שאלות נפוצות

• מדוע לעסוק בנושא כל כך רגיש עם ילדים צעירים?
• עד כמה לספר לילדים צעירים?
• מה צריך להיות מקומם של ההקשר ההיסטורי והמושגים ההיסטוריים בהוראת השואה בבתי הספר היסודיים?
• האם יש לי זכות לא לספר לתלמידים בוגרים על הזוועות כהווייתן?
• כיצד אתמודד עם שאלות על אמונה לאור השואה?
• כיצד אתייחס לשאלות קשות של תלמידים צעירים?
• כיצד עלי להתמודד עם הנושא בגן הילדים?
• כיצד ניתן להתמודד עם נושא רגיש זה בכיתות א'-ב'?
• כיצד להתמודד עם נושא השואה בבית הספר היסודי?

מדוע לעסוק בנושא כל כך רגיש עם ילדים צעירים?

מערכת החינוך שוקדת לחנך ילדים החל מן הגיל הצעיר על מורשתו של העם, ההיסטוריה, התרבות ובתוכה החגים, המועדים וימי הזיכרון, כחלק בלתי נפרד מההוויה החינוכית והערכית. העיסוק החינוכי בנושא השואה מהווה נדבך בתהליך זה. העובדה שרבים בתקופת השואה המשיכו לדבוק בערכים יהודיים ואוניברסליים תאפשר מפגש עם ערכים משמעותיים שהנם חלק מאבני היסוד של החברה.
בשל מורכבות הוראת השואה, אנשי חינוך מתחבטים בשאלה כיצד להתמודד עם הנושא בגילאים השונים. המציאות הישראלית מפגישה את הילד כבר מגיל צעיר עם מידע חלקי, ולעתים בלתי מבוקר, על השואה. סקרנותו של הילד מובילה אותו לעתים למקורות מידע שעלולים להעצים את פחדיו, לפרוש בפניו תמונה קטסטרופלית של רוע מוחלט ולצקת בתודעתו עולם מושגים שגוי וסטראוטיפי מפחיד ומאיים אף יותר.
התכנית שלהלן מאפשרת לימוד מבוקר של פרק השואה ומושגי היסוד המלווים אותו, מתוך ההנחה שחשיפה מותאמת על ידי דמות משמעותית בעלת קשר רציף עם התלמיד יכולה לסייע בהימנעות מטראומה והשלכה לא נכונה של המושגים המרכזיים בנושא בגיל הצעיר:

"יש לתת לילדים לדעת, אך לעשות זאת על פי דרכם".
(הפסיכולוג רמי בר גיורא)

עד כמה לספר לילדים צעירים?

מצד אחד קיים אצל המחנך פחד לחשוף את תלמידיו לטראומה, ומהצד השני ישנו לעיתים חשש שאם לא סיפרנו על הרצח בהרחבה, חטאנו לנושא ומעשה לא לימדנו על השואה.
בבחירת התכנים לילדים הצעירים יש לשים לב כי ישנם שתי מטרות בעיסוק החינוכי בנושא. האחד, רצון ליצירת תחושת שייכות היסטורית, ערכית ותרבותית לעם, למדינה ולמורשת ההומניסטית של האדם אשר נושא השואה הוא בעל משמעות רבה בהן. השני, לאפשר לתלמידים להתמודד עם נושא קשה אליו הם חשופים ממילא (ביום השואה ובשיח הציבורי) ולתת פשר למושגים והתרחשויות סביבם. כבכל תהליך חינוכי פדגוגי גם פה נדרשת בחירה מושכלת ואחראית של התכנים שיסופרו ואופן סיפורם בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו" ויש להקפיד שלא לשלב מושגים ותיאורים מפורטים ומזוויעים היכולים לצור טראומה כגון התעללויות, בורות ירי,סלקציות ותאי גזים.
להלן מוצעים עקרונות שיסייעו לאיש החינוך בתהליך זה:

1. התמקדות בסיפורו שלניצול תוך שימת דגש על "עוגנים נפשיים" שיקלו על ההתמודדות. בעזרת המפגש עם דמות מרכזית אחת תיווצר אמפתיה שתאפשר להכיל את הנושא ולהכיר מושגי יסוד ראשוניים. הידיעה שגיבור הסיפור ניצל מוסיפה לתחושת הביטחון.
2. "אור בחושך" – התמקדות בנושאים המדגימים כוחות נפש והתמודדות ערכית, כגון עזרה הדדית, יצירה, חסידי אומות העולם ועוד
3. לימוד בעקבות המודל המתפתח המותאם לגיל התלמידים: היחיד – המשפחה – הקהילה, והדרגתיות בחשיפת סיפור השואה ומרכיביו הקשים בהתאם לגיל.
4. העיסוק החינוכי יתבצע על ידי מורה שיש לו קשר טוב ורציף עם התלמיד לשם יצירת תחושה של הגנה.
5. הימנעות משימוש בסימולציות מכל סוג שהוא.
6. עיבוד רגשי דרך מגוון פעילויות יצירתיות ואחרות. הקניית כלים לביטוי שאינם רק מילוליים כחלק מדרכי ההנגשה והתיווך של הסיפור האישי בחטיבה הצעירה.
7. בגיל זה התלמידים נמצאים בתהליך של עיצוב ובניית עולמם הערכי, חשובעל כן שסיפור השואה יילמד באופן שישתלב בתהליך זה.

