חדש במרפ"ד תשע"ז (קיץ 2017)

זיכרונות

בארץ יער וצלמוות, נערה יהודייה בשורות הפרטיזנים
מאת שרה (לוסטיגמן) אומלינסקי, כתב: יוסי מילוא 
יד ושם, 2016

"רצתי בכל כוחי בין העצים עד שהגעתי לקרחת יער קטנה ועמדתי שם באפיסת כוחות ובקוצר נשימה. פתאום שמעתי רשרוש בין העלים, ואל הקרחת נכנסה איילה ונעצרה בבהלה מטרים אחדים ממני. רגע אחד עמדנו שם ונעצנו מבט זו בזו. עיניים חומות ענקיות הסתכלו בי בלי למצמץ. כן, אמרתי לה בלִבי, אני מבינה אותך, אל תפחדי ממני, גם אני חיה נרדפת..."

כבת חמש עשרה הייתה שרה לוּסטיגמן כשכבשו הנאצים את עיירת הולדתה ולוֹדָוָוה בחבל לוּבּלין שבפולין, ובבת אחת התנפץ לרסיסים כל עולמה ועתידה נצבע בשחור קודר. בארץ יער וצלמוות הוא סיפור התבגרות בתוך אימי השואה, התבגרות מזורזת, כפויה, אלימה וספוגת כאב. ארבע שנים לאחר מכן, לאחר שאיבדה את כל משפחתה באקציות, לאחר עבודת הכפייה ומחנה העבודה, קבוצת הפרטיזנים היהודים ממערב לנהר בּוּג ויחידת הפרטיזנים הסובייטים ביערות פּוֹלֵסיה, ולאחר השחרור בווֹהלין ותלאות השיבה הממושכת הביתה – לאחר כל אלה יצאה שרה והיא אישה צעירה, בוגרת בעל כורחה, נשואה, אוהבת וכל עתידה לפניה. על סיפורה של שרה נוסף סיפורו של בעלה, מיכאל (מישה) אוֹמֶלינסקי, יליד בּרֶסט ליטוֹבסק. גם הוא ניצל בדרך נס מן ההשמדה ומאז עשה כל מה שביכולתו כדי להגיע אל הפרטיזנים שביערות. לאחר הרפתקאות מסמרות שׂער התקבל לקבוצת פרטיזנים ביערות פּוֹלֵסיה שבבֵּלָרוּס של ימינו והיה לפרטיזן לוחם ונועז. שם, ביערות, נפגשו שני הצעירים ושם נקשר גורלם. סיפורם המרשים של שרה ומיכאל משתלב בתיאור העובדות ההיסטוריות של המקום והתקופה ומציג מבט מבפנים של צעירים שהתמודדו באומץ ובנחישות עם מכשולים ואסונות ויכלו להם.

התעוררתי משריקת הקטר. קורותיו של נער יהודי בגטו לבוב ובמסתור בווארשה
מאת דב ויסברג 
יד ושם, 2016

ב-22 בדצמבר 1942, בהיותו בן שלוש-עשרה, השתנו שמו וזהותו של דב כשקיבל תעודות מזויפות על שם נער פולני, יוזף בָּלִיצקי, והוא יצא למסע של בריחה והישרדות. חייו ניצלו בזכות תושייתו, אומץ לבו, מסירותה ואהבתה של המשפחה המורחבת ובסיוע הפולנים שמצאו לו מקומות מסתור אגב סיכון חייהם. באוקטובר 1944, עם כישלון המרד הפולני, גורש דב מוורשה עם שאר תושבי העיר. הוא נשלח למחנה המעבר בפּרוּשקוֹב שהיה תחנתו הראשונה בתור פליט פולני. במשך שנה נוספת חי דב בבתי פולנים עד המקלט האחרון בבית חסידת אומות העולם סטניסלווה ויאֶצ'ורֶק. הספר נכתב עשרות שנים לאחר האירועים אך זיכרונו יוצא הדופן של המספר מוליך אותנו ברחובות ובשכונות, בערים, בעיירות ובכפרים של פולין שבהם חי, נדד, התחבא ושרד עד האיחוד עם דודתו ומשפחתה אחרי שחרור פולין. בסיפורו האישי של דב נשזרים גם סיפורי בני משפחתו המורחבת, סיפורם של שכנים וידידים, וכך נפרשת תמונה רחבה של גורל יהודי פולין בתקופת השואה. דב ויסברג עלה לישראל ב-1950, הגשים את חלומו והשלים את לימודי הרפואה. הוא כיהן בתור פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב וניהל את המחלקה לכירורגיה כללית וכירורגיה של בית החזה בבית החולים שמואל הרופא ובמרכז הרפואי על שם וולפסון.

