הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
מעצבת: דוריאל רימר הלפרין - הזוכה במקום הראשון היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית ב"בצלאל", שנת 2003. בעלת סטודיו לעיצוב ומיתוג עסקים, מעצבת גראפית ומאיירת עצמאית. פועלת ויוצרת בתחומים מגוונים ביניהם: צילום, פיסול וכתיבה. ילידת ירושלים, נכדה לניצולי שואה.
הכרזה ברורה ומובנת לעין כל. זהו זיכרון המדבר את שפות העולם כולן. הכרזה דרמטית ואסתטית מבלי להיות סנטימנטלית. דמות הזקן זוכרת עצמה בילדותה אך גם מתכתבת בעת ובעונה אחת עם דמותו הסימבולית של הילד שידיו מורמות בגטו וורשה. הכרזה משקפת את מציאות חייהם של ניצולי השואה ואת בדידות זיכרונותיהם המטלטלים. הליכתו של הזקן היא הרחק מזיכרונותיו אך גם בתנועה אליהם והם אלה המלווים אותו בערוב ימיו. זיכרונות של משפחה רגילה למראה בסיטואציה יומיומית כשסופה מובן מהעדר דמותם הממשית. הצחיחות העירונית הממלאה את התמונה הופכת אותה לאוניברסאלית שכן יכולה להתרחש במרחבי זמן ומקום שונים ורחוקים.
מתי ליברמן בן 33, Creative Designer במשרד פרסום. בעל תואר ראשון בתקשורת חזותית, המכללה הטכנולוגית חולון, HIT. תושב חולון, נכד לניצולי שואה.
דנה בודנסקי בת 29, מעצבת מולטימדיה. בעלת תואר ראשון בתקשורת חזותית, המכללה הטכנולוגית חולון, HIT. תושבת חולון, משפחתה נמלטה מזרחה מידי הנאצים.
כרזה נקייה ומעוצבת היטב, אשר עושה שימוש בסימבולים מוכרים ושחוקים, באופן מקורי עמוק וחדשני. הסמלים האילמים מבטאים הכחדתו של אילן יוחסין שלם שנכחד רק על שום היותו יהודי. זהו אילן יוחסין שכל כולו וכל מקורותיו יהודיים ומשום כך נגזר גורלו לשבט.
הכרזה מתכתבת עם דפוסי הזיכרון האנושי ההולכים ומתרחקים מהאישי אל הסימלי והקולטקיבי וכל שנותר לעיתים הם סמלים אילמים. לא רק בני המשפחה הזו נספו אלא גם יורשיהם הפוטנציאלים וכך הופכת המשפחה הגרעינית הזו לייצוגה של כל משפחה יהודית.
מעצב: אור רייכרט – הזוכה במקום השלישי הוא בן 28, נשוי לרעות ואבא לטליה-דבורה ומרדכי. קריקטוריסט, מאייר, קומיקסאי ומעצב גרפי. חבר באק"י (ארגון הקריקטוריסטים הישראלי). ארט דירקטור בחברת פרסום. למד גרפיקה במכללה לגרפיקה. הוציא ארבעה ספרי קומיקס לאור ומאייר קריקטורה יומית בפייסבוק. כרזה מתוחכמת, מקורית ומעידה על חשיבה מעמיקה. חיבורם של שני סמלים מרכזיים בזהותו של העם היהודי בכפיפה אחת מעניקה לשניהם ממדי עומק ופרשנות חדשים. תווי התקווה אשר סימלו עבור חלק מקורבנות השואה ושורדיה את תקוותם לעתיד טוב יותר לא נמוגו גם לנוכח אימת מחנות הריכוז וההשמדה.
