הקדמה
אלבניה, מדינה קטנה והררית, שוכנת דרום-מזרחית לקו החוף של חצי האי הבלקני, מנתה בזמן מלחמת העולם השנייה כ- 803,000 תושבים מתוכם רק כמאתיים יהודים. לאחר עליית היטלר לשלטון ב- 1933, יהודים רבים חפשו מקום מפלט באלבניה. אין ממצאים מדויקים לגבי מספרם, אולם על-פי המקורות השונים נמלטו לאלבניה בין 600-1,800 פליטים יהודים, מגרמניה, אוסטריה, סרביה, יוון ויוגוסלביה, בתקווה להמשיך משם בדרכם לארץ-ישראל או למקום מפלט אחר.
עם הכיבוש הגרמני בספטמבר 1943,באופן יוצא דופן, סירבו האזרחים האלבניים לציית לצו הכובש למסור את רשימות היהודים שהתגוררו בגבולות המדינה. יתירה מזו זרועות השלטון השונות סיפקו למשפחות יהודיות רבות מסמכים מזויפים שסייעו להן להיטמע בין שאר אזרחי אלבניה. האלבנים לא רק הגנו על אזרחיהם היהודים, אלא גם נתנו מקלט לפליטים היהודיים שהגיעו אליה ממדינות שכנות. אלה היו בעיקר פליטים יהודים, שהגיעו לאלבניה כשעדיין הייתה תחת שלטון איטלקי, ומצאו עצמם בסכנת גירוש למחנות הריכוז.
הסיוע יוצא הדופן לו זכו היהודים מקורו בבֶסה- קוד "הכבוד"- שמהווה עד היום את הקוד האתי הגבוה ביותר במדינה. בֶסה פירושו "לקיים הבטחה". אדם המקיים את הבֶסה הנו אדם העומד בדיברתו, אדם, שחייך וחיי משפחתך ישמרו בדיברתו.
יש לראות את העזרה שהושיטו ליהודים ולאחרים שנמצאו במצוקה כמנהג של כבוד לאומי. האלבניים יצאו מגדרם להציל יהודים ואף התחרו ביניהם על הזכות להציל. כל זאת ממקור אהבת האנוש ורצון לעזור לבני תמותה הזקוקים לעזרה גם אם הם בני דת אחרת.
אלבניה, המדינה האירופאית היחידה בעלת רוב מוסלמי, הצליחה במקום בו נכשלו מדינות אירופאיות אחרות- רוב רובם של היהודים שהתגוררו בגבולותיה במהלך הכיבוש הגרמני, יהודים אלבניים ופליטים יהודים ממדינות אחרות, ניצלו, למעט כמה מבני משפחה אחת. למרבה הפליאה מספר היהודים באלבניה בתום מלחמת העולם השניה היה רב יותר מאשר בתחילתה.
למידע נוסף אודות חסידי אומות העולם, לחצו כאן.