מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

וילהלם (וילם) הוזנפלד  

גרמניה

תמונות
מסמכים

המציל של "הפסנתרן"

וילהלם הוזנפלד (Wilhelm Hosenfeld) נולד בכפר במדינת הסן (Hessen) בגרמניה ב-1895. משפחתו היתה קתולית והוא גדל בסביבה גרמנית-פטריוטית ושמרנית. לאחר ששרת כחייל במלחמת העולם הראשונה, עבד כמורה ולימד בבית ספר מקומי. כשפרצה מלחמת העולם השניה, הוזנפלד היה נשוי ואב לחמישה.

בסוף אוגוסט 1939, שבוע לפני המתקפה הגרמנית על פולין, גויס הוזנפלד בן ה-43 לשורות הוורמכט (הצבא הגרמני). הוא הוצב בפולין, תחילה בפאביאנצ'ה (Pabiance) ומיולי 1940 בוורשה, שם נשאר עד סוף המלחמה. הוזנפלד העביר את רוב שנות המלחמה בתור קצין ספורט ותרבות, כשהוא מתקדם מדרגת סמל לדרגת סרן. במהלך המרד הפולני, בקיץ 1944, כאשר כל כוחות הצבא היו עסוקים בדיכוי המרד, לקח ככל הנראה חלק בחקירה של אסירים.

הוזנפלד, שהיה חבר במפלגה הנאצית מאז 1935, התפכח במהלך המלחמה והחל להתנגד למשטר הנאצי ולפשעים שביצע כנגד יהודים ופולנים להם היה עד. בכל התקופה בה שרת בצבא כתב יומן בו הביע את רגשותיו ודעותיו. כתבים אלו שרדו בזכות העובדה שהוזנפלד שלח את המחברות באופן קבוע לביתו. בכתביו, הביע את סלידתו ההולכת וגוברת מדיכוי הפולנים, רדיפת הכמורה הפולנית וההתעללות ביהודים. כאשר החל ה"פתרון הסופי", גבר חששו מפני השמדת העם היהודי. ב-1943, לאחר שחזה במו עיניו בדיכוי מרד גטו ורשה, כתב ביומנו: "החיות האלה. ברצח ההמוני של היהודים הפסדנו את המלחמה. הבאנו על עצמנו קללת נצח ולעולם נישא אות קלון זה. איננו ראויים לחמלה ולרחמים. כולנו שותפים לאשמה. אני מתבייש להתהלך בעיר..."

הוזנפלד לא רק הביע את סלידתו מן המתרחש במילים, אלא סייע לקורבנות באופן פעיל. לאון וורם (Warm) נמלט מרכבת לטרבלינקה במהלך הגירושים מוורשה ב-1942. הוא הצליח לחזור אל העיר ושרד הודות לעזרתו של הוזנפלד שהעסיק אותו באצטדיון הספורט והעניק לו זהות מזויפת. עזרתו ליהודי אחר התפרסמה בזכות סרטו הנודע של רומן פולנסקי – "הפסנתרן", המבוסס על סיפור חייו של ולדיסלב שפילמן (Waldislaw Szpilman). לאחר שכל משפחתו נרצחה, הצליח שפילמן להימלט מגטו ורשה ולהסתתר בצד הארי של העיר בעזרת חבריו הפולנים (יאנינה גולדבסקה (Godlewska Janina), אנדריי בוגוקי (Andrezej Bogucki) וצ'סלב לביצקי (Czeslaw Lewicki) שהוכרו חסידי אומות העולם ב-1978). לאחר דיכוי המרד הפולני בקיץ 1944, פונתה האוכלוסייה הפולנית מן העיר ושפילמן נותר לבדו, והסתתר בין הריסות הבתים כשהוא רעב, קפוא, מפוחד, וללא כל עזרה. היה זה הוזנפלד אשר מצא אותו שם בנובמבר 1944 ועזר לו לשרוד את השבועות האחרונים והגורליים עד השחרור.

בינואר 1945, נלקח הוזנפלד בשבי הסובייטי. חמש שנים מאוחר יותר דן אותו בית משפט צבאי סובייטי במשפט מהיר ל-25 שנות מאסר. במשפט עצמו, כך לפי פסק הדין המשתרע על עמוד אחד בלבד, לא היתה להוזנפלד זכות להגן על עצמו. פסק הדין קבע שהוזנפלד חקר במו ידיו אסירים במהלך המרד הפולני ושלח אותם למעצר. האישום היה ש"במעשיו תרם לחיזוק הפשיזם במאבקו כנגד ברית המועצות."

שישה חודשים לאחר המשפט, ביקר לאון וורם ששהה בגרמניה בדרכו להגר מאירופה את אשתו של הוזנפלד בטאלאו (Thalau). כומר פולני אשר פגש את הוזנפלד במחנה השבויים מצא את וורם וסיפר לו על מצבו הקשה של מצילו.לפני שעזב סופית את אירופה, כתב וורם מכתב לשפילמן בוורשה. קשה להאמין ששני הניצולים אשר איבדו את משפחותיהם ואת כל שהיה להם, ושבקושי רב היו עסוקים באיסוף השברים ובמאמץ לבנות את חייהם מחדש, יכלו לשנות את גורלו של מצילם. הוזנפלד מת בכלא הרוסי ב-1952.

שפילמן פנה ליד ושם ב-1998 בבקשה להכיר במצילו בתור חסיד אומות העולם. וורם כבר לא היה אז בחיים, אך שפילמן שמר את המכתב והעבירו ליד ושם. בנוסף כתבה אחותו של וורם מכתב מאוסטרליה שאישר את דבר הצלתו. לפני שהעניקה את התואר, נדרשה הוועדה לציון חסידי אומות עולם לוודא שהוזנפלד לא לקח חלק בפשעי מלחמה. לאחר שיומניו ומכתביו התפרסמו, הם הועברו לעיון הוועדה. כמו כן קיבל יד ושם אישור מן הוועדה הפולנית לחקר פשעי מלחמה נאצים על כך שלא ביצע פשעים שיש בהם קלון.

ב-25 בנובמבר 2008, יד ושם הכיר בוילהלם הוזנפלד בתור חסיד אומות העולם.

 

בתמיכת: Claims Conference