מרים ליפטשר

מרים ליפטשר נולדה בשם מניה וגמן ב-1922 בקרקוב בפולין, ולה שבעה אחים.

עם הכיבוש הגרמני עברה המשפחה לעיירה פרושוביצה. מרים ואחיה יוסף התחזו לארים. אביהם רכש מזון מאיכרים, והם נסעו ברכבת לקרקוב והבריחו את המזון לגטו. יום אחד הסגיר מכר פולני את מרים לקצין גרמני, והיא נלקחה לבית סוהר. מאז אותו יום לא ראתה מרים את משפחתה. ברכבת בדרכה לבית הסוהר דחפה מרים את המכר המלשין והפילה אותו מהרכבת.

במאי 1942 גורשה מרים לאושוויץ. היא החליטה להשיב מלחמה בכך שתסייע לאסירות ככל יכולתה. היא הזהירה אותן שלא להתלונן על מחלות כדי שלא יישלחו לבלוק החולים שממנו מעטים יוצאים בחיים, וכשהצטוו להפוך בידיהן את האדמה, שכנעה אותן לאכול שורשים בזכרה את ערכם התזונתי מימיה בעיירה. מרים מיינה חפצים ממזוודות היהודים שהגיעו ברכבות וקרעה בגדים בכל הזדמנות כדי להבטיח שלא ישמשו את הגרמנים. כשנשלחה להביא מים בכדים, מילאה את הכדים בבגדים כדי לתת אותם לאסירות מיוגוסלוויה. בלילות התגנבה למחנה אחר ומשם, תמורת בגדים, השיגה מעט מזון. כך החלה בפעילות של עזרה הדדית. כשנתפסה בהברחות הללו, נשלחה לעבוד בחיתוך צמחייה בתוך אגם מים קפואים.

בסוף 1943 הגיעו לאושוויץ רבות מחברותיה של מרים בתנועת הנוער בקרקוב כשהן חולות בדיזנטריה. מרים השיגה אורז מהאסירות היוגוסלוויות, בישלה אותו ונתנה לחברותיה. חלק מהן הצליחו להשתקם והשתלבו בעבודה באושוויץ. באביב 1944 הועברה לצריף הניסויים של מנגלה. עקב הניסויים שעברה שם נותרה עקרה.

למרים בת ושלושה נכדים.