תכנן את הביקור שלך ביד ושם

יד ושם פתוח לקהל הרחב, ללא תשלום. כל הביקורים ביד ושם חייבים להיות משוריינים מראש

חדש ביד ושם:
חוויה אורקולית בבקעת הקהילות
תיאטרון "לגעת בזיכרון"

סטניסלב ורגינה סבידה

פולין

אברהם הורוביץ

רגינה סבידה ואברהם הורוביץ

סטניסלב ורגינה סבידה

ביתם של המצילים בוורשה

ד"ר אברהם הורוביץ ומשפחתו עם מלג'וזטה-אנה גרונק, יד ושם, 2012

אברהם הורוביץ

רגינה סבידה ואברהם הורוביץ

סטניסלב ורגינה סבידה

ביתם של המצילים בוורשה

ד"ר אברהם הורוביץ ומשפחתו עם מלג'וזטה-אנה גרונק, יד ושם, 2012

מסמכים

לשרוד בזהות מוסלמית בוורשה

יהודים שחיו בזהות בדויה בזמן השואה עמדו בפני קשיים עצומים. העובדה כי זכרים יהודים נימולים ונושאים את הסימן לזהותם על בשרם היוותה בעיה נוספת לאלו שניסו לשרוד במחבוא. במובן זה, סיפור הישרדותו של אברהם הורוביץ בוורשה הוא סיפור יוצא דופן. הוא שרד הודות לאומץ ולתושייה של סטניסלב ורגינה סבידה (Stanisław and Regina Świda), שהצליחו להביא להכרתו של הילד תחת חסותם כמוסלמי.

אברהם הורוביץ נולד בשנת 1940 לטטיאנה ובנימין הורוביץ. חייו החלו בגטו וורשה. באפריל 1943, עם תחילת חיסול הגטו, מכרים פעילי מחתרת של בנימין וטטיאנה עזרו להם להימלט מהגטו לצד הארי. כדי להבטיח את הישרדותה, נאלצה המשפחה להתפצל: טטיאנה השיגה מסמכים מזויפים על שם "אירנה וולדו" ועברה להתגורר עם משפחה פולנית בפרברי וורשה; בנימין ירד למסתור בעיר; בנם אברהם בן השלוש הועבר ממקום מסתור אחד למשנהו עד שנמצא לו בית חם אצל סטניסלב ורגינה סבידה. הזוג וילדיהם קיבלו את אברהם לביתם. עובדת היותו של הילד נימול היוותה בעיה קשה להסוואת זהותו של אברהם. סטניסלב מצא לכך פתרון נועז: להציג את הילד כמוסלמי, בנו של ידיד טטרי, ובכך להסביר את מילתו. סטניסלב פנה אל ראש הקהילה הטטרית בוורשה וסיפר לו שהילד הוא בנו של ידיד טטרי שנהרג ושאמו נעלמה, וכי הוא נמצא ברחוב כשפתק עם כתובתו של סטניסלב מוצמד לבגדיו. ראש הקהילה קיבל את הסיפור והיה מוכן להוציא את האישורים המעידים על כך, אך קודם היה נחוץ לו אישור הגסטאפו. בחשש רב פנה סטניסלב לגסטאפו; ולאחר הצהרה נועזת מפיו שהוא משוכנע כי הילד אינו יהודי, ניתנה לו התעודה המעידה על היותו אחמד קרצקיביץ' (זהותו החדשה של אברהם), בן הקהילה הטטרית.

אברהם חי אצל "דוד סטניסלב" ו"דודה רגינה" עד לקיץ 1944. רגינה הייתה לו כאם, ויחסה החם והאהבה שהעניקה לו עזרו לו לעבור את התקופה הקשה. לאורך כל אותה תקופה ביקרה טטיאנה את בנה, אך הילד כבר לא זכר את אמו, והיא היתה עבורו "הגברת אירנה".

באוגוסט 1944, עם תחילת הקרבות במרד הפולני בוורשה, נעלמו סטניסלב ובנו וולוז'ימיז'. למרות הטרגדיה ואובדן ביתה לא נטשה רגינה את אברהם אלא לקחת אותו במנוסתה דרך חורבות וורשה. טרם השחרור לקחה טטיאנה שוב את בנה, אך בשל הסכנה המתמשכת, לא גילתה לו את זהותה האמיתית. רק לאחר המלחמה נודע לו שזו אמנם אמו. הקשר עם רגינה נשמר עד עלייתם של אברהם ואמו ארצה בשנת 1950. אביו של אברהם נשאר בפולין.

רגינה סבידה נפטרה בשנת 1979.

ב-2 באוגוסט 2011 החליטה הועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם להכיר בסטניסלב ורגינה סבידה כחסידי אומות העולם.

בתאריך 22.3.12 התקיים ביד ושם טקס להענקת אות חסיד אומות העולם לבני הזוג סבידה בנוכחות ד"ר אברהם הורוביץ ונכדתם של המצילים, מלגוז'טה-אנה גרונק.

פולין סיפורים נבחרים

סטניסלב ורגינה סבידה

פולין

רקע היסטורי

קישורים

בתמיכת

מסמכים

לשרוד בזהות מוסלמית בוורשה

הפניה לאתר החדש