אהבת הגורל. שבעה חיבורים על ברגן בלזן
מאת אבל י' הרצברג 
יד ושם, 2016

שבעת החיבורים הכלולים בספר אהבת הגורל נכתבו במהלך השנה הראשונה מסוף מלחמת העולם השנייה. המחבר מוסר תיאור נאמן של החיים במחנה ברגן−בלזן, הוא מיטיב לאפיין טיפוסים אנושיים מהצד הגרמני וגם מהצד היהודי, ועושה זאת אגב התייחסות לאנשים ממשיים שפגש במחנה. בתור אסיר מן המניין אבל הרצברג — שעוד לפני המלחמה נודע בתור עורך דין, עיתונאי, פובליציסט והוגה הדעות — מנתח את אופיים של אנשי הס"ס ושל הנאציזם בכלל. הוא גם סבר שמעשים דומים לאלה שבוצעו תחת השלטון הנאצי עלולים להתרחש בכל חברה. בספר אהבת הגורל הרצברג משתף את הקורא בהגותו הייחודית על אודות גורלו של העם היהודי בתקופת השואה ולאורך ההיסטוריה כולה.

חששנו פן נתפוגג
מאת צ'רנה ברקוביץ' 
יד ושם, 2016

צֶ'רנה ברקוביץ' נשלחה עם בעלה, בתה והוריה המבוגרים ועם קהילתה מקימפּוּלוּנג שבדרום בוקובינה לגטו שַרגוֹרוֹד שבטרנסניסטריה. שנתיים וחצי חיה צֶ'רנה בצלה של סכנת חיים מוחשית ומתמדת, ואף-על-פי-כן מצאה בקרבה את עוז הרוח לכתוב ביומנה מדי פעם בפעם. בכתיבתה המרתקת ובתיאוריה העשירים ציירה במילים את ביעותי הגירוש לארץ הגזרה והמוות טרנסניסטריה ואת החיים בגטו שַרגוֹרוֹד במלוא עליבותם, את ההתמודדות עם הרעב ועם תנאי המחיה הקשים, את המלחמה על חייהם של יקיריה שחלו בטיפוס, את האבל הכבד על מות אביה, את שרירות לבם של השלטונות הרומניים ואת העמידה העיקשת שלה למול כל המוראות האלה. וילי, בנה של צֶ'רנה, הצליח לעלות לארץ-ישראל לפני גזרת הגירוש. כמה אגרות עוד הגיעו אליו משַרגוֹרוֹד, אבל הקשר ניתק. המחשבה שהוא חי חיים שלווים בשעה שמשפחתו סובלת הניעה אותו להתגייס לצבא הבריטי. וילי שימש נהג בפלוגת הובלה ארץ-ישראלית ונמנה עם הכוחות של בעלות הברית שנחתו בחופי איטליה. רק חודשים ארוכים לאחר סיום המלחמה נודע לו שמשפחתו שרדה את זוועות טרנסניסטריה ושבה בשלום לביתה. במסע רצוף תלאות וסכנות הצליח וילי לבקר בבית ילדותו ולהיווכח ששלום להוריו, לאחותו ולסבתו. פרקים מזיכרונותיו של וילי, שירש מאמו את תשוקת הכתיבה, וכן מבחר מן המכתבים שכתבו בני המשפחה זה לזה, משלימים את יומנה של צֶ'רנה לכלל סיפור על משפחה אחת מקימפּוּלוּנג ששרדה את אימי השואה ברומניה.

