מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

משפחת סליס

בלגיה

תמונות
וידאו

כמרים, איכרים ובני אצולה

ז'וזף סליס, בנותיו בונה ולוסי סליס, בניו הובר ולואי סליס, מרי לואיז טרברין, מנהלת משק הבית של האב לואי סליס, אלפונז וקלמנטינה מארי, הברון ריימונד והברונית מרסל דה טורנאקו

זהו סיפור הצלתם של ארבעה ילדים בני משפחה אחת, אשר הוריהם גורשו לאושוויץ. עשרה אנשים שונים הוכרו כחסידי אומות העולם על תרומתם להצלה. הם באו מרקע שונה – כמרים, בני אצולה, איכרים ומנהלת משק בית פשוטה – היה להם רק מכנה משותף אחד, מטרה נעלה אחת: להגן על הילדים חרף סכנת ההלשנה והמעצר שריחפה כל העת.

האב לואי סליס (Louis Celis) שרת ככומר בגותם, כפר באיזור ליאז'/לואיק (Liège/Luik) בבלגיה. אחיו הובר (Hubert) היה הכומר בעיירה הסמוכה הלמול (Halmaal). בספטמבר 1942, זימן הבישוף של ליאז', מונסיניור לואי-ז'וזף קרקוף (Louis-Joseph Kerkhofs), כמרים מן הבישופות שלו ועודד אותם להציל יהודים. האב הובר סליס, אשר היה אחד מן הכמרים ששמעו את דבריו של קרקוף, סיפר ליד ושם כי: "לאור הסכנה שנשקפה, הבישוף נמנע מלחייב אף אחד, אך הוא רצה שהכמרים ידעו עד כמה הוא יהיה גאה בהם, אם יסכנו את חייהם על מנת להציל את חייהם של אחרים." קרקוף גם קישר בין הכמרים לבין עורך הדין וחבר המחתרת אלברט ואן-דר-ברג אשר הבטיח ליידע את הכמרים על כל חוק או גזרה שהגרמנים יחוקקו בנוגע ליהודים.

האב הובר נכח באותה פגישה ולא עבר זמן רב עד שנאלץ לבחון את היענותו לבקשתו של הבישוף. באותו היום, הופיעה בפתח ביתו טנה רוטנברג מלווה באחד מבני קהילתה. טנה סיפרה לו, עם דמעות בעיניה, כי משפחתה ברחה מבריסל בגלל הסכנה שנשקפה שם ליהודים וכי היא חוששת שהיא עומדת להיעצר בכל רגע. היא התחננה בפניו שיסתיר את ארבעת ילדיה. האב הובר פעל מידית. הוא הסתיר את שתי הבנות, רג'ין (Regine) בת ה-16 וסוניה בת השנתיים אצל אביו ז'וזף (Joseph) בן ה-80, שחי אצל שתי בנותיו, בונה (Bona) ולוסי (Lucy) בסן טרון (Saint Trond). את שני הבנים – וולפגנג בן ה-13 וזיגמונד בן ה-9, הוא השאיר תחת השגחתם של אחיו, האב לואי ומנהלת משק הבית שלו, מרי לואיז טברוין (Marie-Louise Tabruyn).

על מנת למנוע כל חשד באשר לזהותם, השתתפו הבנים למשפחת רוטנברג באופן קבוע בתפילות בכנסיה. ואילו ברשות הפרט, התעקש האב לואי על כך שישמרו על זהותם היהודית. הוא דרש מוולפגנג שימשיך להניח תפילין ויתפלל מדי יום. הוא אף הרחיק לכת עד כדי כך שלימד את עצמו את המנהגים היהודים על מנת שיוכל לוודא כי הילדים אכן שומרים על מסורתם וזהותם היהודית. מנהלת משק הבית שלו, מרי לואיז טברויין סייעה לכומר לטפל בילדים. שניהם שמשמו הלכה למעשה כהורים לכל דבר עבור וולפגנג וזיגמונד.

האב הובר סליס שמר על קשר עם הוריהם של הילדים, מושק (Moszek) וטנה רוטנברג וביקר אותם לעיתים תכופות. אך חודש לאחר שמסרו בידיו את הילדים, בעקבות הלשנה של מודיע, הם נעצרו וגורשו. גורלם של הילדים נותר עתה בלעדית בידיים של משפחת סליס. מלבד הדאגה לילידי משפחת רוטנברג, ידוע כי האב הובר הסתיר בביתו ארבעה או חמישה יהודים למשך תקופות קצרות יותר.

ביום בו נתפסו בני הזוג רוטנברג, נעצר גם הובר סליס בפעם הראשונה. הקצין שחקר אותו איים כי יוציא אותו להורג אם לא יספר לו היכן נמצאים הילדים, אך בהיותו קתולי מאמין בעצמו, הוא לא העז לפגוע בכומר של הכנסיה והובר לבסוף שוחרר לביתו.

