גלויה בעברית ממונקאץ'
"רוחות חדשות נושבות בעירנו. בערך ששה זוגות מעורבים יינשאו עכשיו. כמה מהיהודיות שתינשאנה, התנצרו וצלב גדול על צווארן. עוד היום יש יהודים שמבקשים פתרון בהתבוללות."
כך כתבה פנינה זלצברגר ב-27 בדצמבר 1939 בגלויה ששלחה לאחיה יוסף שהיה סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. יוסף עלה באותה שנה לארץ ישראל. פנינה נרצחה בשואה.
פסיה לבית פרנבלום ואליעזר זלצברגר חיו במונקאץ' שבמזרח צ'כוסלובקיה (כיום מוקצ'בו שבאוקראינה). שניהם הגיעו ממשפחות מבוססות ועתירות נכסים. היו בבעלותם שדות, כרמים ויקב. הם עיבדו את השדות והכרמים ועסקו גם בייצור מוצרים חקלאיים. בנם הבכור מנחם-מני נולד ב-1907, ואחריו נולדו אתל, צילה-צביה, יוסף, פנינה-בז'י, מרדכי-פוטי ויצחק-איצו. מנחם הוכשר להשתלב בעסקי המשפחה. הילדים למדו אצל מורים פרטיים והמשפחה חיה ברווחה וקיימה אורח חיים יהודי.
המשבר הכלכלי של שנות העשרים לא פסח על מונקאץ'. עסקיהן של משפחות זלצברגר ופרנבלום נפגעו קשות. אתל וצילה התגלו כתופרות מוכשרות ועזרו בפרנסת המשפחה. בני המשפחה התקרבו לציונות והעברית הפכה לשפת היום יום בפיהם של ארבעת הילדים הצעירים. למרות הקשיים הכלכליים השקיעו ההורים בחינוכם והילדים למדו בבתי ספר תיכוניים.
ב-1933 עבר יוסף לפראג ולמד באוניברסיטה כלכלה, מסחר ותעשייה. פנינה למדה בגימנסיה העברית במונקאץ' (בית ספר פרטי בתמיכה ממשלתית מזערית), היתה פעילה בתנועת השומר הצעיר, המשיכה בלימודים אקדמיים בפראג ושבה בסוף 1938 למונקאץ'.
ב-10 בנובמבר 1938 נכנס הצבא ההונגרי למונקאץ'. יהודי העיר ברכו על חזרתו של השלטון ההונגרי, אך האופטימיות נכזבה עד מהרה. יהודים נפלו קרבנות לאלימות פיסית ולמעשי התעללות ושוד. השלטונות התנכלו לפעילות הציונית, צמצמו את פעילותם הכלכלית של היהודים וגייסו גברים רבים לעבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי.
ב-1939 נישא יוסף בפראג ללאה סוד (Sud). הוא עלה בגפו לארץ ישראל עם אשרת סטודנט והחל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. עד מהרה הצטרף לשורות ההגנה. מרדכי שהיה בגיל גיוס עזב בעידוד המשפחה את מונקאץ' והגיע לפראג. ב-1940 העפיל לארץ ישראל והתאחד עם אחיו יוסף. לאה עלתה לארץ ישראל ב-1941. ב-1942 התגייס יוסף לצבא הבריטי והוצב בטריפולי, לוב. ב-1943 נולדה לו וללאה בתם הבכורה יהודית.
באביב 1940 נישאה אתל למשה-מונצי סובל ובקיץ 1941 נולד בנם מיכאל-מיקי. מנחם נישא אף הוא במונקאץ' למוני שמשוביץ. זמן קצר לאחר נישואיו גויסו מנחם וגיסו מונצי לגדודי העבודה של הצבא ההונגרי ונשלחו לעבודות כפייה במחנה מכרה בור (Bor) שביוגוסלוויה (כיום סרביה). באוקטובר 1942 גויס גם הבן הצעיר איצו ובבית במונקאץ' נותרו ההורים, בנותיהם ומיכאל הקטן ללא הכנסות ובמצב כלכלי קשה. לפנינה היתה אשרת עליה לארץ ישראל אך היא לא הסכימה לעזוב את הוריה.
ב-19 במרס 1944 כבש הצבא הגרמני את הונגריה וארבעה שבועות אחר-כך החל ריכוזם של היהודים. יהודי העיר מונקאץ' רוכזו בשני גטאות. ב-11 במאי החלו השילוחים לאושוויץ וב-23 במאי יצאה רכבת הגירוש האחרונה ממונקאץ'. באחד מאותם קרונות שולחו בני משפחת זלצברגר שנותרו במונקאץ' אל מותם באושוויץ.
בחורף 1945-1944 נשלח מנחם מהמחנה בבור למחנות בגרמניה ושוחרר באפיסת כוחות בברגן-בלזן. לאחר השחרור נספה שם ממחלת הטיפוס. רעייתו מוני שרדה. באוקטובר 1944 ערק איצו מיחידתו ובנובמבר שוחרר על ידי הצבא האדום. הוא חזר למונקאץ' ומצא את בית המשפחה עזוב, פרוץ והרוס. איש מבני משפחתו לא שב. ב-1949 עלה איצו לישראל והתאחד עם אֶחָיו יוסף ומרדכי.
ב-2004 מסר יוסף עמי-זלצברגר ליד ושם דפי עד לזכר הוריו פסיה ואליעזר, אחיו מנחם, אחיותיו אתל, צילה ופנינה, גיסו מונצי ואחיינו הקטן מיכאל. ב-2011 מסרה ליד ושם יהודית זוסמן, בתו של יוסף, את הגלויה של פנינה למשמרת עולם במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים".