למורה:
הציורים מהווים תפאורה מוצעת לטקסטים, לקטעי הקריאה ולשירים שבטקס. ניתן להדפיסם או להקרינם ברקע במהלך הטקס. כמו כן, נכללים בטקס שירים עבריים עכשוויים יותר. היות שחשיבות מיוחדת מיוחסת למנגינות, חלק מן השירים שהולחנו ניתנים להשמעה במהלך הטקס, ואנו ממליצים מאוד שאותם תלמידים היכולים לנגן ולשיר ייקחו חלק בביצוע השירים בעצמם.
האם היהודייה – לפני השואה
מרדכי גֶבירְטִיג, ממשוררי היידיש המוכרים מפולין, כתב את שיר הערש "יענקל'ה", המבטא את תקוותיה של האם היהודייה לעתידו של פעוטהּ:
יענקל'ה
ביצוע (ביידיש): חוה אלברשטיין
מילים ולחן: מרדכי גבירטיג
קישור לשמיעת השיר
נוּמה בני, עצום את העיניים.
הו נוּמה, נומה יענקל'ה שלי.
הילד שצמחו לו השיניים
אינו נרדם בלי אי לוּ לי לוּ לי.
הילד שצמחו לו השיניים
ועוד מעט לחדר יתקבל,
הילד שילמד חוּמש ורש"י
עדיין פה בוכה ומיילל.
הילד שילמד חוּמש ורש"י -
האבא מתלהב: יהיה גאון!
הילד שיגדל בחור בן חיִל
אינו מניח רגע קט לישון.
הילד שיגדל בחור בן חיִל
וחיִל יעשה בעסקיו,
הילד שיהיה חתן עם תואר
עדיין פה מרטיב את מכנסיו.
הו נוּמה, חתני שלי בינתיים
אתה עושה צרות ולא נרדם.
אִמך תזיל דמעות רבות כמים,
עד שתגדל תהיה לבן אדם.
החום האימהי המלווה את ילדותנו עזר לילדים והעניק להם ביטחון ותקווה גם בשעות הקשות. השיר הבא מתאר את ההבדל בין ילדים למבוגרים, העסוקים בעולמם שלהם ודווקא הם זקוקים לשיר ערש כדי להירדם.
הנח ראשך
ה. לייוויק
הנח ראשךָ על ברכּי
מה טוב לנוח כך
ילדים מרדימים עצמם לבד
מבוגרים יש לייַשן בְּשיר
לילדים יש צעצועים
משחקים כְּשֶחָפֵצים הם
מבוגרים משחקים לבדם
לנֶצח חייבים הם
אל תירָא, אני אִתךָ
לעולם לא אפקירךָ
בכית די היום
והבְּכי לִמבוגרים הוא
נוכח בכי ותלונות
בַּעֶרֶשׂ ארדימך
הנח ראשך על ברכּי
מה טוב לנוח כך
לילה
ביצוע: יהודית רביץ
מילים ולחן: שלום חנוך
מעל הצמרות עֵדים העננים
כשהירח אל הגן מניד ראשו, נותן סימן
- "אפשר לשבת"
שם בפינה אותו ספסל
קלט את כל כמות הטל
וְהִתְרַטֵב
- "תיקח מגבת"
אומר הלילה ושותק.
הלילה הזה,
שום סימן הוא לא נותן.
הוא מְעַווֵר, הוא מכוון
את התנועה בִּשְלַל גחליליות.
הוא מספר מעשיות
והוא חושב שילדים מאמינים לזה,
מין לילה שכזה,
כזה.
בחלונות כבו מזמן כל האורות,
ושתי עיניים ירוקות שולחות סימפוניות אנָקות
סולם מינורי.
בְּביתָני התינוקות
מְייַלּלים בהפסקות.
נצבּט הלב
- "היי אימא, עוּרי"
אומר הלילה ושוכב.
הלילה הזה...
החלה רוח שורקת אלף מנגינות
חצר פניה מְליטָה, עוצרת את נשימתה
כי בא אורח.
הסהר מְעַגֵּל את פיו
במין חיוך כל כך חביב
ומסתרק
- "אתה קירח"
אומר הלילה וצוחק.
הלילה הזה...
במהלך השואה
בתקופת המלחמה הורים רבים נאלצו למסור את ילדיהם למחבוא כדי להציל אותם. רחוקים מהוריהם, הילדים ניסו ככל יכולתם להעלות את הזיכרונות הטובים מביתם וממשפחתם כדי שיקלו על געגועיהם.
אורי אורלב ואחיו היו בגטו ורשה בתקופת השואה. בשעות הארוכות שבהן נאלצו לשהות במסתור הם המציאו משחקים שונים כדי להקל על עצמם ולהפחית מעט את הפחד:
"יום אחד המצאתי לעצמי סיפור שהמלחמה, השואה, כל זה לא מתרחש באמת. זה רק חלום שאני חולם. אני בנו של קיסר סין ואבי הקיסר ציווה להעמיד את מיטתי על במה גדולה והושיב סביבי 20 [...] חכמים [...] אבי ציווה עליהם להרדים אותי ולגרום שאחלום את החלום הזה כדי שבבוא היום, כאשר אירש את כיסאו של אבי, אדע כמה רעות המלחמות, מהם הרעב והיתמות, ולא אעשה מלחמות. לסיפור הזה היה ביקוש גדול אצל אחי. כל פעם שקרה משהו, כשנוצר מצב מאיים ומפחיד והיינו נתונים לסכנה מיידית, היה אחי משדל אותי לספר לו את הסיפור..."
