• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 18:00-8:30

יום ה': 20:00-8:30*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-8:30

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

שמחה רותם

ניצול השואה שמחה רותם ("קאז'יק") היה ממורדי גטו ורשה. הוא קישר בין הגטו והצד הפולני, והבריח עשרות מורדים אל הצד הפולני. לאחר דיכוי מרד גטו ורשה באביב 1943 המשיך קאז'יק בהתנגדות לכובש הגרמני והשיג נשק עבור המחתרת היהודית. עדותו היתה מהראשונות שהוברחו, עוד באביב 1944, אל מחוץ לפולין. קאז'יק לחם במרד ורשה הפולני באוגוסט 1944. קאז'יק היה איש עדות ביד ושם והנחיל את סיפורו לדורות הבאים.

תמונות
וידיאו

שמחה רותם (ראטהייזר; נודע בכינויו "קאז'יק") נולד ב-1924 בוורשה, הבכור מבין ארבעה ילדים.

בהיותי תלמיד בית ספר יהודי, קרה שבני הפולנים התאנו לילדים היהודים בלכתם אל בית הספר ובשובם ממנו. הנהגתי שהולכים לבית הספר בקבוצה, והרגשת הבטחון גברה. לא ברחנו מפרחחי הגויים והשבנו להם מלחמה במכות ואבנים. פעם אחת הותקפתי בסכין. איכשהו התחלקה הסכין על ראשי ורק שרטה שריטה. גם אז, וגם מאוחר יותר, לא היה זה ממנהגי לברוח (שמחה רותם, ובתוכי העבר... ע' 17).

בגיל 12 הצטרף קאז'יק לתנועת הנוער החלוצית "הנוער הציוני".

כאשר אחד מחברי ומשפחתו עלו לארץ ב-1938, עשה עלינו הדבר רושם עז. המכתבים והתמונות שאותו חבר היה שולח לי עד פרוץ המלחמה הוסיפו גוון של ממשות לרצוני-שלי לעלות (שם, ע' 19).

בספטמבר 1939, בעת הפלישה הגרמנית לפולין והמערכה על ורשה, נהרס ביתו של קאז'יק בהפצצות הגרמניות. קאז'יק נפצע קשה ורסיסים מהפגיעות נותרו בגופו כל חייו. אחיו ישראל נהרג, וכך גם חמישה בני משפחה נוספים.

עם ההחמרה במצב הכלכלי החל קאז'יק להבריח מזון מחוץ לוורשה כדי לקהל על מצוקת הרעב של הוריו, אחיו וקרוביו. קאז'יק ניצל את מראו הארי, התחזה לפולני נוצרי, נסע פעמים אחדות לכפרים והביא מזון לבני משפחתו. 

בסוף 1940 הצטוו יהודי ורשה להיכנס לגטו ורשה. קאז'יק, שכעת היה חבר בתנועת הנוער "עקיבא", המשיך לתרום לפרנסת המשפחה על ידי הברחות מזון מהשטח הפולני של ורשה אל הגטו. בתחילת 1942 אולץ להתגייס לעבודת כפיה עבור הכובש הגרמני. הוא יצא מהעיר והגיע לקרובי משפחה בכפר קלבוב (Klębów), כ-130 ק"מ ממזרח לוורשה, שם עבד בחקלאות.

שלוות הנפש היתה ממני והלאה. רדפה אותי ולא הרפתה המחשבה שבגטו רעב ומגפות, ואילו אני שרוי לי כל הימים בין יַרקוּת הדשא לכחול השמיים. 

בסוף 1942, לאחר הגירוש הגדול, חזר קאז'יק לוורשה ונכנס לגטו.

המראה שהתגלה לעיני היה מראה של עיר רפאים. רחובות שלמים ללא נפש חיה. דירות פרוצות. נכנסתי לאחדות מהן מתוך דחף של סקרנות: נוצות מתעופפות ברוח, קרעי בגדים... זה כל מה שנותר. 