אך עתה, מששמם התווסף לרשימה השחורה של הגרמנים, הסכנה לבני משפחת סליס  גברה מאוד. לואי החליט כי על מנת להגן על הבנים עדיף להעבירם, לפחות זמנית, למשפחה אחרת. הוא עצמו ירד למחתרת והסתתר, אך מנהלת משק הבית שמרה על קשר עם האחים על מנת להבטיח את שלומם. כאשר הבנים סיפרו לה כי הם אינם מרוצים במקום המחבוא החדש שלהם, היא העבירה את המידע לסליס אשר באופן מיידי דאג להעבירם בית אחר – ביתם של הברון ריימונד והברונית מרסל דה טורנאקו (Baron Raymond and Baroness Marcelle de Tornaco) בוורט (Voort) . הברון ואשתו שיכנו את הילדים בצריף קטן בו אוחסנו כלי הגינה. הם שהו בעליית הגג, לשם הובא להם אוכל מדי יום. מרי לואיז דאגה לבקרם מדי שבוע.ולהביא להם בגדים נקיים להחלפה וממתקים. לקראת סיום הכיבוש הגרמני, שבו הילדים אל האב סליס ומרי לואיז טברויין. הוא גם סידר לאחותם רג'ין שהות זמנית אצל חברים ומצא מקלט קבוע לסוניה אצל אלפונז וקלמנטינה מארי (Alfons and Clementina Maris), שחיו בחווה בזונהובן (Zonhoven) במחוז לימבורג. כעבור מספר שבועות, לאחר שהמצב נרגע מעט ונראה היה שהסכנה כלפי משפחתו חלפה, חזרה רג'ין לביתו של ז'וזף סליס ושתי בנותיו.

יום אחד הופיעו שני זרים, גבר ואישה, בפתח ביתו של האב לואי. התברר שהם יהודים שקפצו מרכבת אשר עשתה את דרכה מבלגיה לגרמניה. לואי הסתיר אותם בביתו על אף הסכנה החומרה שהיתה כרוכה בך. הגרמנים, בחיפושיהם אחר יהודים שברחו מהרכבת, הקיפו את הכפר וחיפשו אותם בבתים. היהודים ביקשו לצאת את הבית אך האב לואי סרב לשמוע על כך. על מנת להעמיד פנים שהכל כשורה, נשלחו הבנים וולפגנג וזיגמונד לטייל בחצר הקדמית של הבית. התחבולה עבדה. הגרמנים הגיעו עד פתח הבית אך לא נכנסו פנימה. לאחר שבוע עזבו בני הזוג היהודים את הבית חרף הפצרותיו של האב לואי שישארו. שנה לאחר מכן נודע כי הם נתפסו ונרצחו.

ב-3 במאי, 1944, נעצרה רג'ין רוטנברג בעקבות הלשנה בביתו של ז'וזף סליס על ידי אותו השוטר שעצר את הוריה, 18 חודשים לפני כן. היא גורשה לאושוויץ, שם נספו שני הוריה. רג'ין הצליחה לשרוד במחנה ושבה לבלגיה לאחר המלחמה. באותו היום שבו נעצרה רג'ין, נעצר האב הובר בפעם השנייה, אך פעם נוספת עלה בידו לשכנע את השוטרים לשחררו מן המעצר.

לאחר המלחמה היגרו ארבעת הילדים לארצות הברית, אך שמרו על קשר חם עם משפחת סליס. האב הובר סליס, היה זה שהוביל את רג'ין אל חופתה כשנישאה. לאחר שאיבדו את הוריהם, הפך האב סליס, האדם האחרון שראה את בני הזוג רוטנברג לפני מעצרם ואשר לקח על עצמו להגן על הילדים, לבן המשפחה הקרוב ביותר עבור ארבעת הילדים. 

רג'ינה רוטנברג-וולברום, אשר ניצלה על ידי משפחת סליס, מילאה דפי עד לזכרם של הוריה, מושק וטנה (טוני) רוטנברג אשר ניספו בשואה.

ב-25 במרץ 1980, העניק יד ושם את אות חסידי אומות בעולם לבני משפחת סליס ולכל אלו אשר סייעו בהצלתם של ארבעת ילדי משפחת רוטנברג: ז'וזף סליס, בנותיו בונה ולוסי סליס, בניו הובר ולואי סליס, מרי לואיז טרבריון, מנהלת משק הבית של האב לואי סליס, אלפונז וקלמנטינה מארי, הברון ריימונד והברונית מרסל דה טורנאקו.

 

בתמיכת: Claims Conference