ייחודו של אוסף החפצים

"שלום לך בובתי ג'רטה,
אני נפרדת ממך בלב כבד, אנני יודעת אם זה המעשה הנכון, למסור אותך לאיזה גברת זרה מ"יד ושם" ולהמשיך את קיומך בין חפצים וזיכרונות עצובים של אנשים זרים או ילדים זרים...ואולי את תוכלי לספר לאנשים ובעיקר לילדים "של היום" מה ראית ואיפה היית איתי. סיפור עצוב וגם "עליז" מפני שניצלתי...ג'רטה יקרה, תהיי את העדה האחרונה של עדות איומה-שאף ילד בעולם לא יעבור עוד דבר כזה!... ואולי באחד הימים אבוא לבקר אותך, הרי אין לי קבר אחר לאבי, וסבא וסבתא רק "יד ושם" ואולי גם ילדי ונכדי ובואו ולא תהיי לבד שם! אולי תפגשי שם צעצועים ובובות שהיו במקומות גרועים יותר-ובכל זאת ניצלו.
בובתי היקרה! היום הפכת לחלק בלתי נפרד מהעם שקם כמו סלמנדרה לתחייה מתוך אש ועפר. תהי בלבי תמיד.
אווה"

אווה מודבל חיימוביץ, במכתב שכתבה לבובתה עם הפרידה ממנה לרגל תרומתה ליד ושם

אוסף החפצים של מוזיאון יד ושם מהווה פסיפס רחב של זיכרונות אישיים. ייחודו של האוסף הוא בהיקף הפריטים ובאופן בו נאספו. מרבית הפריטים באוסף קשורים בסיפור חייהם של אנשים אשר חוו על בשרם את אירועי השואה, ובעזרת הסיפור אשר תועד עם קבלתם מספרים החפצים על גורל בעליהם. בכך מציגים החפצים את זהותם של קורבנות השואה, נספים וניצולים, אנשים בעלי פנים ושמות.

הסיפור שמאחורי החפצים מתועד על ידי עובדי מחלקת החפצים באופן מפורט, בין אם מדובר בסיפורו של אדם, משפחה או קהילה. כל חפץ שמגיע לאוסף החפצים נרשם ב"ספר הנכנסות", בהתאם לחוק המוזיאונים של מדינת ישראל. אישור על קבלת הפריט ורישומו נשלח למוסר/ת החומר, ובאמצעות המספר הקטלוגי שנקבע ניתן למצוא את הפריט גם כעבור שנים רבות.  התיעוד כולל רישום האירועים, שמות בני המשפחה ואתרי ההתרחשויות, וכן איסוף תצלומים רלוונטיים.

כל המידע הנאסף, ממוחשב ומשמש להנצחה, הדרכה, מחקר ותערוכות.