יוסף פינקלשטיין הדליק אחת משש המשואות בעצרת הפתיחה הממלכתית ביד ושם לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשס"א (2001)
יוסף פינקלשטיין נולד בשנת 1922 בעיר יאסי שברומניה, בן בכור במשפחה של שני ילדים. ב-29 ביוני 1941, כשעברו הגרמנים דרך יאסי לכיוון החזית, נאספו בידי אנשי צבא רומנים ואספסוף מקומי כל יהודי העיר ונצטוו לצעוד אל תחנת המשטרה. בתחנה הורשו הנשים והילדים לחזור לביתם, אולם הגברים, ובהם יוסף, אביו ואחיו, הוצעדו לתחנת הרכבת ונמסרו לחזקת חיילים גרמנים. החיילים הכו אותם באלות עד זוב דם והעמיסו אותם לתוך קרונות בהמות בצפיפות איומה. שבעה ימים נמשכה נסיעת המוות, ובמהלכה לא קיבלו האסירים לא אוכל ולא מים. רבים מתו מהמחנק, מהדוחק ומהצפיפות בקרון הלוהט. יוסף איבד קשר עם אביו ועם אחיו שבקרון. כשהיתה הרכבת עוצרת היו החיילים פותחים את הקרונות ויורים לתוכם, ובאחת העצירות הצטוו האסירים לפנות את הגופות. בשכבת הגופות התחתונה מצא יוסף את אביו ואת אחיו. המסע נמשך עד רומן, שם קיבלו האסירים מים מידי מנהלת הצלב האדום שם, ויוריקה אגריצ'י, ולימים היא הוכרה כחסידת אומות העולם. לאחר מכן הועלו האסירים חזרה אל רכבת המוות והיא המשיכה עד קאלאראש יאלומיצה (רומניה), שם שוחררו היהודים ויצאו מהרכבת כשהם ערומים. לימים חזר יוסף ליאסי, התגורר בה עם אמו ועבד במחנה עבודה עד סמוך לשחרור העיר בידי הצבא האדום באוגוסט 1944.
ב-1973 עלה יוסף לישראל ושימש רופא כירורג, והוא אב לבת וסב לשני נכדים.