קאז'יק החל להבריח לגטו מזון ואמצעי לחימה, וחבר לארגון היהודי הלוחם (אי"ל). את אחותו הקטנה רעיה הסתיר בביתן של אנה וונחלסקה ומריה (מרישה) סביצקה, לימים חסידות אומות העולם. 

אחרי מרד ינואר 1943 הוצבתי לקבוצתו של בנימין ולד ברחוב לשנו. קבוצת קרב היתה כמו קיבוץ לכל דבר – יחד ישנים, יחד אוכלים ומתאמנים, ועם אותם חברות וחברים משתתפים בפעילות מבצעית. הפעילות היומיומית בקבוצה לוחמת היתה שגרתית וכללה בין היתר תצפיות, כדי שלא נופתע על ידי חיפוש בלתי צפוי של האס-אס או משטרת הגטו. התאמנו בשימוש בנשק. הדגש ושם על מהירות שליפת האקדח לכיוון הנכון. [מחמת מחסור בתחמושת] לא נתאפשר לנו לירות כדי לבחון את קליעותינו. 

בין פעולותיו הראשונות של קאז'יק היתה השתתפות בשחרור אנשי מחתרת שנעצרו על ידי המשטרה היהודית בגטו. 

במרד גטו ורשה שהחל ב-19 באפריל 1943 לחם קאז'יק באזור המברשתנים, תחת פיקודו של מארק אדלמן.

סמוך לשער המברשתנים הטמנו, מתחת לכביש, כמות גדולה של חומר נפץ. יום אחד לאחר שהגרמנים החלו לחסל את הגטו – היה זה ב-20.4.43 – כאשר עמדתי בעמדת תצפית סמוכה לשער, נתגלתה פתאום לעיני פלוגת אס-אס המתקרבת אל השער. לחצתי בידי האחת על כפתור האזעקה ובשניה תפסתי את תקע ההפעלה של חומר הנפץ. אותו רגע התפרץ לעמדה מפקדי, הנוך, חטף מידי את התקע, ורק לאחר שהמתין שניות אחרות הפעיל את המוקש. נשארתי מרותק למקומי, משותק כמעט – קול נפץ אדיר! נתקפתי תאווה עזה לראות במו עיני. ואכן ראיתי: גוויות מרוסקות של חיילים; איברים מתעופפים; אבני מרצפות וגדרות בתים מתפוררים; אנדרלמוסיה שלמה. ראיתי ולא האמנתי: חיילים גרמנים צורחים תוך כדי מנוסה, משאירים נפגעים בשטח. שלפתי רימון ועוד רימון וזרקתי. גם חברי היו יורים ומשלחים בהם אש. 

הגרמנים החלו להעלות את בתי הגטו באש. קאז'יק וקבוצתו נאלצו לסגת אל פנים הגטו.

היה לילה אך הלהבות האירו את השטח כמו בצהריים. סביב היה הכל עולה באש. נשמע נפץ של קירות מתמוטטים. היה עלינו לעבור בחנויות בוערות והלהבות היו אופפות אותנו מכל עבר. החום היה לבלי נשוא. שברי הזכוכית שבחצרות נמסו.

ירדנו לתוך מרתף שקירותיו פלטו גלי חום. מצאנו את עצמנו, אני וחברי, דורכים בתוך מין מצע רך וקל, כמו נוצות. היה זה אפר. גוויות חרוכות היו מוטלות בו. 

הגרמנים המשיכו את הטקטיקה של השמדת הגטו מבחוץ, על ידי הרעשה ארטילרית והתקפות מן האוויר. לבסוף שלחו חבלנים להצית ולפוצץ כל מרתף ובונקר. במצב זה לא יכולנו ממילא להיכנס אתם בקרב ועמדה רק שאלה של זמן – מתי כולנו ניקבר חיים מתחת להריסות.

במצב האיום הזה, בהעדר יכולת להמשיך במלחמה בגלל מחסור בציוד לחימה וחוסר אפשרות ליצור קרב מגע עם האויב – שאינו נמצא בשטח הגטו – עלתה המחשבה להוציא את אנשינו אל היער. 