מה צריך להיות מקומם של ההקשר ההיסטורי והמושגים ההיסטוריים בהוראת השואה בבתי הספר היסודיים?

תלמידים בשנים הראשונות של בית הספר היסודי לא בשלים מבחינה קוגניטיבית ללמוד תהליכים היסטוריים. עם זאת, חשוב שיוצגו בפני התלמידים מושגים היסטוריים בסיסיים. הצגת המושגים תיעשה בהקשר של סיפורו של ילד ניצול. החשיבות בהצגת המושגים נובעת ממספר סיבות:

1. ילדים נחשפים למושגים שונים ולא יכולים לתת להם פשר. בהעדר תיווך נאות,עלולה סקרנותו של הילד להוביל אותו לחיפושתשובות במקורות מידע שעשויים להעצים את פחדיו, לפרוש בפניו תמונה מעוותת וקטסטרופלית של רוע מוחלט, ולצקת בתודעתו עולם מושגים שגוי וסטריאוטיפי מפחיד ומאיים.
2. הוראת נושא השואה דרך סיפור המנותק לחלוטין ממושגים גיאוגרפיים והיסטוריים, עלולה ליצור רושם מוטעה והבנה לא נכונה, שאיתם יגדל הילד.
3. מחקרים בתחום הוראת ההיסטוריה מצביעים על משמעותו של לימוד מתפתח של מושגים. כאשר הילד פוגש מושגים באופן בסיסי וראשוני הוא יכול, עם השנים, להעמיק את ההבנה שלהם ומשמעותם, בהתאם להתפתחותו הקוגניטיבית. מפגש ראשוני זה נצרך, כדי שבהמשך הלימוד יתקיים תהליך זה של העמקה. לימוד מושגים היסטוריים ייעשה מתוך הסיפור והטקסט המותאם לגיל הילד. הסיפורים, העוסקים בניצולים ובדרכי התמודדות ועזרה בשואה, יהוו עוגן נפשי בתהליך לימוד המושג. עם זאת, יש לעסוק רק במושגים אשר תוכנם לא יוצר טראומה. כך, למשל, אין לעסוק במושגים כמו: תאי גזים, משרפות בורות ירי ועוד בגילים הצעירים.

האם יש לי זכות לא לספר לתלמידים בוגרים על הזוועות כהווייתן?

סיפורי זוועה ותצלומים קשים יכולים ליצור אצל חלק מהתלמידים ריחוק וקושי להתעסק בנושא. אצל תלמידים אחרים, מטבע מאפייני הגיל והסקרנות, עלולים הסיפורים הללו להסיט את העיסוק מהמשמעויות האנושיות של השואה לעצם התיאורים הטכניים המזוויעים, תיאורים שאינם מובילים לשיח חינוכי או ערכי ולא לחיפוש משמעות. יש לתת את הדעת, שגם אם נדמה, כי האימה מחברת ויוצרת עניין ומחויבות לנושא, הרי שמדובר בחיבור ובמחויבות בני חלוף, שכן טראומה משתקת, ואינה מעוררת חשיבה והעמקה, שהם מטרת העיסוק החינוכי בנושא השואה. לצד החובה לספר את שאירע, אנו מחויבים גם בכבוד האדם, ולכן, גם בגילי התיכון יש לכבד לא רק את מותם של הקורבנות, אלא גם את בחירותיהם ודרכי ההתמודדות שלהם כחלק מרכזי מהסיפור, מתוך רצון לתת להם פנים. יש לגשת לספר את סיפורם של מי שהיו הקורבנות של השואהברגישות ובעדינות.
הנימים העדינים, ההתמודדויות היומיומיות, הם שחושפים את הרובד האנושי של הסיפור ביתר שאת.

כיצד אתמודד עם שאלות על אמונה לאור השואה?

שאלות אלו הן מהקשות ביותר, ואין להתעלם מהם. הצגת תפיסות שונות יאפשרו לתלמיד לעצב את תפיסתו מתוך משא ומתן מולן.
להרחבה ראה את מערך השיעור שנכתב על ידי הרב יוחאי רודיק.

