יהודי ויסבאדן (גרמניה) מליל הבדולח ועד חיסול הקהילה

אחרי ליל הבדולח עברה עבודת הסעד בוויסבאדן (Wiesbaden) לידי הנציגות הארצית של יהודי גרמניה. תפילה בציבור נמשכה בבית הספר היהודי שלא נפגע, ומאוחר יותר התקיימה בבית הכנסת האורתודוקסי. במאי 1939 נותרו בוויסבאדן 1,225 יהודים – פחות ממחצית מהיהודים שהיו בעיר ב-1933 – ועוד מאות יהודים חסרי דת, מומרים ויהודים למחצה או לרביע, תוצאת נישואי תערובת שהיו נפוצים בוויסבאדן בתחילת המאה ה-20.

הכנות לגירוש יהודי ויסבאדן והסביבה, סוף אוגוסט 1942. יהודים בחצר בית הכנסת האורתודוקסי בפרידריכשטרסה עומדים בתור לרישום.

על צווארם של המיועדים לגירוש שלט ועליו פרטיהם האישיים. היה עליהם להתייצב עם חפציהם בחצר בית הכנסת עד יום שבת, 29 באוגוסט, בשעה אחת בצהרים.

יד ושם, ארכיון התצלומים, 1046/16
את התצלום צילם שוטר גרמני בסתר.

יד ושם, ארכיון התצלומים, 1046/17

יהודים מרוכזים בבית הכנסת האורתודוקסי בוויסבאדן, סוף אוגוסט 1942.

בין 27 ל-29 באוגוסט 1942 רוכזו בבית הכנסת כ-600 יהודים, חלקם הגדול זקנים ותשושים. היו אלה יהודים מקהילת ויסבאדן ומקהילות הסביבה. בבוקר 29 באוגוסט 1942 הועברו היהודים לתחנת הרכבת בעיר וגורשו לפרנקפורט, ומשם גורשו ב-1 בספטמבר 1942 לגטו טרזין. כמעט כולם נרצחו לאחר מכן באושוויץ.

יד ושם, ארכיון התצלומים, 1046/14

29 באוגוסט 1942, יהודים מגיעים לתחנת הרכבת בוויסבאדן לקראת גירושם.

באותו היום גורשו היהודים לפרנקפורט וב-1 בספטמבר 1942 גורשו משם לגטו טרזין. כמעט כולם נרצחו לאחר מכן באושוויץ.

יד ושם, ארכיון התצלומים, 1046/6

29 באוגוסט 1942, יהודים מגיעים לתחנת הרכבת בוויסבאדן לקראת גירושם.

באותו היום גורשו היהודים לפרנקפורט וב-1 בספטמבר 1942 גורשו משם לגטו טרזין. כמעט כולם נרצחו לאחר מכן באושוויץ.

יד ושם, ארכיון התצלומים, 1046/8

29 באוגוסט 1942, יהודים מגיעים לתחנת הרכבת בוויסבאדן לקראת גירושם.

באותו היום גורשו היהודים לפרנקפורט וב-1 בספטמבר 1942 גורשו משם לגטו טרזין. כמעט כולם נרצחו לאחר מכן באושוויץ.

יד ושם, ארכיון התצלומים, 3705/23

29 באוגוסט 1942, יהודים מגיעים לתחנת הרכבת בוויסבאדן לקראת גירושם.

באותו היום גורשו היהודים לפרנקפורט וב-1 בספטמבר 1942 גורשו משם לגטו טרזין. כמעט כולם נרצחו לאחר מכן באושוויץ.

יד ושם, ארכיון התצלומים, 1046/4

29 באוגוסט 1942, יהודים מגיעים לתחנת הרכבת בוויסבאדן לקראת גירושם.

באותו היום גורשו היהודים לפרנקפורט וב-1 בספטמבר 1942 גורשו משם לגטו טרזין. כמעט כולם נרצחו לאחר מכן באושוויץ.

יד ושם, ארכיון התצלומים, 1046/7

29 באוגוסט 1942, יהודים מגיעים לתחנת הרכבת בוויסבאדן לקראת גירושם.

באותו היום גורשו היהודים לפרנקפורט וב-1 בספטמבר 1942 גורשו משם לגטו טרזין. כמעט כולם נרצחו לאחר מכן באושוויץ.

יד ושם, ארכיון התצלומים, 1046/11

29 באוגוסט 1942, יהודים מגיעים לתחנת הרכבת בוויסבאדן לקראת גירושם.

באותו היום גורשו היהודים לפרנקפורט וב-1 בספטמבר 1942 גורשו משם לגטו טרזין. כמעט כולם נרצחו לאחר מכן באושוויץ.

יד ושם, ארכיון התצלומים, 1046/15

יהודים מרוכזים בבית הכנסת האורתודוקסי בוויסבאדן, סוף אוגוסט 1942.

