה, היתה זו חוויה קשה מאוד. [...] מבעד לחלון התריס ראינו פולנים שעומדים במשך שעות על גגות בתיהם ומתבוננים בסקרנות בחזיון בעירת הגטו."
שאלה לדיון:
על סמך התצלומים וקטעי היומן והעדות המובאים לעיל, שערו מה ראו, שמעו וידעו הפולנים, תושבי הצד הארי, על המתרחש בגטו במהלך המרד?
- יצחק ארד, ישראל גוטמן ואברהם מרגליות (עורכים), השואה בתיעוד, מבחר תעודות על חורבן יהודי גרמניה ואוסטריה פולין וברית המועצות, יד ושם, ירושלים, תשל"ח. עמ' 254.
- מעדותה של עליזה לב-הכהן, ארכיון יד ושם O.3/10160.
- צאלק פרחודניק, התפקיד העצוב של התיעוד - יומן מחבוא, כתר, ירושלים 1993, עמ' 185.
תום המרד
תום המרד
אנשי ס"ס מוציאים יהודים מבונקר בגטו בזמן המרד, לקוח מהאלבום של יירגן שטרופ, אפריל 1943.
חיילי וואפן ס"ס מוציאים יהודים מתוך בונקר בגטו בו הסתתרו בזמן המרד
חיילים גרמנים מוציאים יהודים מבונקר בגטו במהלך דיכוי המרד בגטו ורשה, 1943.
משפחות יהודיות נכנעות לחיילי וואפן-ס"ס במהלך דיכוי מרד גטו ורשה, 1943
בונקר הרוס לאחר המרד בגטו ורשה, 1943.
בתי הגטו הרוסים לאחר דיכוי המרד, 1943.
הריסות הגטו, 1945.
מראה הגטו כשנה וחצי לפני חיסולו, ספטמבר 1941.
מתוך עדותו של יחזקאל צוקרט:
"(...) הציתו את הבית והלבנים מתפוררות ונופלות על התקרה. אין ברירה, יהיה מה שיהיה, צריכים לפרוץ החוצה; יתפסו – יתפסו, אחרת הרי נחנק בפנים".
26
מתוך עדותה של רנה הורביץ:
"יום אחד שמענו רעש ופתחו לנו את הבונקר. אז היתה לנו ברירה אחת – או לצאת או שהגרמנים אמרו שיזרקו איזה פצצה. אנחנו יצאנו ולקחו אותנו ברגל לאומשלאגפלאץ".
27
מתוך יומנה של אלמונית:
השריפה עוררה תנועה רבה ברחוב. אנשים עם צרורות רצים מבית לבית, מרחוב לרחוב, אין שום הצלה, איש אינו יודע היכן הסתתר. מחפשים בייאוש וכלום – שום הצלה, שום הגנה, בכל שולט המוות. חומות הגטו מוקפות לחלוטין, איש אינו יכול לצאת, אף לא להיכנס. בגדים בוערים על גופות האנשים. זעקות כאב ובכי, בתים ובונקרים בוערים, הכל, הכל עומד בלהבות. כל אחד מחפש הצלה, כל אחד רוצה להציל את חייו. בשל העשן אנשים נחנקים. כולם קוראים לעזרה. הרבה, כמעט כולם קוראים לאלוהים: "אלוהים, הראה כוחך, חמול עלינו". כמו ספינקס שותק האל ואינו עונה. ואתם העמים, מדוע אתם שותקים, האם אתם לא רואים כיצד רוצים להשמיד אותנו? מדוע אתם שותקים?"
28 (במילים אלה מסתיים היומן)
מתוך דו"ח שטרופ:
- "פעמים רבות נפרצו בונקרים שיושביהם לא עלו על פני האדמה משך כל ימי המבצע, מתחילתו. בכמה וכמה מקרים לא היה בכוחם של יושבי הבונקרים – לאחר הפיצוץ – לעלות ולזחול אל פני האדמה. לדברי היהודים שנשבו, נטרפה דעתם של רבים מיושבי הבונקרים מחמת החום, העשן והפיצוצים".
29 - "כתמיד החזיקו מעמד עד לרגע האחרון בתוך הבונקרים שמתחת לפני-האדמה או שבעליות הגגות. עד לרגע האחרון ירו ולאחר שהשליכו מיטות, מזרונים וכדומה – קפצו לרחוב, פעמים אף מקומה רביעית, וזאת רק אם לא נותר להם עוד כל מפלט מפני הדליקה".
30
שאלה לדיון:
- כיצד מתארים היהודים המסתתרים בבונקרים בגטו העולה באש את הברירות העומדות בפניהם?
- התבוננו בתצלומים שלפניכם ותארו את איזור הגטו לאחר חיסולו.
- מה ניתן ללמוד מהתצלומים על שאירע בגטו בשבועות של המרד: מה התמונות מספרות לנו על מה שעבר על היהודים במהלך המרד ועל הדרך בה הכניעו הגרמנים את תושבי הגטו?
בתצלומים ניכרים עקבות שריפה, הרס וחורבן. מראות אלה מעידים על הריסתו המוחלטת של הגטו: הגטו ריק מיהודים והמבנים בו הרוסים ומפוייחים. על-מנת להבין את היקף ההרס והחורבן, מצורפת תמונה שצולמה ברחוב לשנו בגטו, כשנה וחצי לפני פרוץ המרד.
- מתוך עדותו של יחזקאל צוקרט, ארכיון יד ושם, 03.12076.
- מתוך עדותה של רנה הורביץ, ארכיון יד ושם, 0.3/8542.
- דרייפוס, יומנה, עמ' 36-37.
- קרמיש, מרד גטו, עמ' 156-157.
- שם, עמ' 158.
סיכום
סיכום
חורבות בית-הכנסת הגדול ברחוב טולמצקה, 16 במאי 1943.
מנורת חנוכה שנמצאה בחורבות גטו ורשה לאחר המלחמה
בית-הכנסת הגדול ברחוב טולמצקה, ורשה, לפני המלחמה.
שאלות לדיון:
- התבוננו בתצלומים המצורפים ותארו את מחשבותיכם ואת תחושותיכם למראה בית-הכנסת ההרוס והחנוכייה המעוקמת והמפוייחת, לאור הדברים שקראתם ושלמדתם בשיעור זה.
- ב-16 במאי 1943, עם דיכויו הסופי של המרד וחיסולה של הקהילה היהודית בוורשה, פוצץ שטרופ את בית-הכנסת הגדול של ורשה והכריז על סיום האקציה הגדולה. בדו"ח שהגיש למפקדיו התפאר שטרופ כי 'אין עוד רובע יהודי בורשה'. מה היתה, לדעתכם, החשיבות של פיצוץ והריסת בית-הכנסת הגדול של ורשה בעיני שטרופ, ומדוע הוא בחר לנקוט בפעולה זו בשעה שהגטו כבר חוסל?
בסעיף זה בחרנו להציג תצלומים של סמלים יהודיים: חנוכייה ובית-כנסת, כמייצגים את חורבנה של קהילת יהודי ורשה, שהיתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה ערב מלחמת העולם השניה. בשלב זה, לקראת סיום השיעור וסיכום הדברים, ניתנת לתלמידים האפשרות לדון בתחושותיהם ובמחשבותיהם האישיות נוכח הדברים שלמדו במהלכו.