כיצד אתייחס לשאלות קשות של תלמידים צעירים?

הפסיכולוגית בת שבע דגן, ניצולת שואה מפולין, כתבה:

"על המחנכת לצפות בתגובות הילד שעה שהיא עוסקת בנושא, להקשיב לשאלותיו, לא לספק יותר מידע מאשר הילד מבקש לקבל, לענות ישירות באופן ברור וכן, לא להסתיר את רגשי הצער והכאב."
 (מתוך: דגן, בת שבע. הגישה הפסיכולוגית חינוכית להוראת נושא השואה בגיל הרך. הד הגן, נ' 473)

על המחנך, אם כך, להוביל את הדיון ברגישות, תוך שהוא מתייחס בכנות לשאלות העולות, ומתוך מטרה ליצור שיח על ערכים והתמודדות.

כיצד עלי להתמודד עם הנושא בגן הילדים?

עקרונות בחשיפת נושא השואה בגני הילדים:

1. העיסוק בנושא יהיה ביום הזיכרון עצמו ובעיתוי הסמוך לו (יום לפני,ובמידת הצורך יום אחרי), מה שיאפשר לילדים לחוות אותו כיום שיש לו פשר ומשמעות.
2. הגננת תבחר דרך מותאמת להצגת הנושא לילדי הגן בהתייחס לכמה ממדים:
   *  שלבי ההתפתחות השונים של הילדים.
   *  הידע שאתו ילדים שונים מגיעים לגן.
   *  היכרותה המעמיקה עם הילדים, אישיותם ורגישויותיהם.
3. הגננת תתווך לילדים את הנושא באופן שיעניק להם תחושת מוגנות.
4. הגננת תשתף את הורי הילדים באשר לדרך ולאמצעים החינוכיים שהיא נוקטת בהם בהכנת הילדים לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובמהלכו.
5. יש להימנע משימוש באמצעים המתבססים על המחשות פיזיות, כגון סימולציות והצגות, שחושפות את הילדים לחוויות של הזדהות, וכן מהצגת תמונות בעלות תכנים מאיימים.

תהליכי תיווך חינוכי: הצפירה ביום הזיכרון והטקס

1. הכנה לצפירה: מתן הסבר לצפירה כסמל ממלכתי לזיכרון קולקטיבי, הכלת הילדים ומגוון רגשותיהם ותגובותיהם. חשוב להציג בפני הילדים כמה מאפיינים מיוחדים ליום זה: סגירת מקומות הבילוי בקניונים, ברדיו השמעת שירים שקטים ועבריים. ביום זה נשמעת צפירה ובעת השמעתה עומדים דום.
2. בעת הצפירה: הגננת והמבוגרים בגן יהוו מודל לעמידת דום. יוצע לילדים להצטרף לעמידה, אך אין לצפות מילדים צעירים לעמוד לאורכה או לבט אעצבות. חשוב להבהיר לילדים כי אין הכוונה לשנות את שגרת היום: "לפני הצפירה ואחריה אנו ננהג בגן כרגיל".
3. בעקבות הצפירה: ניתן להציג לילדים נר זיכרון כסמל מאחד נוסף. הגננת, בהתאמה לקבוצת הילדים, תחליט אם לערוך טקס קצר של הדלקת הנר (בגני חובה בלבד).

הצעה למבנה שיחה עם הילדים לקראת יום השואה והגבורה ובמהלכו:
בפתיחה ניתן להסביר לילדים כי היום הוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה. יום זיכרון הוא יום שבו רוצים להזכיר לכל האנשים תקופה שהייתה לפני הרבה שנים (חשוב להבהיר כי תקופה זו הייתה עוד בטרם נולדו הילדים והוריהם), שקרו בה אירועים עצובים. יודגש הריחוק: "זה קרה בארצות רחוקות". באותה תקופה, אנשים (שניתן להגדירם בשם "נאצים", אם הגננת הבחינה שהילדים משתמשים במושג זה) עשו מעשים חמורים כלפי היהודים, ולזה אנו קוראים "שואה" (הגדרת המילה "שואה"כאסון גדול, משהו רע מאוד). במהלך השיחה חשוב לתאר אתגבורת היהודים באותה תקופה בדוגמאות, כגון "גם כשלאנשים היה מעט מאוד אוכל, הם נתנו ממנו לאחרים. הם גם עזרו זה לזה ושמרו על תקווה". חשוב להוסיף ולהדגיש כי בתקופה זו היו גם אנשים שאינם יהודים שעזרו ליהודים.