ביוגרפיה

חורט בזיכרון
מאת יצחק ארד 
יד ושם, 2016

יצחק ארד נולד בסוויינציאן שבליטא, וכילד עבר עם משפחתו לוורשה. לאחר כיבוש העיר הוא ואחותו הבריחו את הגבול חזרה לסוויינציאן. לאחר חודשי נדודים בעיירות ויערות ביילורוסיה הצטרף לפרטיזנים. בדצמבר 1945 עלה ארד ארצה ולחם במלחמות ישראל, ובשנים האחרונות לשירותו הצבאי כיהן בתור קצין חינוך ראשי. ד"ר ארד מונה ליו"ר הנהלת יד ושם, ולאחר פרישתו המשיך לפעול במחקר ובייעוץ מדעי. ספריו על חורבנה של יהדות וילנה, שואת יהודי ברית המועצות ופולין ומחנות ההשמדה הראשונים זכו לשבחים ותורגמו לשפות שונות. "זיכרונם של בני משפחתי שנרצחו וחברַי לנשק שנפלו בקרב ביערות מזרח אירופה וכאן בארץ מלווה אותי לאורך חיי," כותב ארד.

"אני רואה לעצמי חובה לספר לדור הצעיר, בהווה ובעתיד, על אנשים ומאורעות שראו עינַי ואותם חוויתי. עבורי היתה זו מציאות. עבורם זו היסטוריה ומורשת, שעל הדור הצעיר להכירה למען עתידו."

יהדות

משפטיך תהום רבה, תגובות הגותיות אורתודוכסיות לשואה
מאת גרשון גרינברג ואסף ידידיה (עורכים) 
הוצאת מוסד הרב קוק, 2016

המחשבה הדתית היהודית המשיכה להתקיים גם בשואה ולא איבדה מחיוניותה. מטרתו של חיבור זה היא לתת לקהל הקורא עברית גישה ישירה למקורות טקסטואליים מייצגים, שמהם אפשר ללמוד על דרכי ההתמודדות המגוונות של ההגות היהודית האורתודוקסית עם השואה. מקורות אלו הם מענה לדעה השגויה כי לא התקיים שיח דתי בעיצומם של ימי השואה ואחריה.
החיבור שלפנינו הוא אנתולוגיה הכוללת חמש עשרה תגובות של רבנים לשואה. מקצתן נכתבו בימי ההשמדה, ואחרות נכתבו כשלושה עשורים לאחר תום המלחמה. מבנה האנתולוגיה איננו תמטי, והתגובות מובאות לפי האסכולות האורתודוקסיות השונות. בכל אסכולה השתדלנו להביא תגובה בת הזמן ותגובה מאוחרת יותר. האסכולות הן: האורתודוקסיה ההונגרית מבית מדרשו של החת"ם סופר, החסידות, תנועת המוסר, הנאו־אורתודוקסיה הגרמנית, הציונות־הדתית והאורתודוקסיה האנטי־ציונית. לכל אסכולה הוקדם מבוא קצר המתאר את מאפייניה בשנים שקדמו לשואה ואת התמודדותה עם שאלות על מהות הרע בעולם, בעיית "צדיק ורע לו" ונושא הגלות והגאולה.