29 באוגוסט 1942, יהודים מגיעים לתחנת הרכבת בוויסבאדן לקראת גירושם.

גירוש יהודי ויסבאדן

במרס, מאי ויוני 1942 גורשו מוויסבאדן כ-500 יהודים, בהם רבנים. המגורשים הובלו בקבוצות ברחובות העיר אל תחנת הרכבת בוויסבאדן, הועלו על קרונות בקר ונשלחו למחוז לובלין. הם שהו בפיאסקי ונשלחו למחנות ההשמדה סוביבור, בלז'ץ ומיידנק, שם נרצחו.

ב-11 ביוני הועלו על קרונות בקר יותר מ-600 יהודים ממחוז ויסבאדן, רובם מוויסבאדן העיר, וגורשו לפרנקפורט. משם גורשו עם כ-600 יהודים מקהילת פרנקפורט למחוז לובלין. כמעט מאתיים מתוכם גורשו למיידנק והיתר שהו יומיים באיזביצה (Izbicia) וגורשו להשמדה בסוביבור. לא ידוע על איש ששרד את השילוח.

עד הגירוש הבא התאבדו כ-40 יהודים בוויסבאדן.

במברק מ-21 באוגוסט 1942 ציווה מטה הגסטפו בפרנקפורט על מפקד המשטרה בפרנקפורט ובוויסבאדן ועל ראשי המחוז להרכיב את רשימות היהודים המיועדים לשילוח. בצווים נאמר שאת הוצאות הנסיעה ממקום המגורים למחנה האיסוף ישלמו היהודים.

במברק צוין שהיהודים המיועדים לגירוש הם:

1 – יהודים מעל גיל 65 או יהודים מעל גיל 55 שמצבם הבריאותי אינו תקין, אם אינם נשואים לגרמנים.

2 - יהודים שנפצעו במלחמת העולם הראשונה או קיבלו עיטור גבורה.

3- "מישלינגה" [יהודים למחצה או לרביע] שהם יהודים על פי החוק.

ב-27 באוגוסט 1942 התקיימה תפילה בציבור אחרונה בוויסבאדן. בין 27 ל-29 באוגוסט 1942 רוכזו 600 יהודים, חלקם הגדול זקנים ותשושים, בחצר בית הכנסת האורתודוקסי. הם צולמו במקום ריכוזם, בעת רישומם בתחנת המשטרה ועם עלייתם לקרונות רכבת הגירוש בתחנת הרכבת בעיר.

על פי הוראות הגסטפו, נאסר עליהם לקחת יותר מ-50 מרק במזומן וחפצי ערך, למעט טבעת נישואין. היה עליהם להביא רשימה של דברי הערך שהביאו ולמסור אותם בדלפק הרישום לפני הגירוש, וכן להביא רשימת בתים, חשבונות בנק וכל רכוש שנרשם והוחרם. כל מגורש יכול היה לקחת מזוודה בגודל 15 על 45 על 60 ס"מ. הומלץ להם להביא צלחת, סכו"ם וספל. נאסר עליהם להביא סכינים, כולל סכיני גילוח. הם נדרשו להשאיר את דירתם נקייה ונעולה ולמסור בדלפק הרישום את מפתח הדירה עם פתקית השם.

ב-29 באוגוסט גורשו לפרנקפורט, שם הועלו על הרכבת עוד כ-600 יהודים מקומיים. ב-1 בספטמבר יצאה הרכבת מפרנקפורט ולמחרת הגיעו המגורשים לטרזין. היו אלה בעיקר יהודים זקנים ותשושים וכן בעלי עיטורי גבורה ממלחמת העולם הראשונה ויהודים שנפצעו במלחמה זו, יחד עם בני משפחותיהם. מאוחר יותר גורשו יהודים אלה מטרזין לאושוויץ. רק 32 יהודים מגירוש זה נותרו בחיים לאחר המלחמה.

חיסול רכושה של הקהילה הוטל על עורך הדין ברתולד גוטמן, שגורש לטרזין במשלוח של 1 בספטמבר 1942 עם בנו. ראש הקהילה מוריץ מקסהיימר גורש גם הוא ונרצח באושוויץ כעבור חודש. מזכיר הקהילה ארתור שטראוס גורש במרס 1943 עם אשתו אנה לטרזין ומשם גורש באוקטובר 1944 לאושוויץ. 13 רופאים יהודיים מוויסבאדן גורשו ונספו, רובם בטרזין.

בדצמבר 1942 נותרו בוויסבאדן פחות מ-200 תושבים ממוצא יהודי, רובם יהודים למחצה או לרביע ובני זוג של ארים שהוגדרו כבעלי זכויות יתר. ב-1943 צורפו יהודים אלה לקהילת פרנקפורט. בפברואר 1945 גורשו 25 מהם לטרזין.

יהודי ויסבאדן מליל הבדולח ועד חיסול הקהילה

גירוש יהודי ויסבאדן

הפניה לאתר החדש