מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

חסיה בורנשטיין

תמונות
וידאו

חסיה בורנשטיין הייתה אשת חינוך ומורה לאמנות במכללת תל חי.

חסיה בורנשטיין נולדה בשנת 1921 בגרודנו שבפולין. בשנת 1941 נכלאו יהודי העיר בגטו. חסיה בת ה-20 הייתה חברת המחתרת היהודית ועסקה בהדרכת בני נוער. בפעולות נהגה לקרוא ספרים ולדבר על עלייה והגשמה בארץ ישראל, תוך ניסיון לנטוע תקווה וכוח רצון בלבבות החניכים. במקביל סייעה לפליטים הרבים שהגיעו ממערב פולין וכן לניסיונות לארגן התקוממות בגטו. היא נשלחה לביאליסטוק, שם פעלה בצד הארי בזהות בדויה של נערה פולנית. לאחר מרד ביאליסטוק היתה קשרית בגדוד פרטיזנים ביערות ביאליסטוק. ביום עבדה כנערה פולנית אצל משפחה של קצין אס-אס ובלילה הבריחה נשק, תחמושת, מזון ותרופות וריגלה עבור הפרטיזנים. כמו כן ארגנה עם יתר הקשריות תא של גרמנים שסייעו לפרטיזנים. היא הכינה עבור הצבא האדום מפה של ביאליסטוק, הודות לה נכבשה העיר ללא אבדות לצבא האדום. על כך הוענק לחמש הקשריות אות ההצטיינות הגבוה ביותר הניתן לאזרחים. לאחר המלחמה גילתה חסיה כי כל משפחתה נרצחה בשואה.

הייתי נערה שצמחה בשומר הצעיר על אהבת האדם, על האמונה שהאדם הוא ביסודו טוב.

עם תום המלחמה פתחה חסיה את בית הילדים הראשון להצלת ילדים יהודים בלודז' - בית הילדים של הקואורדינציה הציונית. סיפר אליהו יקיר, חניך בית הילדים:

בבית הילדים היתה קבוצה של גדולים וקבוצה של קטנים. חסיה שמה אותי בראש הקבוצה של הקטנים. היא אמרה: "אני האחות הגדולה ואתם הקטנים. זה בית ילדים, לא יתומים."

חסיה כבשה אותי מהרגע הראשון. הערצתי אותה. מהרגע שנפצעתי בעת הבריחה לא דיברתי. שתקתי כל משך המלחמה. חזרתי לדבר בגמגום. רק חסיה ידעה להוציא אותי ממצב זה. היא אחד האנשים שעיצבו את דרכי בעולם. היא היתה בשבילי כמו אמא. היא לימדה אותי שאפשר גם לסמוך על אנשים. המקום היה בעל אווירה חמה ונעימה. לא היה שפע אך לא חסר כלום והרגשתי שיש הרבה אהבה כלפינו, הילדים. 

עקב החשש לגורל הילדים אחרי פוגרום קיילצה שארע ביולי 1946, יצאה באותו חודש לגרמניה קבוצה מבית הילדים של חסיה, בארגונה של תנועת "הבריחה", בחסות מסמכים של משפחות גרמניות שלכאורה חוזרות לגרמניה, אל ביתן. סיפר אליהו:

הגענו לליבק שבצפון גרמניה. עברנו חיטוי בדי-די-טי, שיכנו אותנו בבית כנסת הרוס בלי חלונות ודלתות, ישנו על קש על הרצפה ולא קיבלנו אוכל. חסיה שמעה על כך ואספה אותנו. נסענו להמבורג ומשם לציילסהיים (Zeilsheim) שליד פרנקפורט על המיין. שם היינו כמו בקיבוץ - ניהול עצמי. שם החלפנו את שמותינו בטקס לשמות יהודיים.

בדרמשטט (Darmstadt) המשיכה חסיה לארגן פעילות: חוגים למלאכה, מפגש עם פליטים וחיפוש אחר בני משפחה. שנה וחצי נדדה חסיה עם הילדים דרך גרמניה וצרפת. באפריל 1947 עלתה על סיפון אניית המעפילים "תיאודור הרצל", כשהיא אחראית על למעלה מ-500 ילדים. האנייה נתפסה על ידי הבריטים ונשלחה לקפריסין, שם המשיכה חסיה לנהל את הפעילות החינוכית במחנה הנוער. היא הקימה מועדון למרות מחסור באמצעים, לימדה את הילדים עברית והעסיקה אותם בכתיבת זיכרונות. ילדים אחרים במחנה המעצר, שראו את הפעילות הענפה, הצטרפו לקבוצתה של חסיה. לאחר כחצי שנה עלתה הקבוצה ארצה. עד פטירתה שמרה חסיה על קשר חם עם חברי הקבוצה.

חסיה נישאה להייני ובנתה את ביתה בקיבוץ להבות הבשן. היא עבדה כמחנכת וכמורה לאמנות במכללת תל חי. לחסיה נולדו שלוש בנות, אחד עשר נכדים, שלוש נינות ונין.

חסיה בורשטיין נפטרה ביולי 2012.