הצלה בארמון המלוכה
הנסיכה אליס (Alice) נולדה בארמון וינדזור באנגליה ב-1885. שמה המלא היה הנסיכה ויקטוריה אליס אליזבת ג'וליה מרי. הוריה היו הנסיך לואיס מבטנברג והנסיכה ויקטוריה מהסה (Hesse), נכדתה של המלכה ויקטוריה. הנסיכה היתה קשורה בקרבה משפחתית עם רוב משפחות המלוכה באירופה.
בגיל צעיר הובחנה אצלה חירשות, ועד גיל שמונה כבר ידעה לקרוא שפתיים באופן שוטף. ייתכן שנכותההיא שעשתה אותה רגישה במיוחד לסבל אנושי.
ב-1903 התחתנה הנסיכה עם הנסיך אנדרו מיוון, ולזוג נולדו חמישה ילדים: ארבע בנות ובן – לימים הדוכס מאדינבורו ובעלה של המלכה אליזבת השנייה, מלכת אנגליה.
את רוב שנות המלחמה בילתה אליס באתונה, בארמונו של גיסה, הנסיך ג'ורג', ועבדה למען הצלב האדום השוודי והשוויצרי. משפחתה מצאה עצמה משני קווי החזית: הנסיכה חיה באתונה הכבושה; בנה, הנסיך פיליפ, גויס לצי הבריטי; אך בנותיה חיו בגרמניה וחתניה שירתו בצבא הגרמני.
עוד מלפני המלחמה היה בית המלוכה היווני מיודד מאוד עם משפחתו של חיימקי כהן (Haimaki Cohen), יהודי וחבר הפרלמנט לשעבר, מטריקלה (Tricala) שבצפון יוון. בשנת 1941, לאחר פלישת הגרמנים, ברחה המשפחה לאתונה, שהיתה באותה העת תחת שלטון האיטלקים שמדיניותם האנטי יהודית היתה מתונה יותר. אולם הביטחון היחסי בא אל קצו בספטמבר 1943 כאשר כניעת האיטלקים בפני בעלות הברית הובילה לכיבושה של אתונה על ידי הגרמנים ולמצוד על יהודי העיר. בעת הזו, חיימקי כהן כבר הלך לעולמו, ואלמנתו רחל וחמשת ילדיה חיפשו מקום מקלט. ארבעת בניה בחרו להימלט למצרים ולחבור אל הממשלה היוונית הגולה שישבה בקהיר. ואולם מסע התלאות אל מצרים היה קשה מדי עבור רחל ובתה. הנסיכה אליס שמעה על מצוקתה של המשפחה והציעה לרחל ולבתה טילדה מקלט בארמונה. מאוחר יותר הצטרף אליהן בן נוסף שלא הצליח לעשות את הדרך למצרים ונאלץ לחזור לאתונה.
משפחת כהן נשארו בחסותה של הנסיכה אליס עד לשחרור. במספר מקרים הגרמנים חשדו בנסיכה והיא אפילו תושאלה בידי הגסטפו. הנסיכה השתמשה בחירשותה על מנת להעמיד פנים כאילו לא הבינה את שאלותיהם של חוקריה עד שלבסוף עזבו אותה לנפשה.
בינואר 1949, הקימה הנסיכה מסדר של נזירות יווניות אורתודוכסיות – מסדר האחיות מרתה ומרי. הנסיכה ביקשה להתרחק מן העולם הגשמי, ועברה לגור באי היווני טינוס. בעקבות ההפיכה הצבאית ביוון ב-1967 חזרה לארמון בקינגהאם באנגליה על מנת להיות בקרבת בנה ומשפחתה. היא נפטרה שם בדצמבר 1969, בגיל 84.
טרם מותה הביעה הנסיכה, שהיתה אישה מאמינה, את רצונה להיקבר בירושלים לצד דודתה, הדוכסית אליזבת פיודורונובה (Fyodorovna), אשר כמו הנסיכה אליס הפכה לנזירה וייסדה מסדר. הדוכסית אליזבת פיודורונובה נהרגה בזמן המהפכה הבולשביקית ברוסיה ושרידיה נקברו בכנסיית גת שמנים בירושלים. ב-1988, כמעט עשרים שנה לאחר מותה, הועלו עצמותיה ונקברו בכנסיית גת שמנים, בהר הזיתים בירושלים.
ב-11 במרץ 1993 יד ושם הכיר בנסיכה אליס כחסידת אומות העולם. כעבור שנה הגיעו ילדיה, הנסיך פיליפ, בעלה של מלכת אנגליה, והנסיכה ג'ורג' מהנובר ליד ושם לטעת עץ לכבודה. הנסיך פיליפ אמר בטקס: "אני מאמין כי בשום שלב, מעשיה של אמי לא נתפסו בעיניה כחריגים או יוצאי דופן. היא היתה אישה אדוקה בעלת אמונה חזקה, והיא ראתה בכך מעשה אנושי לחלוטין כלפי אנשים אחרים שהיו במצוקה."