דרשות משנות הזעם. דרשות האדמו"ר מפיאסצנה בגטו ורשה, ת"ש-תש"ב (2 כרכים)
מאת רבי קלונימוס קלמיש שפירא, עורך: דניאל רייזר 
הוצאת המכללה האקדמית הרצוג - רשות המחקר, האיגוד העולמי למדעי היהדות, יד ושם, 2016

הספר מביא את דרשותיו של האדמו"ר מפיאסצנה שנדרשו במהלך שנות השואה (ת"ש-תש"ב) בגטו ורשה, על פי כתב ידו אשר שמור במכון היהודי ההיסטורי בוורשה. קובץ הדרשות, אשר נמסר לארכיון המחתרתי עונג שבת, פוענח מחדש ורואה אור באופן מדויק בתוספת מבוא, ציוני מקורות, הערות רבות ובהשוואה למהדורות קודמות. האדמו"ר הגיה את דרשותיו מספר פעמים, מחק והוסיף, וצירף הערות בגוף הדרשות ובשולי הגיליון. המהדורה הזו עוקבת אחר השינויים הללו ומציגה את שכבותיהם השונות.

כרך א': מהדורה מדויקת על פי כתב יד המחבר בצירוף מבוא, הערות וציון מקורות. כרך ב': מהדורת פקסימיליה בצירוף תעתיק מדויק.

היסטוריה

מקרח ברא אותו
מאת תמר קטקו 
הוצאת רסלינג, 2016

הספר מקרח ברא אותו מציג לראשונה טקסטים מקוריים מספרי לימוד נאציים שהוצאו לאור בין השנים 1933-1945, תוך כדי ניסיון לפענח את משמעותם, כוח השפעתם המאגית והפסיכולוגית וסוד הצלחתו של הנאציזם על בסיס תוכנם המגויס והמגמתי. זהו ניסיון להבין את תהליך כישופם של מיליוני גרמנים, להסביר כיצד נרתמו מיטב ההיסטוריונים, הפילוסופים, המדענים והאמנים למימוש תוכנית החינוך מחדש של ההנהגה הנאצית. הספר, אשר חושף את כוחן של שיטות הוראה וחינוך בסביבה פנטית ולאומנית, נועד לטלטל את המכחישים והמתכחשים, לזעזע את האדישים ואת המקלים ראש באמונות אזוטריות שהופכות לשפות פוליטיות. בניתוח טקסטואלי יוצא דופן מראה המחברת איך נשזרה תיאוריה פאגאנית וגזענית בתוכניות הלימודים של הרייך השלישי על אודות מוצאו של העם הגרמני, לצד הצגת כוחו של הכתב הרוּני ותכונותיו של העל-אדם הארי.

הנאציזם, כדיו שחור, התפשט לאיטו, נספג, חלחל בתודעה וקידש כל אמצעי להכתים את ראייתם של מאמיניו; הוא רוקן אותם מתבונתם ומהכרתם השכלית, כלא אותם באזיקי צייתנות, מנע מהם כל ערעור וספק, החריב את טבעם האנושי ושדד את שיקול דעתם עד כדי התמכרות טוטלית לפולחן הדם, הקורבן והשררה. כמו כן, המחברת מעלה תהיות ביחס ל"היום שאחרי": מה עלה בגורלם של מיליוני הספרים הנאציים ובתי הספר המיוחדים שנבנו? האם אפשר בכלל למחוק את כל זה, כך לפתע, בתום המלחמה ובשנים אחר כך?

התקפות הנאצים על התלמוד
מאת אסף ידידיה 
הוצאת יד ושם, 2016

מחקר זה בוחן את ההתקפות הנאציות על התלמוד ועל טקסטים רבניים נוספים בהשוואה להתקפות דומות בתקופות מוקדמות יותר. הדוברים הנאצים אמנם לא הונעו כקודמיהם מן הרצון שהיהודים ימירו את דתם, וההתקפות על התלמוד היו נדבך בתכנית הגזענית נגד היהודים שנועדה לחסלם כליל, אך אין להתעלם מהמשקעים נגד הדת היהודית שניכרו בהתייחסותם אל התלמוד. מאידך בוחן המחקר את התגובות האפולוגטיות של היהודים בגרמניה ובאוסטריה להתקפות הללו בהשוואה לאפולוגטיקה בתקופות מוקדמות יותר ותוך הבחנה בין התגובות האורתודוקסיות לתגובותיה של האגודה המרכזית של בני האמונה היהודית.

