הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
יוסף לביא הדליק אחת משש המשואות בעצרת הפתיחה הממלכתית ביד ושם לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ו (2016).
יוסף לביא
מדליקי המשואות תשע"ו (2016): סיפורו של יוסף לביא
יוסף לביא נולד ב-1928 בבנגזי שבלוב למשפחה דתית של 19 נפשות, נכד לרב אליהו לביא, רב ודיין בבנגזי. יוסף היה חבר התנועה הציונית "מכבי".
בשנת 1938, עם החלת חוקי הגזע האיטלקיים על לוב, הועברו יוסף והתלמידים היהודים לבית ספר נפרד שעל דלתו היה מגן דוד. בשנת 1940 נפטרו הוריו של יוסף. אחיו הגדולים של יוסף, שהיו נשואים, לקחו תחת חסותם את יוסף ואחיו.
בשנת 1942 גורשו כל בני משפחתו של יוסף למחנה הריכוז ג'דו שבלוב. יוסף גורש עם יהודים מלוב לאיטליה ושם נכלאו בעיירה קסטלנובו נה מונטי. בפברואר 1944 גירשו אותם הגרמנים למחנה הריכוז ברגן-בלזן. בתחילה סירב יוסף לאכול מכיוון שהמזון לא היה כשר, אך לאחר שבוע של רעב נאלץ לאכול כדי להינצל ממוות.
במחנה הציע לו אחד האסירים, יהודי דתי, לעבור טקס בר מצווה. "הנחתי תפילין. הוא ביקש ממני לכבד את הנוכחים, אבל היה לי רק תפוח אדמה קטן. למזלי אישה השיגה לי בושם. שפכתי לכל אחד קצת בושם על היד, וזה היה טקס בר המצווה שלי".
במרץ 1945, במסגרת עסקת חילופי אסירים, הועבר יוסף לצרפת ומשם לספרד ולפורטוגל. "כשהגענו לליסבון הבנו שהגיהינום מאחורינו", מספר יוסף.
יוסף שב לבנגזי ועבד ב"נאפי" (ה"שקם" של הצבא הבריטי). הוא נפגש עם חיילים מהחי"ל – החטיבה היהודית הלוחמת בצבא הבריטי שכינויה היה "הבריגדה" – והם הציעו לו לעלות לארץ ישראל. "הם היו מלבישים את הבחורים בבגדי הבריגדה ונותנים להם אישור חופשה, וכך יכלו הבחורים להגיע במקומם לארץ ישראל", מספר יוסף.
"הלכתי לתחנת הרכבת, מישהו הלביש אותי במדים של הצבא שכתוב עליהם 'פלסטיין' ובכובע. שמו לי הרבה מסמכים בכיס כך שייראו כמו פספורט. עליתי לרכבת לבוש כמו חייל ונסענו עד אלכסנדריה". חיילי הבריגדה הבריחו את יוסף לארץ ישראל, והוא התגורר בכמה קיבוצים, התנדב לפלמ"ח ובמלחמת העצמאות לחם בקרבות על הקסטל.
יוסף נשא לאישה את איבון, ולהם בן ובת, שבעה נכדים ונינה. הטלית שקיבל בטקס בר המצווה בברגן-בלזן שמורה אתו עד היום.