מבוא
השעה עתה 4 אחר הצהריים. זה כבר עשרים שעות שנשמע ללא הרף רעש התותחים. כל שנייה מתרסקים לרסיסים פגזים ורסיסיהם יורדים כמו ברד של פלדה. שריקות, הפצצות, רעש מכונות הירייה ורעם המטוסים שמעל ראשינו מהדהדים באוויר ומגבירים את האימה. האוזניים והראש כואבים. אין שומעים מה שמדברים. רק בום! בום! בום! והנה עולה מחדש עמוד אש ועשן. גגות מעשנים, שורה של בתים במרכז העיר אחוזים להבות. פתאום רעש איום, אחריו אנחות וצעקות - בעיר העתיקה קרסו בתים ואנו רצים להציל את אלה שנקברו חיים תחת ההריסות. לפתע השחירו השמים - ענן של עשן יורד על העיר.
כך כתבה מירה זַבּלוּדוׄבסקי ב-15 בספטמבר 1939 ביומן בו תיעדה את החודשים הראשונים בוורשה הכבושה. מירה הגיעה לביקור אצל הוריה - ד"ר שמחה זבלודובסקי, עו"ד ומשפטן, ואשתו אלישבע - ונקלעה לעין הסערה. בסוף נובמבר 1939 הצליחה לצאת מפולין ולחזור אל ביתה בארץ ישראל. הוריה נרצחו בשואה.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה הנאצית לפולין, שכנתה ממזרח, ופולין חדלה מלהתקיים. מרכז פולין הפך לגנרלגוברנמן – שטח כבוש תחת ממשל אזרחי גרמני - מערבה סופח לרייך הגרמני ושטחיה המזרחיים נכבשו על ידי ברית המועצות. בעוד יהודי גרמניה, אוסטריה ופולין נרמסו תחת השלטון הנאצי, גם במדינות אחרות באירופה, בעלות בריתה של גרמניה הנאצית, ננקטו צעדים אנטי יהודיים.