ציד היהודים, בגידה ורצח בפולין בימי הכיבוש הגרמני
מאת יאן גרבובסקי 
הוצאת יד ושם, 2016

צֵיד יהודים – juden jagd - היה המונח הגרמני לחיפושים המאורגנים אחר יהודים ששרדו את חיסול הגטאות ואת הגירושים למחנות המוות בפולין ב 1942 וניסו למצוא מסתור אצל שכניהם הלא יהודים. צֵיד היהודים, מחקרו המיקרו היסטורי החודר של יאן גרבּוֹבסקי, מספר על צֵיד היהודים בדוֹמבּרוֹבה טַרנוֹבסקה, נפה כפרית בדרום מזרח פולין, שרוב היהודים המסתתרים בה נרצחו עקב בגידתם של שכניהם. על סמך תיעוד ממקורות פולניים, יהודיים וגרמניים מזמן המלחמה ואחריה, גרבּוֹבסקי מתעד את מעורבותה של האוכלוסייה הפולנית המקומית בהסגרתם וברציחתם של היהודים שביקשו את עזרתם. על ידי שחזור מדוקדק של האירועים הדיון הזה בגורלם של יהודים יחידים שופך אור על יחסי יהודים-פולנים באזורי הכפר בגנרל גוברנמן, על מאבקי ההישרדות של היהודים באזורים הללו ועל נסיבות מותם - היבט לא ידוע כל כך של השואה בפולין. הספר צֵיד היהודים במקורו האנגלי זכה ב 2014 בפרס הבין לאומי של יד ושם לספר מחקר על השואה ע"ש אברהם מאיר שוורצבאום.

עולם ללא יהודים, הדמיון הנאצי - מרדיפות לרצח עם
מאת אלון קונפינו 
הוצאת אסיה, יד ושם, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2017

מה לאמיתו של דבר גרם לנאצים לשרוף ספרי תורה בכל רחבי גרמניה ב-9 בנובמבר 1938? בספר זה, המסתמך על שורה של ארכיונים, אלון קונפינו מציע פרשנות מעמיקה חדשה לשואה. קונפינו משרטט את הסיפורים שנאצים וגרמנים אחרים סיפרו לעצמם על עצמם, על המקום שממנו באו ועל המקום שפניהם מועדות אליו, וחושף כיצד הובילו הסיפורים הללו למסקנה כי לצורך כינונה של ציוויליזציה נאצית חדשה יש לבער את היהודים תחילה. בעיני הנאצים, היהודים סימלו מקורות היסטוריים של רשע – מן התורה עד לקפיטליזם ולבולשביזם המודרניים – ויש לעקור אותם מן השורש כדי לכונן ציוויליזציה חפה מחוב ליהודים. מהותה של השואה, היתה ניסיון השתלטות על ההיסטוריה ועל הזיכרון של גרמניה ואירופה, של היהדות והנצרות. בדמיון הנאצי, נתפסה השמדת היהודים כמעשה בראשית. משעה שהגרמנים דמיינו עולם עתידי ללא יהודים - ניתן היה להעלות על הדעת ולהצדיק מעשי רדיפה והשמדה. לפיכך אין לראות בשואה מאורע בלתי נתפס שאין להבינו; להפך, היא היתה מובנת. כך בנו הגרמנים את זהותם תוך טוויית סיפורים המתבססים על עובדות, המצאות, שקרים ודמיון. סיפורים מעניקים חיים, וסיפורים גם הורגים.