בתחילת מאי יצא קאז'יק לאזור הפולני של ורשה כדי להשיג סיוע למורדים. בזכות מראהו הארי הצליח להתחזות ללוחם מחתרת פולני-נוצרי ולעבור בין הגטו והאזור הפולני של ורשה. הוא שב לגטו דרך תעלות הביוב וחיפש ניצולים מהמרד. הוא פיקד על חילוץ לוחמים מהגטו הבוער דרך תעלות ביוב וסייע להם לעבור לשטח ורשה הפולנית ולברוח ליערות מחוץ לוורשה. הוא סייע להם למצוא מסתור ביער ובדירות מסתור, בהן שהו עד תום המלחמה.

לאחר דיכוי מרד גטו ורשה על ידי הגרמנים ניסה קאז'יק להשיג נשק עבור אנשי מחתרת יהודים. במסגרת נסיונותיו אלה נפל למארב של הגסטפו אך הצליח להימלט. הוא השיג מסמכי זיהוי של פולני וביצע שליחויות לשמירת הקשר עם יהודים במחנות ובגטאות, להעברת כספים, תעודות מזויפות, פרסומי מחתרת ואף נשק למתקוממים ברחבי פולין. עדותו היתה מהראשונות שהוברחו, עוד באביב 1944, אל מחוץ לפולין.  

קאז'יק לחם גם במרד הפולני בוורשה, שפרץ באוגוסט 1944. צוקרמן שלח אותו בראש קבוצה להשתתף בהקמת בסיס מורדים של ארמיה לודובה (אחת המחתרות הפולניות). "קאז'יק היה איש לוחם והיה חיוני מאד בשבילנו", סיפר לימים צוקרמן, "אבל הוא הכיר את הבונקר והדרך אליו וסמכתי עליו שידע להוליך את הקבוצה ולארגנה במקום" (יצחק צוקרמן, שבע השנים ההן, ע' 396).

בינואר 1945 נשלח קאז'יק ללובלין כדי ליצור קשר עם הממשלה הפולנית הזמנית. הוא היה פעיל בארגון הבריחה ובארגון לפעולה נגד נאצים. בשנת 1946 עלה קאז'יק לארץ-ישראל במסגרת 'עלייה ב'' ונכלא על-ידי הבריטים במחנה המעצר בעתלית. כבר בשנה זו התפרסם חלק מעדותו בספרו של מלך ניישטט, "חורבן ומרד של יהודי ורשה". בארץ הצטרף קאז'יק ל'הגנה' ולחם במלחמת העצמאות.

קאז'יק שרת בתפקידים רשמיים בשליחות מדינת ישראל. משנת 1963 היה חבר בוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם. בשנת 1984 יצא לאור ספרו "ובתוכי העבר", בו תיעד את קורותיו בתקופת השואה ובמרד גטו ורשה בפרט.

ב-2013, בטקס לציון 70 שנה למרד גטו ורשה, קיבל קאז'יק אות כבוד פולני מנשיא פולין ברוניסלב קומורובסקי.

"קאז'יק היה לוחם אמיתי במלוא מובן המילה", אמר יו"ר יד ושם, אבנר שלו, "הוא היה לוחם צעיר, אמיץ ומלא תושייה. קאז'יק לא היה אדם פוליטי אלא אדם שנלחם על הזכרון באופן הכי נקי ועשה זאת גם במסגרת חברות בוועדת חסידי אומות העולם של יד ושם. איבדנו קול חשוב מאוד. האתגר של כולנו הוא להמשיך ולהעניק משמעות לזכרון בהעדר דמויות מופת כמו שהיה קאז'יק".

קאז'יק מסר דפי עד לזכר אחיו ישראל ואחותו דינה שנרצחו בשואה.

קאז'יק נישא לגינה לבית אולמר ולהם שני בנים וחמישה נכדים.

שמחה רותם, קאז'יק, נפטר בדצמבר 2018.