הזיכרון של אצילותו של פיודור
פיודור מיכאיליצ'נקו (Feodor Mikhailichenko) נולד ברוסטוב בשנת 1927. כאשר כבשו הגרמנים את רוסטוב, בשנת 1942, פונה בית הספר הימי בו למד אל מעמקי ברית המועצות. פיודור היה חולה ונשאר מאחור, עם הוריו. שכנה הלשינה עליו והוא נלקח לעבודת כפייה בגרמניה. בנובמבר 1943, בגיל 16, נעצר פיודור על ידי הגסטפו בדורטמונד, הואשם בשוד ונשלח למחנה הריכוז בוכנוולד, שם הפך לאסיר מספר 35692.
אסירים במחנה ארגנו רשת מחתרת מאורגנת היטב, בהשראה קומוניסטית, אותה הובילו אסירים פוליטיים גרמניים, אשר רבים מהם היו במחנה מזה שנים רבות. הם הצליחו לגרום למפקד המחנה להקים צריף מיוחד לילדים – "בלוק 8" – בו שוכנו צעירים שנשלחו לגרמניה לעבודת כפייה. מיכאיליצ'נקו שוכן בצריף זה.
בחורף 1944-1945 פונו המחנות במזרח עקב התקדמות הצבא האדום, ועשרות אלפי אסירים הוצעדו מערבה בתנאים נוראים בצעדות המוות. חלק מצועדים אלו הגיע לבוכנוולד, בהם מספר ילדים יהודים ששרדו את הזוועות במזרח. בין הילדים היה ישראל מאיר לאו בן השמונה, שעתיד היה להיות אחד הניצולים הצעירים במחנה.
ישראל מאיר לאו נולד בשנת 1937 בפיוטרקוב טריבונלסקי, פולין. רוב הקהילה הושמדה בשנת 1942, כאשר שולחו יהודי העיר לטרבלינקה. בין הקרבנות היו אביו של ישראל, רבה של פיוטרקוב, הרב משה חיים לאו, ואחיו בן ה-13, שמואל. את האקציה שרדו ישראל, בן החמש, שכונה "לולק", אחיו נפתלי ואמם, אך הייתה זו רק הפוגה זמנית. בנובמבר 1944 נלקחה האם במהלך סלקציה. נראה שידעה את הצפוי לה, ולכן קיבלה החלטה שוודאי הייתה קשה מנשוא - להיפרד מבנה הקטן. האם העבירה את לולק להשגחתו של אחיו הגדול יותר, נפתלי, שנלקח למחנה עבודה. שני האחים לא ראו עוד את אמם – חיה לאו נרצחה בראוונסברוק. נפתלי עם אחיו לולק, נלקחו למחנה לעבודת כפייה בצ'נסטוכובה, ומשם – לבוכנוולד. נפתלי מילא אחר רצונה האחרון של אמו. הוא הגן על אחיו הצעיר מפני כל הסכנות. לולק הוחבא בתיק על גבו של אחיו, ובינואר 1945 הגיע עמו למחנה הריכוז בוכנוולד.
עם הגעתם לבוכנוולד הופרדו שני האחים, ולולק הושם ב"בלוק 8" עם צעירים וילדים אחרים. למזלו הגדול, גם כעת, לאחר שלא היתה לו עוד הגנתו של אחיו, נמצא אדם שדאג לו. בספר זיכרונותיו, "אל תשלח ידך אל הנער", תאר ישראל מאיר לאו את מצילו הרוסי פיודור ואת העזרה שזה העניק לו. למרות הסכנה היה פיודור גונב תפוחי אדמה, מדליק אש ומבשל אותם עבור הילד הקטן. הוא נקט צעדים אחרים כדי להבטיח שהילד יוכל לשרוד. כך סרג מחממי אוזניים כדי להגן עליו מהקור המקפיא. "פיודור הרוסי הרבה לדאוג לי בחיי היום יום כאב לבנו. הדאגה והאכפתיות שלו הקנו לי תחושת ביטחון..." (2006, ע' 55). ב-11 באפריל 1945, היום בו הגיע הצבא האמריקני למחנה – יום אותו מתאר הרב לאו כ"לידתו מחדש" – פיודור החזיק אותו קרוב אליו והגן עליו בגופו מהירי.
עם השחרור נפרדו דרכיהם וישראל לא ראה שוב את פיודור לעולם. זמן קצר לאחר תום המלחמה, בקיץ 1945הגיעו ישראל ונפתלי לאו לארץ ישראל. ישראל למד בישיבות והפך לרב. בין השנים 1999-2003 שימש הרב לאו כרב האשכנזי הראשי לישראל, ולאחר מכן שב למשרתו כרב הראשי של תל אביב-יפו. בנובמבר 2008 מונה הרב לאו לתפקיד יושב ראש מועצת יד ושם.
הרב לאו לעולם לא שכח את מצילו. הוא ידע רק את שמו הפרטי ואת העובדה שבא מרוסטוב. כאשר ביקר בברית המועצות, ביקש מהמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית לעזור לו לאתר את האיש. בן שיחו הבטיח לו לפרסם מודעה ב"איזווסטיה", עיתון סובייטי נפוץ. אך איש לא הופיע והזדהה כמצילו של לאו.
רק 63 שנה לאחר המאורעות, במהלך מחקר על מחנה בוכנוולד, הצליח קנת ואלצר, חוקר אמריקאי מאוניברסיטת מישיגן, לזהות את מצילו של הרב לאו כפיודור מיכאיליצ'נקו. בשלב זה כבר לא היה פיודור בין החיים, אך בנותיו אותרו.
באוגוסט 2008 יצרה מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם קשר עם יוליה סלוטינה (Yulia Selutina), בתו של מיכאיליצ'נקו. בשיחה הטלפונית אמרה שאביה אכן סיפר למשפחתו על הילדים בצריף בבוכנוולד. במיוחד היה ילד פולני קטן שעליו סיפר למשפחתו. לאחר המלחמה הוא אף ניסה למצאו, אך לשווא. פיודור מת בשנת 1993, בגיל 66.
ב-25 לינואר 2009 החליטה הועדה לציון חסידי אומות העולם להכיר בפיודור מיכאיליצ'נקו כחסיד אומות העולם.