להרחבה על העיסוק החינוכי בנושא השואה בגני הילדים:
יום הזיכרון לשואה ולגבורה בגן הילדים, אורה גולדהירש, פסיכולוגית התפתחותית, האגף לחינוך קדם יסודי
על ימי זיכרון בגן:
הטקס והזיכרון בגיל הרך, שרה תאומים, מפקחת ארצית על גני ילדים בחינוך הממלכתי-דתי (בגמלאות)

כיצד ניתן להתמודד עם נושא רגיש זה בכיתות א'-ב'?

הוראת השואה בכיתות א'–ב' תכלול לימוד מבוקר של פרק השואה מתוך ההנחה שחשיפה מותאמת ומבוקרת יכולה להגן מפני טראומה ולמנוע השלכה לא נכונה של המושגים המרכזיים בנושא. בכיתות אלו חשוב להתמקד בסיפורו של היחיד תוך שימת דגש על "עוגנים נפשיים" שיקלו על ההתמודדות. בעזרת המפגש עם דמות מרכזית אחת תיווצר אמפתיה שתאפשר להכיל את הנושא ולהכיר מושגי יסוד ראשוניים.
כדי להגיע אל המשמעויות הערכיות ויחד עם זאת לא להציג מציאות מאיימת שאין ממנה מוצא, מוצע לטוות עם הילדים את הסיפורים האנושיים; להכיר מחד גיסא את מה שאבד – קהילות, משפחות, אנשים, נכסי תרבות, תפיסות ודעות – ומאידך גיסא להכיר סיפורי התמודדות, גבורה והצלה.
תוך כדי העיסוק בסיפורים האנושיים ייחשפו התלמידים למושגי יסוד הקשורים בשואה, כגון גטו או טלאי צהוב, ותהיה להם ההזדמנות לשאול, להציף חששות ולהקשיב להסברים מבוקרים ומותאמים לגילם.
על פי התכנית הספירלית, בשנים הבאות, כאשר היכולת של התלמידים להכיל סיפור בעל מספר דמויות רב יותר ואירועים רבי משמעות תתרחב, המוקד יהיה סיפורה של המשפחה עם מגוון רחב יותר של דמויות, גורלות שונים ומארג יחסים.

דגשים בהוראת הנושא:

• לשם יצירת תחושת ביטחון, וכדי להבטיח רצף חינוכי וערכי, התהליך יובל על ידי מחנכים בעלי קשר משמעותי וקבוע עם התלמידים. מחנכת הכיתה בכיתות א–ב היא דמות משמעותית עבור הילדים. היא מהווה עבורם מקור לביטחון, לליווי ולתמיכה.
• יש להימנע מסימולציות, הדמיות ותיאורים גרפיים.
• לא מומלץ כי תלמידי החטיבה הצעירה ישתתפו בטקס הכללי אשר תכניו מותאמים בדרך כלל לתלמידים בוגרים יותר.

כיצד להתמודד עם נושא השואה בבית הספר היסודי?

בשל מורכבות הוראת השואה, אנשי חינוך מתחבטים בשאלה כיצד להתמודד עם הנושא בגילאים השונים. המציאות הישראלית מפגישה את הילד כבר מגיל צעיר עם מידע חלקי, ולעתים בלתי מבוקר, על השואה. סקרנותו של הילד מובילה אותו לעתים למקורות מידע שעלולים להעצים את פחדיו, לפרוש בפניו תמונה קטסטרופלית של רוע מוחלט ולצקת בתודעתו עולם מושגים שגוי וסטראוטיפי מפחיד ומאיים אף יותר.
התכנית שלהלן מאפשרת לימוד מבוקר של פרק השואה ומושגי היסוד המלווים אותו, מתוך ההנחה שחשיפה מותאמת על ידי דמות משמעותית בעלת קשר רציף עם התלמיד יכולה לסייע בהימנעות מטראומה והשלכה לא נכונה של המושגים המרכזיים בנושא בגיל הצעיר:
"יש לתת לילדים לדעת, אך לעשות זאת על פי דרכם".

מטרות אופרטיביות לבית הספר היסודי:

• יצירת תחושת שייכות היסטורית, ערכית ותרבותית לעם, למדינה ולמורשת ההומניסטית של האדם.
• ביסוס זיקהלפרק משמעותי בעבר של עם ישראל באופן בונה,באמצעות התמקדות בתכנים קונקרטיים בהירים ומעובדים בהתאם לגיל הילדים.
• הקניית כלים קוגניטיביים ורגשיים להתמודדות עם נושא השואה.
• בירור מושגי יסוד על אודות השואה בהלימה לגיל.
• הקניית ערכים יהודיים ואוניברסליים.