מרד באושוויץ. התקוממות הזונדרקומנדו בתאי הגזים, 7 באוקטובר 1944
מאת גדעון גרייף ואיתמר לוין 
הוצאת ידיעות ספרים, 2017

ב–7 באוקטובר 1944 התחולל המרד היחיד בתולדות מחנה אושוויץ–בירקנאו, בית החרושת למוות הגדול והנורא ביותר שידעה האנושות. ולא סתם במחנה אושוויץ–בירקנאו, אלא בלב של פס הייצור: בתאי הגזים. ולא סתם בתאי הגזים, אלא בידי האומללים שבאומללים, המדוכאים שבמדוכאים: אנשי הזונדרקומנדו. מהרגע שבו הושלכה האבן הראשונה על אנשי הס"ס ועד לרגע שבו נשרפה גופתו של אחרון המתקוממים חלפו רק כתריסר שעות. אלא שאת מרד הזונדרקומנדו אין למדוד על פי אמות מידה רגילות. בפלנטת המוות הזאת, שבה שמות הומרו במספרים ובני אדם נהפכו לאפר, מזדהר המרד באור יקרות מעל להבות המשרפות. במקום שבו תוחלת החיים נמדדה בימים וערכם של חיי אדם היה אפסי, המרד הזה הוא ניצחונה של הרוח על מי שקידשו את הגוף, ניצחונו של המוסר האנושי על מי שאיבדו צלם אנוש.

למרות ייחודו וחשיבותו של מרד הזונדרקומנדו, הוא טרם זכה למקום הראוי לו בתודעת הציבור ובספרות המחקר – ואת החלל משלים הספר מרד באושוויץ. הספר מבוסס על עשרות רבות של עדויות שמסרו אנשי הזונדרקומנדו ואסירים אחרים, כולל מסמכים שנרשמו בזמן אמת ועדויות שנכתבו זמן קצר מאוד לאחר תום המלחמה. מארג המסמכים והעדויות יוצר תמונה מפורטת ומהימנה של המרד, של האירועים שקדמו לו ושל מה שהתרחש בעקבותיו.

חינוך

השואה שעת חינוך
מאת שרון גבע 
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017

עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה פורסם מאמרו המטלטל של פרופ' יהודה אלקנה, "בזכות השכחה", שבו קרא למדינת ישראל לשכוח את השואה ולהביט קדימה אל עתידה. אלא שעל סף התבגרותו של הדור הרביעי לשואה, דומה שישראל מעדיפה להישמע לציוויו של המשורר אברהם שלונסקי, "דבר לא לשכוח – עד דור עשירי", מבלי להשתהות לרגע ולשאול: מה כבר שכחנו ועלינו לזכור, ומהו הדבר שעל הדור הבא ללמוד כדי לא לשכוח?
ספר זה עוסק בהוראת השואה כנושא מרכזי בהוויה הישראלית ומציע כיוונים חינוכיים חדשים ומקוריים בתחום. ביסודו קריאה אמיצה לחלץ את נושא השואה מרחבת הטקס בחצר בית הספר או באתר ההנצחה ולהפוך אותו נושא לדיונים ביקורתיים, ערניים ואמיצים בכיתה. כותבי הספר רואים בהוראת השואה דרך ואמצעי לקידום סובלנות, לצמצום גזענות ולאהבת אדם. ספר ייחודי ופורץ דרך זה הוא פרי עבודתה של קבוצת מחקר בנושא חינוך ושואה במכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים.

