מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

מונסניור ג'וזפה פלסידו ניקוליני, האב אלדו ברונצ'י, האב רופינו ניקצ'י לואיג'י בריזי ובנו טרנטו

איטליה

תמונות
וידאו
מסמכים

רשת אסיזי

אסיזי (באיטליה) היא עירו של פרנצ'סקו מבֶּרנרדונה  - הוא פרציסקוס הקדוש מאסיזי – מייסד המסדר הקתולי של הפרנציסקנים ושל סנטה קלרה (היא קלרה המסכנה). מטבע הדברים, זהו המקום מרכזי עבור הכנסייה הקתולית. מן הצד השני, לא ידוע על קיומה של קהילה יהודית באסיזי לאורך ההיסטוריה. באופן פרדוקסאלי, הפעם היחידה בהיסטוריה בה חיו יהודים במספר רב באסיזי היא דווקא בתקופת השואה, שבה העיר על כנסיותיה ומנזריה, הפכה למקום מקלט עבור מאות אחדות של יהודים.

זמן קצר לאחר הכיבוש הגרמני, כאשר החל המצוד אחר יהודים, הורה הבישוף של אסיזי, מונסיניור ג'וזפה פלסידו ניקוליני (Monsignor Giuseppe Placido Nicolini), לאב אלדו ברוּנַצ'י (Aldo Brunacci) לעמוד בראש המבצע להצלת יהודים ולארגן מקומות מסתור ב-26 המנזרים של העיר. הבישוף הרחיק לכת ואישר הסתרתם של יהודים במנזרים שאין בהם כל כניסה לזרים בגלל תקנות נזיריות של "פרישות". בזכות ועדת הסיוע אותה הקים ובראשה עמד מונסניור ניקוליני, הפכה אסיזי למקום מקלט עבור יהודים רבים; אחרים, שעברו דרך העיר, קבלו ניירות מזויפים, שאפשרו להם לשרוד במקומות אחרים.

לאחר המלחמה תאר בְּרוּנַצ'י את עמידתו התקיפה של הבישוף אל מול הסכנה: "לעולם לא אשכח עד כמה היו האיומים האלה נחרצים, ולמרות זאת – עד כמה נחרץ היה הכומר. הוא לא הרשה לאיש להרתיע אותו ממה שחש שהוא נדרש לעשות כרועה העדה. אני זוכר היטב את הנחישות שהפגין מונסיניור ניקוליני  כלפי ההתראות החוזרות ונשנות  של הבכירים שחשו חובה להטיף לזהירות יתר ולמתינות. יש תקופות בחיי אדם, שבהן  הוא עלול לבלבל בקלות בין זהירות לבין חיים שלווים; יש תקופות שבהן נדרשת גבורה. מונסיניור ניקוליני בחר בנתיב הגבורה."

האב אלדו ברונצ'י, הכומר של קתדרלת סן רופינו, שימש כראש רשת אסיזי. אחת  מן הניצולים, מירה ברוך, הוזמנה לעיתים תכופות לספרייתו של ברונצ'י, שם לימד אותה לטינית.

ב-17 במאי 1944, חודש לפני שחרורה של אסיזי, הגיעה המשטרה על מנת לעצור את ברונצ'י. הוא ביקש מן השוטר לחכות בחוץ עד שיביא את ספר התפילות שלו. כאשר פתח את הדלת, מצא את בני משפחת ויטרבי היהודייה מחכה לו – הם לא חשו בטוחים במקום בו שהו באותו זמן, ובאו לבקש ממנו עזרה. ברונצ'י הצליח להזהיר אותם בטרם הצטרף אל השוטר שהמתין לו בחוץ. הוא נשפט על ידי בית דין ושוחרר בהתערבות הוותיקן.

האב רוּפינו ניקָצ'י (Rufino Niccacci), האב האחראי של מנזר סן דֶמיאנו, מלא גם הוא תפקיד חשוב ברשת. הוא ארגן מסמכים מזויפים ומצא מקומות מסתור במנזרים, כשהוא מסווה את היהודים בבגדי נזירים ונזירות.

מעבר לדאגה לביטחונם  של היהודים, עשתה הרשת  מאמצים רבים לספק ליהודים גם חלק מצרכיהם הדתיים. כמאמינים, חשו הכמרים כבוד רב כלפי דתם של אחרים. לאחר המלחמה תאר ברונצ'י את יום הכיפורים, החשוב בין ימי לוח השנה היהודי – אשר נחגג  באסיזי בשנת 1943. הוא סיפר שבאחד המנזרים הכינו הנזירות את הארוחה המפסקת עבור המסתתרים.

מי שלקחו חלק במאמץ המשותף לא היו רק אנשי הכנסייה. ללואיג'י בְּרידזי (Luigi Brizi) הייתה חנות מזכרות קטנה באסיזי ובתוכה מכבש-דפוס קטן. בריזי ובנו הפכו לחברים ברשת ההצלה של אסיזי וסיכנו את חייהם בהדפיסם מסמכים מזויפים עבור היהודים הנרדפים. בנו של לואיג'י, טרֶנטוֹ (Trento), רכב על אופניו לפוֹלִיניוֹ,  20 קילומטרים מאסיזי, אל חבר שהיה חרט מיומן ויצר עבורו חותמות מזוייפות בהן הוחתמו המסמכים שייצרו הוא ואביו.

משפחת ויטֶרבי הייתה אחת מן המשפחות  שהצליחה לחיות באופן גלוי בזכות המסמכים שאותם הכין בריזי. בתעודות הללו נרשמו כתושבי העיר לֶצֶ'ה. המזייף בחר בעיר זו מפני שבאותו זמן כבר שוחררה על ידי האמריקנים, ואי אפשר היה לערוך בירורים עם מרשם התושבים שם לבדיקת אמינותם של המסמכים. אף כי בני משפחת ויטרבי היו בסביבה שהעניקה להם סיוע והגנה, ולמרות התעודות המזויפות שבידיהם, המשיך לקנן בליבם של בני המשפחה פחד שמא ייתפסו על ידי הגרמנים. גרציה ויטרבי – או גרציאלה ויטֶלי, כפי שהיה רשום בתעודותיה המזויפות – רצתה להבטיח כי אם ייתפסו, יוכלו לעבור את החקירה בשלום. על כן ישבה בספרייה של אסיזי וערכה לעצמה רשימות על לצ'ה, כך שתוכל להפגין התמצאות בעיר ואף לשוחח עליה, אם תתקל במקרה במישהו מבני המקום.

לאחר המלחמה, בהסתכלו לאחור, אמר ברונצ'י: " ההשגחה העליונה, בעזרתו של האל ובתיווכו של פרנציסקוס הקדוש,  הפקידה בידינו 200 יהודים.  איש מהם לא נפל בידי רודפיו... היהודים והנוצרים מעריצים את אותו ספר, התנ"ך, שפרק הפתיחה שלו מזכיר לנו שנוצרנו בצלמו ובדמותו של האל. אלוהים הוא אבינו וכולנו אחים ואחיות זה לזה."

 

בשנת 1976 הכירה יד ושם באב רופינו ניקצ'י כחסיד אומות העולם.

בשנת 1977 הכירה יד ושם במונסניור פלסידו ניקוליני ובאב אלדו ברונצ'י כחסידי אומות העולם.

בשנת 1997 הכירה יד ושם בלואיג'י ברונצ'י ובבנו טרנטו כחסידי אומות העולם.

 

בתמיכת: Claims Conference