מרים עקביא כתבה את זיכרונותיו של יורק, נער צעיר במחבוא:
"רק זכרונות ילדות עוזרים לי להחזיק מעמד... [...] משכיבים אותי במיטה וקוראים לרופא. אבא מקדים לשוב מהעבודה. אני שוכב במיטה, לובש פיג'מה חדשה. נותנים הוראה להכין את המאכלים האהובים עלי. אמא יושבת לידי, מספרת סיפורים, מראה לי תמונות מתוך האלבום. שרה לי. כשאמא שרה – כל השומע אותה נישא לעולמות אחרים. היא שרה על נסיכה של אגדה שגרה בארמון בדולח על הר זכוכית. אמא גם אוהבת לשיר שיר רציני, על מאנקה, נערה פשוטה שעוזבת את הבחור שאוהב אותה והולכת אחרי גביר עשיר. לבסוף, כשאני עייף ומתנמנם, שרה אמא שיר ערש האהוב כל כך על כולנו.
כוכב דולק, יורד הלילה, בּוּבּתי רוצה לישון.
שלבי ידיים, עִצמי עיניים, סיפורי לךְ יהיה חלום.
היֹה היה מלך גדול ולו בת יפיפיה,
וּבגן הם חיו בין שושנים ולא ידעו כל רע.
פתאום גורל אכזר ומר –
כּלב את המלך אכל, את הנסיכה – עכבר.
אל תבכי בּוּבּתי, אגלה לך סוד.
מִשוקולד היה המלך, הנסיכה - מִקרם ורוד.
אני שקט ושלו. שיערב לכלב, שיהנה מהמלך השוקולדי, שגם לעכבר יהיה לבריאות. אין דאגה, אין שום סכנה, הכל מסתדר טוב.
מישהו מטלטל אותי בכוח.
'לקום מהר! כבר בוקר! יוצאים לעבודה'."
ערב מול הגלעד
ביצוע: אריק איינשטיין
מילים: לאה גולדברג
לחן: מיקי גבריאלוב
האילנות כל כך כבדים,
כופף הפרי את הַבַּדים,
זו השעה המרגיעה,
בה נרדמים הילדים.
אל הבקעה מן הגלעד
טלה שחור ורך ירד,
כבשה פועה בוכה בדיר -
זה בנה הקט אשר אבד.
ישוּב טלה אל חיק האם,
ישכב בדיר ויירדם
והכבשה תישק אותו
והיא תקרא אותו בשם.
נסתר הליל בין הַבַּדים
והנביא הגלעדי
יורד דומם אל הבקעה
לחזות בשנת הילדים.
ישוּב טלה...
בילדות האחרת – שיריה וציוריה של חוה וולף
חוה וולף היא ילידת ויז'ניץ, בוקובינה. בהיותה כבת עשר גורשה עם משפחתה לגטאות בטרנסניסטריה, שם סבלו מכפור, מרעב ומתנאי קיום קשים. בשנת 1944 שוחררו חוה ומשפחתה על ידי הצבא האדום, ובשנת 1947 עלתה לארץ במסגרת עליית הנוער. שנים לאחר השואה החלה חוה לצייר ולכתוב שירים וסיפורים שבהם היא מחפשת ומגששת באפלה אחר ילדותה האבודה. בציוריה הצבעוניים היא מתבוננת בעיניה של אותה ילדה רכה בשנים שבהן שרדה את השואה:
הַבַּיִת שֶׁהָיָה
חוה וולף
הִשְׁאַרְתִּי נֵר דּוׁלֵק בַּחַלּוׁן,
וּבֻבָּה בְּפִינַת הַחֶדֶר,
בַּתַּנּוּר הַלֶּחֶם.
עִפָּרוֹן עַל הַשֻּלְחָן
וְכוֹבַע מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת.
בְּגַן תַּפּוּחַ וְאַגָּס וְשׁוֹשָׁן פּוֹרֵחַ
הִשְׁאַרְתִּי חֲלוׁם שֶׁל יַלְדוּת, זִכְרוׁנוׁת
הַמְּאִירִים לִי שְׁבִילִים
בְּנַפְתּוּלֵי הַחַיִּים,
חָזַרְתִּי. הַגֶּשֶׁם בַחַלּוׁן
הַפַּחַד בַלֵּב לָשׁוּב לְאוֹתוֹ בַּיִת
עוֹטֵף אוֹתִי בִּכְאֵב
הַקִּירוֹת הִשְׁחִירוּ, הָיָה קַר וְרֵיק.
הַנֵּר כָּבָה הַבֻּבָּה אֵינֶנָה
הַתַּפּוּחַ נָשַׁר הַשׁוֹשָן נָבַל
וְאֵין בּוֹ חֲלוֹם מֵהֶעָבָר.
בואי אימא
ביצוע: אריק איינשטיין
מילים: לאה נאור
לחן: יוני רכטר
האור מזמן הלך לו,
אל תלכי פתאום גם את.
בואי אימא, בואי אימא,
בואי שבי איתי מעט.
בעצים מכה הרוח,
וידיִיךְ כה חמות.
אל תלכי, ספרי לי אימא
איך באים החלומות.
אם פתאום מלאך יופיע,
אל חדרי יבוא בלאט,
בואי אימא, בואי אימא,
ותראי אותו גם את.
לא, איני פוחד בחושך,
ואיני רועד בכלל.
בואי אימא, בואי אימא,
שבי אתי עד שאגדל.
השירים להשמעה בטקס זה באדיבות אקו"ם - אגודה לקומפוזיטורים, מחברים ומו"לים.