ספרות

רשימת האימהות
מאת גלי מיר תיבון 
הוצאת עם עובד, 2017

מצד אחד של השולחן חוקר נחוש לגלות את האמת, ומצד אחר שניים שנחקרים על אשמה אחת נוראה: שליחת מאות אימהות יהודיות עם ילדיהן הקטנים לכליאה בבסיס צבאי נטוש, בלי אוכל ומים ובלי יכולת לצאת. שומרים הוצבו מחוץ לדלתות הנעולות וסירבו לפתוח אותן.
זה אחר זה משמיעים שני הנחקרים את תשובותיהם, מגיבים האחד על דברי האחר, נפתחים ומודים או מסתירים ומשקרים: לחוקר, ולא פחות מזה לעצמם. איש מהם אינו נקי כפיים, איש מהם אינו פושע; בנסיבות שפעלו בהן, אולי אין אדם בעולם שיישאר טהור. גם קולותיהן של שלוש אימהות נשמעים כאן – מתוך אימת העקירה ומלחמת ההישרדות שהכול מותר בה – וגם קולה של ילדה אחת שעוברת מה ששום ילד בעולם אינו אמור לעבור.
על מלחמת העולם השנייה כבר כתבו רבים, וגלי מיר־תיבון, בספר ראשון, מאירה באומץ מזווית לא שגרתית את אחת מפינותיה האפלות ביותר. בירור נוקב נערך כאן, נחרץ ומכמיר לב כאחד, והוא אינו תחום בתוך חדר החקירות אלא מתרחב ומעמיק צעד אחר צעד אל תוך נפש האדם – על הטוב ועל הרע שבה ועל המאבק בין שני אלה.

ילדים

חנות הגלידה של פרנצ'סקו טירלי
מאת תמר מאיר 
הוצאת כתר, 2017

בילדותו, באיטליה של תחילת המאה העשרים, פרנצ'סקו טירלי ביקר פעם אחת ביום לפחות בחנות הגלידה של הדוד שלו. על שאלתו הקבועה של הדוד - 'אגוזים או לימון? תות או קינמון? שוקולד או מרמלד?' - הוא ענה תמיד באותן מילים: 'לא משנה הסדר'. כשהתבגר עזב פרנצ'סקו את מולדתו ועבר לבודפשט שבהונגריה. שם, כחובב מושבע של גלידה, פתח גלידריה משלו והצליח למכור להונגרים, חסידי הגומבוץ, הקיורטוש והבלינצ'ס, גלידה איטלקית משובחת. אחד מלקוחותיו הקבועים היה הילד פטר מאייר, שבכל יום מצא סיבה לעבור ליד הגלידריה. במשך הזמן נקשרה חיבה בין הילד היהודי למוכר הגלידה האיטלקי. ואז פרצה המלחמה.

מתוך האפילה (קומיקס)
מאת ג'קי ירחי 
הוצאת ספרית בית אל, 2016

אפריל 1943. אמסטרדם, בירת הולנד.רבקה כהנא לבית ויסברג, תינוקת יהודייה בת שישה שבועות, נמסרת לאישה הולנדית, יט דה יונג בתקווה שתסתיר אותה ובכך תציל את חייה. את התכנית להסתיר אותה ואת הוריה, בנו (פנחס) ואלזה (אסתר) ויסברג, יזמה וביצעה פעילת המחתרת ההולנדית, סיטייה בומר.

שנתיים וחצי לאחר מכן, עם סיום המלחמה, יוצאים היהודים בכל רחבי אירופה ממקומות המחבוא. מי שרד? מי הלך לבלי שוב? האם תחזור רבקה לחיק הוריה?

פרוזדור בין יערות (קומיקס)
מאת עדי דוד 
הוצאת בית המלמדים, 2017

ציון מבקש להתוודע אל יוצרת הסדרת הספרים שבהם הוא מככב. הכרות אתה ועם העבר של משפחתה מפגיש אותו עם הקהילה היהודיות בהולנד, עם גורלם של היהודים באירופה בתקופת השואה, עם ניסי הצלה הפלאיים ועם אנשים שגדולתם מתגלה דוקא בזמנים קשים. באיזו דרך הגיע ספר התורה הקטן של דוד שמעון לחלל? אלו עוד חפצים מוזרים לקח הרב שמעון למחנה? כיצד הפך פינקס קבלות ישן לתנ"ך מאויר? איך אנשים שלא הכירו קודם, הפכו למשפחה גדולה, ואיך כל זה הופך את כולנו לאחים?

כל זאת ועוד -בספר שלפניכם.