נולד ב-1930, באילוק שבצפון יוגוסלביה. המשפחה היתה אורתודוכסית. לקלמן היו 4 אחים, אחת מהן אחות תאומה. בילדותו, מתו אביו ושנים מאחיו ממחלה.
ב-1943 נשלח קלמן ללמוד בישיבה. כעבור שנתיים חזר אל משפחתו בגטו. ביוני 1944 גורש עם משפחתו למחנה אושוויץ בירקנאו. על הרציף שמעה אמו צעקות: "צווילינגר- ראוס" (תאומים-החוצה). היא דחפה את קלמן ואחותו מחוץ לטור, כשהיא אוחזת בידיהם. בטרם הבחינו השלושה מה קורה סביבם, נעלמו כל השאר, בתוכם הסבא, הדודים ומשפחותיהם. יותר לא ראו אותם.
קלמן הופרד מהן והובל אל "בלוק התאומים". בבלוק פגש גמד בשם לאיוש פלד שהיה גם קרוב משפחה רחוק שלו. הקרבה המשפחתית ואחדות הגורל קרבו אותם והם שמרו אחד על השני.
קלמן עבד כמשרת בחדר המשמר, מה שזימן לו אפשרויות להחביא שיירי אוכל יקרים בהם נהג להתחלק עם לאיוש. הוא עבר ניסויים רפואיים במהלכם קיבל זריקות רבות. ביולי 1944 התברר לקלמן שאמו ואחותו הועברו למחנה שגבל עם המחנה שלו. מאותו יום נהג להשליך להן אוכל מעבר לגדר.
יום אחד, נערכה בחדר המשמר מסיבה של חיילי הס.ס., קלמן הועמד מול הקיר ויריות נורו בין רגליו וידיו וסמוך לראשו. לפתע נשמעת צרחה: "מה אתה עושה? הוא שייך למנגלה". המטווח נפסק באחת וקלמן שוחרר.
בעת צעדות המוות הסתתר קלמן במשך כשבוע מתחת לדרגש עד ששוחרר ב-27 לינואר 1945 על ידי הצבא האדום. הוא נדד לבדו במשך חודשים עד שמצא את אחותו. אמו נפטרה לפני השחרור.
קלמן הגיע ארצה ב-1947. עם שחרורו מהצבא הלך לעבוד ב"אל על" כמבקר איכות ראשי, ואחר כך כמנהל משרדי אל על באוסטרליה וניו זילנד. קלמן נשוי והוא אב לשני בנים תאומים וסב לנכד.
