1939: סיפורן של משפחות יהודיות על הסף

לפתע השחירו השמים

הקדשה לזיכרון מלודז'

"רציתי לכתוב משהו יפה
אבל לשם כך יש צורך במשורר
עדיף שאגיד משהו טוב
אני מאחלת לך הרבה הצלחה בכל דבר שתעשה"

כך כתבה יולה פיוטרקובסקי לחברה אליאש לפני שזה עזב את לודז' שבפולין בפברואר 1939 ועלה לארץ ישראל. אליאש הציע ליולה להצטרף אליו אך היא סרבה כיוון שידעה שמשפחתה הדתית לא תראה זאת בעין יפה. בעת פרידתם מסרה לו יולה הקדשה מלווה בתצלום דיוקנה.

רפאל פיוטרקובסקי היה סוחר בדים מצליח וחבר ועד הקהילה בלודז'. לו ולאשתו אסתר-רחל נולדו שמונה ילדים: סוניה-שיינדל, התאומות פלה-פייגה ויולה-דבורה, הלה-חיה, לייב-יחזקאל, וולף-יצחק, שעיה וחוה. המשפחה ניהלה אורח חיים דתי וחיה ברווחה. יולה היתה פעילה בתנועת נוער ציונית ללא ידיעת בני משפחתה.

עוד לפני המלחמה נישאה סוניה לשמואל ארנסט וב-1933 נולד בנם לייבוש-דוד.

ב-9 בספטמבר 1939 נכבשה לודז'. כמה ימים אחר כך הוזהר רפאל על-ידי מכר גרמני כי עומדים לאסור אותו. הוא עזב את העיר יחד עם בנו לייב והגיע לוורשה. באפריל 1940 נאלצו אסתר וילדיה לעזוב את ביתם ולהידחק יחד עם יתר יהודי העיר לתוך הגטו שהוקם בלודז'. במהלך החודשים הבאים הצליח רפאל להוציא את אסתר וחלק מילדיו מגטו לודז', באמצעות מבריחים בתשלום, ולהביאם לוורשה. סוניה, פלה, יולה, הלה ושעיה נותרו בגטו לודז'. באמצעות קשריו הצליח רפאל לסדר להלה עבודה בגטו. בפסח 1941 הסתכנה הלה והגיעה לוורשה, לבקר את משפחתה. אחרי החג חזרה ללודז', להיות עם אחיותיה ואחיה הצעיר.

בגטו נישאו שתיים מבנותיו של רפאל. פלה נישאה לברל זימן ויולה נישאה אף היא. לכל אחת מהן נולד ילד. שמם של הילדים ושם בעלה של יולה אינם ידועים.
מדי פעם קיבלה הלה בגטו לודז' מכתבים שהוברחו אליה מבני המשפחה בוורשה. בקיץ 1942 הגיע המכתב האחרון.

עד אוגוסט 1944 הצליחה הלה לשמור על אחיה שעיה. אחיותיה נלקחו עוד קודם מהגטו עם ילדיהן. ב-29 באוגוסט שולחו הלה ושעיה לאושוויץ. שניהם עברו את הסלקציה והתקבלו כאסירים במחנה. הלה נשלחה לעבודה בחווה חקלאית. היא הועברה למחנה שטוטהוף ובינואר 1945 יצאה עם אסירי המחנה לצעדת מוות. בודדים שרדו את הצעדה ושוחררו על ידי הצבא האדום ב-10 במרס 1945 בסביבות העיר דנציג. ביניהם הייתה הלה. שעיה אחיה נשלח מאושוויץ למחנה הריכוז גרוס-רוזן, משם לבוכנוואלד וב-20 במרס 1945 - לברגן בלזן, שם נספה כחודש לפני תום המלחמה.

כל חייה חשה הלה רגשות אשם על אבדנו של שעיה, אחיה הצעיר. בעדותה היא מספרת שהוא הסתתר בגטו בעת חיסול הגטו והיא זו שהגיעה אליו טרם שילוחם וביקשה ממנו שיבוא איתה. "אולי", אומרת הלה, "אם לא הייתי באה לקחת אותו, הוא יכול היה לשרוד בשטח הגטו עד הגעת הרוסים. היה לו מזון ומקום לשהות בו".

לאחר השחרור חזרה הלה ללודז' והבינה שהוריה, אחיה ואחיותיה, שניים מגיסיה ואחייניה נרצחו כולם. היחיד ששרד היה בעלה של פלה – ברל זימן. בלודז' פגשה הלה את יצחק מינץ ששרד את מחנות העבודה. השניים נישאו בלודז', שם נולדה בתם היחידה אסתר. ב-1949 עלו שלושתם לישראל. שנה לאחר הגעתה פגשה הלה את אליאש, החבר של אחותה יולה. לפני מותו העביר אליאש להלה את ספר הזיכרון שהכינה לו יולה ותצלום שלו עם יולה ואחותה פלה. תצלום זה ותצלום דיוקנה של יולה הם היחידים שנותרו ממשפחת פיוטרקובסקי הענפה.

ב-1957 מסרה הלה מינץ פיוטרקובסקי דפי עד לזכר הוריה, אסתר-רחל ורפאל; ב-1995 מסרה דפי עד לזכר אחיותיה, אָחֶיהָ וקרובים נוספים. ב-2012 מסרה ליד ושם אסתר רשף, בתה של הלה, את ספר הזיכרונות של יולה המוצג בתערוכה זו במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים".